לכובע שלי שלוש פינות...

לכובע שלי שלוש פינות...

 

 

 

עמדת עזרת הנשים היא המקום המרתק לבחון את סוגי הכיפות ביישוב. כאן תוכלי לראות מי משנה סגנון ומי דבק בעבר, אצל מי גדלה הכיפה ומי קיבל חדשה.

 

הורינו מרדו בצעירותם בשטרימל, בספודיק ובקופקעס (כיסויי ראש) של המגזר החרדי. אבי חבש מגבעת בצאתו, וכיפת בד בביתו, בקיצור – היינו מזרוחניקים. את בני כיתתי ביפו אני זוכרת חבושי ברטים. כך נראים כל הבנים בתמונות מימי בית הספר היסודי. כשבגרנו מעט, אנו, הבנות, התחלנו לסרוג כיפות כדי לצוד חבר, כמובן. היו אלה ימי בני עקיבא העליזים, ואופנת הכיפה הסרוגה כבר פשטה בקרב הציבור הדתי לאומי. כיפה שחורה עם דוגמא לבנה ליום חול, ולבנה עם פס דוגמא - לשבת. כל הבנות סרגו. עם השנים קיבלו הכיפות גוונים נוספים, וחוברות עם דוגמאות מסובכות היו חלק מהציוד שלנו, הנערות, אחר כך כלות ומאוחר יותר - אימהות.

אינני זוכרת כמה כיפות סרגתי בימי חיי. מאות... ורובן הלכו לאיבוד לחבר, לבן הזוג ובעיקר לילדים. ואז אנו סורגות שוב ושוב. מידי פעם היינו מקוריות וסרגנו כיפות עם סמלים, שמות הילדים (מתכון נגד איבוד הכיפה), ופסוקים שונים. אני זוכרת שסרגתי לאחד מבניי כיפה שעליה היה כתוב: 'איפה הילד'. היה זה שם להקה שהוא אהב, ואני ביטאתי בכך את שאלתי האישית כלפיו - איפה הילד?

עם השנים הלכו והשתנו סוגי הכיפות הסרוגות. לפתע החלו נערים חובשים כיפות בסגנון בני דודינו הערבים. ואז התחלנו גם אנו לסרוג כיפות גדולות בצבעים שונים. הכיפה כיסתה את מרבית הקרקפת שהייתה לעיתים מגולחת או מעוטרת שיער גולש, קוקו או אפילו רסטות. הכיפות הגדולות שסרגתי טיילו על ראשי בניי למחוזות שונים, ומידי פעם פגשתי אותן על ראשי חבריהם הקרובים והרחוקים. "מכירה את הכיפה?" היו שואלים אותי בחורים שלא הכרתי במפגשים שונים. שמחתי שאני תורמת לכסות ראשי אחרים, בעוד שאחדים מבניי נותרו ללא קורת ראש...

ואז קטנו לפתע קוטרי הכיפות, והיינו צריכות לסרוג כיפה קטנה ושטוחה, שיושבת בזוויתמסוימת ליד הקודקוד. (אם הכיפה לא הייתה קטנה דיה - היו פורמים כמה שורות...).

ויש כיסויי ראש שונים ומשונים. חברה שטיילו במזרח הרחוק הביאו מיני כיפות-כובעים אולי מקזחסטן ואפילו מאנשי הטאליבן. העיקר שהם מיוחדים... (אגב, אם אתם חפצים לחזות בכל מגוון כיסויי הראש - בקרו ביישוב תקוע - שם תקועים גם שלושה מבניי).

ראוי לציין שלצד בעלי הכיפות ההולכות ומשתנות - תמיד נותרו אלה שדבקים בכיפה הקלאסית, השחורה או הלבנה, אלה שאינם נכנעים לאופנות מתחלפות.

עמדת עזרת הנשים היא המקום המרתק לבחון את סוגי הכיפות ביישוב. כאן תוכלי לראות מי משנה סגנון ומי דבק בעבר, אצל מי גדלה הכיפה ומי קיבל חדשה.

אצלנו בבית מונחת סלסלה עם כיפות שונות וקסקטים לרשות הבנים והאורחים, על פי רצונם. ואני שוב סורגת - למי שחזר לחבוש כיפה וכמובן - לנכדים הבודדים (רובן בנות).

וכיום – שוב אופנה חדשה: מגבעות. על ראשי הבנים מונחות מגבעות קש ולבד שמזכירות לי את אבי ז"ל בשנות החמישים. כפי שנאמר - אין חדש תחת השמש.