שאלה למחשבה

שאלה למחשבה–

"הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה..."

החדר של בני בן ה-28 נראה כמו מחסן, אבל הוא לא מוכן לשמוע ממני שום הערות, כיוון שהוא כבר "ילד גדול" וזה המרחב הפרטי שלו"...

"הבן שלי נכנס ויוצא באיזו שעה שבא לו, גם אני מאד דואג כאשר הוא עוד איננו בשעה 3 לפנות בוקר"...

"הבן שלי כבר בן שלושים, והוא עדיין מתייחס אלי כטבחית/מבשלת/מנקה שלו. הוא לא חושב על זה שעברתי את גיל 60, וקיוויתי שבשלב הזה כבר לא יהיו לי ילדים בבית. אני כבר לא צעירה כמו פעם"...

"הוא עדיין מארח כאן את החבר'ה פעם-פעמיים בשבוע, כולל "הזמנה" של כיבוד ("אבא, אתה זוכר שהם באים מחר, נכון? אל תשכח לקנות לנו רוגלך ופיצוחים"). מתי הוא יתחיל לממן אותם בעצמו?!"

איך להתמודד עם סוגיית הרווקים המבוגרים שעדיין גרים בבית? היש לצפות להשתתפותם בהוצאות השוטפות של הבית? לשותפות מסוג אחר?האם ה"סטטוס" שלהם משתנה ככל שעוברות השנים, או שהם ממשיכים להיות "ילדי" הבית עד שהם מתחתנים או עוזבים – על היתרונות והחסרונות שלהם? והכי חשוב - כיצד להציג זאת בפניהם ? נשמח לשמוע את דעתכם! שלחו לנו מייל עם דילמות ועם נסיונות מוצלחים שלכם, את חלקם נפרסם בגיליון הבא.