"הכנסת כלה" / שרה אפיק

"ארבעים יום לפני לידתו של אדם מכריזין עליו מלמעלה: בת פלוני לפלוני".

 

דבר זה ודאי טוב הוא, שאין אדם צריך לדאוג שמא לא נברא לו זיווג. אלא שתוהה אני - כיצד יפגוש אדם את זיווגו שמיועד לו, שאולי הוא נמצא כאן ובת זוגו בקצה האחר של העולם. ואם לידו היא - איך ידע שהיא זו שזווגו לו מן השמים?

 

ואם תשאלו מפני מה דואגת אני לזוגות וזיווגים, הרי שבנים לי, ואני חסרה מידת הסבלנות ודואגת להם למן היותם רכים בשנים – לגלות מיהן בנות זוגן שנקבעו להם בשמים. וכיצד אדע אם פלונית לפלוני, כלומר לבני?

וכי יודעים אנו אם בני זיווגנו שבחרנו לנו או שבחרו לנו הורינו – הם הם זיווגנו שנרשמו שם למעלה? רק לאלוקים פתרונים. אני, על כל פנים, לא ישבתי בשלווה. כל אימת שראיתי תינוקת נאה הייתי רומזת לאחד מבניי שיבדוק שמא זו שמיועדת לו היא. ובניי, שכבר הסכינו עם מנהגי זה, היו ממלטים את נפשם כל אימת שניסיתי "לשדך להם שידוכים", על פי דבריהם. ככל שניסיתי לקרבם אל אחת הנערות, היו שוחקים על שאני חפצה להביאם אל מתחת לחופה, ולא אבו לשמוע.

 

בינתיים גדלו הנערים, ואני חדלתי ממנהגי זה להדביק להם בתולות טובות מראה וחכמות לב. ושמא סבורים אתם שנותרו בניי הבוגרים ללא בנות זוג? ההיפך הוא הנכון, שהחלו להביא עימם נערות שקורין אותן 'חברות'. ומה פירוש חברות? חברות לצרה או חברות לשמחה? ואם תאמרו – חברה תחילה הופכת לכלה בסופה – הרי שאין כן הדבר אצל בניי. חברה באה, וחברה הולכת, וחופה אין. ושמא לא יפות וטובות וחכמות הן החברות? כל אחת טובה ויפה מקודמתה, וכל אחת שבאה אל ביתנו אני מכנה אותה בליבי 'כלתי', וכבר אני מקרבתה כאילו הייתה בתי, וכדי לקרבה אני מספרת עמה. ומה סיפורים אני מספרת? מספרת אני על אודות בני, זה שהיא חברתו. מוציאה אני אלבומים להראותה תמונות מזמן שהיה קטן, שתראה את יופיו וחמודותיו. לא עזרו כל קירובים שקירבתי – חברה באה, וחברה הולכת, והבן נותר ברווקותו.

 

ומפני מה אינם בוחרים להם כלותיהם? וכי יודעת אני? שמא לא באה עדיין זו המיועדת להם? או שמא ייעדו להם בשמיים בנות רבות, והניחו להם לבחור ביניהן? והלא כבר נאמר שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף. וסיפור חסידי נאה שמעתי, שראוי לספרו כאן:

 

אומרים שכל הכלות שבעולם נמצאות בחדרים – חדר בתוך חדר, וכל בחור שנכנס בוחר לו כלה כרצונו. נכנס בחור חסיד שמעולם לא סח עם בחורה ורואה בחדר הראשון נערה נאה. מיד הוא בוחר בה ואינו מהסס.

בא בחור שרגיל עם בחורות, בודק בחדר הראשון ורואה בנות נאות, חושב שמא בחדר הבא יהיו נאות מהן. וכך הולך מחדר לחדר, ואינו יודע שהנאות ביותר מצויות בחדר הראשון. וכאן ראוי לספר שאי אפשר לו לחזור לחדרים הקודמים. כך זוכה החסיד בכלה נאה ביותר, והבחור שאינו חסיד מהסס ומתלבט כל השנים.

 

חוכמה רבה יש בסיפור זה, אבל נשוב אצל בניי. לאחר שנתייאשתי מן החברות שלא הפכו לכלות הודעתי את בניי שאיני חפצה בכלות! רוצה אני שיהיו בניי ברשותי כפי שהיו בקטנותם. שהרי אם ימצאו אישה יעזבו אותי, כמו שכתוב "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו", ומדוע אחפוץ שיעזבוני?

כאן צחקו בניי ואמרו: "רוצה את שנעשה הפוך מדברייך, שכל אימת שאמרת לנו לעשות דבר מה כשהיינו קטנים, עשינו דווקא ההיפך מדברייך". נתגלתה תחבולתי, ולא עלתה בידי.

 

פעם שמעתי שיש מקום בגליל – עמוקה שמו, ששם קברו של יונתן בן עוזיאל, וכל שעולה לקברו ונותן שם צדקה, מובטח לו שיינשא במהרה, ורווקים ורווקות עולים לשם ונגאלים. אף אני נסעתי לשם ועשיתי את שעושים כולם, והדלקתי נר ונתתי צדקה. אלא ששמעתי שאותו יונתן בן עוזיאל היה רווק כל ימיו, והיאך יעזור לבניי הרווקים כמותו?

תם ולא נשלם מעשה הכלות שעוד לא באו, וכשיבואו - נספר את סיפורן.