פעם מורה - תמיד מורה / שרה אפיק

פעם מורה - תמיד מורה

שרה אפיק

 

מאז שאני זוכרת את עצמי - היה ברור לי שאהיה מורה.

 

עוד כששיחקתי בבובות לא הייתי אמא. הושבתי אותן בזוגות, ציוויתי עליהן לשלב ידיים ולהקשיב. לימדתי אותן, העמדתי בפינה בובה שהפריעה, ואפילו סטרתי להן (אז עדיין נהגו להכות תלמידים). כאשר אבי שיחק שחמט, כמנהגו מידי ערב עם שכן או מכר, חיכיתי בסבלנות לחיילים שייפלו, ואספתי אותם אליי, לכיתתי, וגם בהם נהגתי בקשיחות, כמו שצריך לחנך ילדים.

 

לא תאמינו, אבל בגיל 17 כבר הייתי מורה! כן, לאחר סיום התיכון במגמה פדגוגית, שימשתי כממלאת מקום קבועה בביה"ס היסודי בניר עציון. לימדתי כל מה שביקשו ממני.

 

כשמילאתי את מקום המורה לאנגלית בכיתה ח', הציעו לי לנעול נעלי עקב ולמשוח אודם על שפתיי כדי שיבחינו ביני לבין תלמידי. היה ברור לי שזהו ייעודי, והמשכתי ללמד בבתי ספר שונים, בדרום ובמרכז. ירדתי ועליתי כיתות, שימשתי כמחנכת בימים שמחנך לימד הכול. לימדתי גם התעמלות וטבע ומלאכה לצד לימודי קודש, חשבון ועברית. אז עוד לא היו מורים מקצועיים.

 

לאחר 11 שנות הוראה מתישות ו-3 ילדים בבית - החלטתי שזהו! לעולם לא אשוב לכיתה, לתלמידים המתפרעים, להורים מאיימים, ובעיקר לריחות הנקניק בסנדוויץ' וקליפות הקלמנטינה של הפסקת עשר (במיוחד כשאת בהריון...).

נשארתי בבית, והייתי סוף סוף אמא, בלי מטפלת ומעון. אבל השלווה לא ארכה זמן רב.

כשיצאנו לשליחות בצרפת, היה עליי שוב ללמד, הפעם עברית למבוגרים. לפחות שם לא זרקו עליי מטוסי נייר בשיעורים...

 

וכשחזרנו, בין לידת ילד למשנהו, מה כבר ידעתי לעשות, מלבד ללמד? אז חזרתי למקצוע שכמעט נשבעתי לא לשוב אליו. כשהגענו לעפרה, והתחייבנו לעבוד ביישוב, הסתבר לי שאיני מוכשרת לשום דבר אחר מלבד הוראה. שוב אזרתי מותניים, ועסקתי במקצוע חיי במשך שנים לא מעטות, עד שאמרתי: "די!! עלי לעבור שינוי, מהפך אמיתי, למצוא את מקומי האמיתי - כמה זמן אפשר להיות מורה?"

 

ידידים יעצו לי לפנות למכון שבאמצעות בדיקות פסיכולוגיות, גרפולוגיות ועוד לוגיות למיניהם אגלה מה באמת מתאים לי, ובמה עליי לעסוק.

לאחר מבדקים שכללו כתיבה, ציורים, שיחות ושאלות - ישבתי מול פסיכולוג מומחה. הוא דיבר, והסביר לי בפרוטרוט שאני בנויה לקשר עם צעירים, ושמתאים לי להפעיל בני אדם ולהעביר להם מסרים ולפתח יכולות ותובנות וכו' וכו', עד שצעקתי: "אז אתה אומר שאני צריכה להיות מורה?" "לאו דווקא", השיב המומחה בשלווה, "יש דברים רבים שמתאימים..." וקיבל את כספו על הייעוץ המפתיע והקולע.

 

וכך, במפח נפש, אך בהשלמה עם גורלי, שבתי הביתה - כלומר לבית הספר, לצרחות התלמידים, לריחות הפסקת עשר, לאסיפות המורים, לטיולים השנתיים, להצגות סוף השנה, ובמיוחד - לחופש הגדול!