דבר המומחה

צרכינו או צרכי ילדינו?

תמיד חשבתי שכאשר ילדיי יגדלו ויקימו משפחות, יגיע זמן שבו 'אשתחרר' מהחובה לדאוג להם ולרווחתם הכלכלית. והנה השנים חלפו והילדים גדלו ונישאו ובכל זאת כמעט ואין שינוי - אני ממשיכה לדאוג להם ולסייע להם בכלכלת ביתם. השינוי היחידי שאני מזהה בבירור הוא השינוי-הצמצום בהכנסות שלי ושל בעלי מאז פרשנו לגמלאות ".

דברים כאלה ודומים להם נשמעים לא פעם בשיחות המתקיימות בבתינו, בתי הוותיקים בקהילה,ומסתבר ש"סדנא דארעא חד הוא". לרובנו יש ילדים שנישאו ואנחנו עדיין ממשיכים לסייע להם. הדוגמאות הן רבות: מאירוח המשפחה לשבת, קניות גדולות מדי פעם, בגדים לנכדים, חוגים לנכדים, "קפיצה" לארוחת-ערב עם מילוי-שקיות ("שיהיה לכם למחר"...)ועוד. ובינינו - מי לא מרגיש רגשות מעורבים בעניין? מצד אחד רוצים מאד להעניק ומצד שני רוצים גם "להשתחרר"ולהשאיר לנו את החיים לעצמנו, בקצב ובאפשרויות האמיתיות שלנו, ובדגש על עצמנו - לאחר כל השנים בהן טיפלנו בעיקר בהם, בילדים. כל זה כרוך כמובן בנקיפות מצפון ותחושת אי-נוחות מרובה. אז מה עושים?

ראשית,יש לשבת עם בני הזוג שלנו לגבש "מדיניות". כלומר - להחליט לעצמנו מה אנחנו באמת רוצים? (להירגע מקצב החיים המסחרר בו היינו עד כה?להתמקד בחיינו שלנו ולא של ילדינו?) למה אנו שואפים ? (לצבור כסף לתקופות בעייתיות בעתיד? להשקיע בביטוחים שיתנו מענה לשנים שיבואו? ועוד). מה הן המטרות שלנו לטווח הקרוב ולטווח הרחוק יותר. ( להחליף רכב ? להתחיל לטייל בעולם? לשפץ את הבית או להרחיבו? לעבור למקום אחר?)

לכל זה חייבת להתלוות השאלות: "ואיך מממנים את כל אלה? האם יש לנו מספיק משאבים לכל זה?" משאבים הם בדרך כלל כסף בבנק, חסכונות, קופות גמל או קרנות למיניהן, לפעמים אפילו בית או מכונית יכולים להיות משאב למימון מטרה ועוד.

לאחר שיש בידינו מענה- צריך להחליט מה עושים עם זה? אם התשובה היא שאכן משאבינו הצטמצמו, ועכשיו צריך לשנות גישה - מה היא הדרך להביא זאת לידיעת ילדינו? כמובן – מבלי לפגוע בהם! לדעתי - הטוב ביותר הוא לקיים שיחת משפחה – פתוחה, ישרה, ברוח טובה, תוך מתן ביטוי לבעיה באופן ברור לכולם.

עדיף שלא לקבוע את הכללים מיד בהתחלה אלא לתת לשיחה להתגלגל, וכל אחד יביע את דעתו, ולנווט אותה כך שהמסקנות תהיינה ברורות מאליהן... ניתן אפילו להציג את הנושא "להתייעצות" עמם, תוך הבאת הנתונים על אמצעי-מימון שקיימים מול התכניות השונות שלכם ( בדגש על ש-ל-כ-ם!).

מותר לכם להחליט לעצמכם מה אתם רוצים לעשות בכסף שלכם, ללא כל מחויבות. לא כדאי ללכת על קיצוץ דראסטי - אבל בהחלט לצאת בהבנה שיחול צמצום בסיוע שאתם ההורים יכולים לתת, ותתנו מעתה ואילך לילדיכם. בהצלחה!

טיפים:

  • שבו עם עצמכם וערכו "חשבון-נפש" של מצבכם הכלכלי (מה הם האמצעים העומדים לרשותכם? מה הן המטרות שלכם? מה מכל אלה ניתן לממש ומתי? וכדומה).
  • החליטו בנפרד מה צריכה להיות התנהלותכם מול בני המשפחה האחרים. (לא תמיד יש דין שווה לבני-משפחה שונים: תלוי במצב כל אחד ואחת )
  • תכננו במדויק כיצד תביאו את הדברים לידיעת בני-המשפחה האחרים? (אפשר אפילו לתרגל שיחה כזו מראש במין סימולציה ביניכם) בכך תוכלו להתמקד בעיקר מבלי לגלוש לנושאים משניים או אפילו "רק לגמגם"...
  • קבעו מועד לשיחה, והתפנו מכל עיסוקיכם האחרים. אין לעשות זאת "ספונטנית" בהזדמנות כשהמשפחה באה.