מסיכות ומסכים – הסתר וגילוי

מאת דנן סעדיה, מנכ"ל מכון אביה

 

פורים מגיע ועמו עבודת הריבוי בשמחה – "משנכנס אדר מרבים בשמחה". מהי עבודת ריבוי זו ? השמחה היא מציאות נפשית גבוהה, בה האדם מגיע להרמוניה פנימית. ההרמוניה נובעת ממילוי חוסר או מגילוי עצמי חיובי ומחדש. בין אם זה מדבר חדש שקנינו והוא משלים חוסר שהיה לנו, ובין אם זהו קניין פנימי חדש, המשלים איזה שהוא חוסר הקיים בנו ומביא לגילוי עצמי חדש ואפשרויות חדשות.

 

חודש אדר הינו שער לבוא דרכו ליצירת הרמוניה זו בתוכנו וממילא לשמחה, אך הוא מחייב פעולה אקטיבית ממשית המביאה להפוך את החסרונות שבנו ליתרונות, ממש כשם שהחודש הזה נהפך מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב בימי מרדכי ואסתר. נדרשת פעולה אחר פעולה, ריבוי אחר ריבוי של היתרונות, עד הגעה לאורה ושמחה.

 

איך ? על ידי פיתוח היכולת להקשיב, לזהות ולהסיר את המסכות והמסכים, היוצרים הסתרה והגנות יתר בחיינו.

 

ממש כמו במשחק, עם ילד קטן, נכד אהוב, כאשר אנו מכסים את פנינו בעזרת הידיים למולו, והוא מבחינתו משוכנע שנעלמנו לו, הוא עלול לבכות, ברגע שאנו מסירים את ידינו ומגלים לו את פנינו הוא מאושר ושמח. ילד קצת יותר בוגר, ינקוט בפעולה אקטיבית, הוא ינסה להוריד לנו את הידיים מהפנים, וכשיצליח הוא יהיה מאושר. "משחק מחבואים" זה, יוצר בו ובנו שמחה, כי בכל פעם ההרמוניה חוזרת לשלמותה. כך ממש הקב"ה "משחק" עמנו בחודש זה בגילוי "המחבואים" - ההסתרות, אשר אם נסכים להסירם יתגלה אור המוכן לנו.

 

מהם ההגנות ?

פרויד, אבי הפסיכואנליזה, טבע את המונח 'הגנות'. הוא התייחס למנגנוני הגנה המבטאים תהליכים נפשיים שתפקידם להגן על הפרט ממודעות לרגשות שליליים ובייחוד מחרדות קיומיות. קיימות הגנות שונות, כגון: הדחקה, הכחשה, השלכה, התנגדות פסיכולוגית, התקה, רגרסיה וכו'. בתחילה נתפסו מנגנונים אלו כהגנה מפני כאב רגשי, ממצבים ומחוויות שונות בחיים. אך כיום פסיכולוגים שונים טוענים שמנגנוני ההגנה לא באו רק כהגנה מחרדות קיומיות, אלא גם כשימור של תחושת עצמי הרמונית ובעלת ערך עצמי חיובי. לכן, יש להתייחס להגנות כמנגנון התרעתי המאפשר לאדם לזהות מה מפריע ומטריד אותו, ובכך לאפשר לעצמו בחירה מודעת ובריאה לזהות אם הוא מגיב בהגנות מאוזנות או בהגנות יתר המעוררים קשיים במערכות יחסים ותפקודים שונים.

 

הגנות אלו מביאות את האדם לא פעם להתגונן מפני עצמו, כתגובה ליחסים עם הסביבה. ככל שמערכות היחסים מעוררות 'מטען גדול' של מעורבות רגשית, כמו ביחסי זוגיות, משפחה, שכנים קרובים, מעביד וכו', כך האדם יכול למצוא את עצמו נזקק להפעלת מנגנוני הגנה. זאת במידה ואינו מפתח מודעות,פתיחות ובחירה למתרחש, אלא רק מגיב אוטומטית. מי שמסתכל מבחוץ יכול לזהות, יחסית בקלות על פי התגובות, את המסכה או המסך שהושם על ידי המגיב, ואילו הוא לא יהיה מודע לכך. כאן טמון הפתח לשינוי, הפתח לפיתוח תחושת עצמי הרמונית.

 

חודש אדר וחג הפורים מציעים לנו מספר דרכים לגילוי עצמי משמח:

א. להתחפש, לשים מסיכות – לשחק במחבואים. השימוש בתחפושת, במסכה, מאפשר למתחפש מרחב פעולה חדש, כביכול זה לא הוא, אבל בעומק זה מאפשר לו לוותר על הגנות פנימיות ולהופיע בגלוי ובאופן מבדח את האני שלו. כיסוי הפנים מביא לגילוי העולם הפנימי. אז כדאי להתחפש ולעטות מסיכה.

ב. שתיית יין "עד דלא ידע" מביאה לוותר על שליטה חיצונית והגנות יתר, ובכך מאפשרת לנו לגלות את הסוד שלנו לעצמנו - "נכנס יין יצא סוד" לטוב ולמוטב. דווקא איבוד דעתנו החיצונית מאפשרת לנו לעמוד באופן פרדוכסלי על דעתנו הפנימית, ובכך ליצור הרמוניה בין פנימיותינו לבין חיצוניותנו.

ג. הפיכת הפור הוא הגורל. אדם שבמודע או שלא, עלול להחזיק בעמדות קיומיות אשר קובעות את חייו, הן בונות בו דימוי ותדמית מסוימים העלולים להצר את איכות חייו ואיכות בחירותיו. עמדות אלו עלולות להיתפס בעיניו כגורל שאין לו מה לעשות כנגדו. דווקא חודש אדר ופורים מבטאים את האמונה של "נהפוך הוא", שבידנו לחולל את השינוי בכל שלב בחיינו, לבוא לחיות מתוך החלק האלוקי שבנו.

 

ידוע, שככל שאנו מזדקנים ההגנות שלנו מתרופפות ו"המרצע יוצא מהשק", על כן מוכנות להתמודד בפתיחות ובגלוי מאפשרים לנו לזכות לגלות עד כמה יתרונותינו משמעותיים וייחודיים, ובכך לבוא לשמחת הגילוי וההרמוניה. ממש כפי שחודש אדר הנחשב סוף לחודשים, אוצר בתוכו את כל הנכסים שצברנו במשך השנה, ולכן "הרוצה שיתקיימו נכסיו, יטע בהם אדר" (ביצה טו). כלומר, צברנו נכסים חיצוניים ופנימיים, אם אנו חפצים בקיומם נדרשים אנו לנטוע בהם אדר – להיפגש עימם ולנטוע בהם חוזק, חוזק של אמונה, חוזק של פתיחות ומודעות, חוזק של בחירה להתבונן פנימה ולהסיר את המסכות והמחסומים המיותרים, חוזק לפתוח סודות מעיקים, חוזק ליצור הרמוניה חדשה ושמחה מלאה.

 

אני מציע להתרכז באירועים שיתרחשו בחיינו היום יומיים בחודש אדר, ונראה פלא, נראה איך ההשגחה מזמנת לנו את הקשיים המשמעותיים שלנו, לא כדי להביאנו ליגון אלא כדי שנבחר להסיר מעליהם את הלוט, המסכה, וכדי שנבחר ב"נהפוך הוא" בהיפוכם לשמחה מתוך הגילוי הפנימי והעצמי.

 

נזכה שתבוא ה"לגימה" ותסיר את ה"גלימה" ותתגלה ה"מגילה" שבנו ובכולנו.