בימים ההם ובזמן הזה

מידי שנה, עם התקרב חג החנוכה, וכשבמרכולים נמכרות הסופגניות במחירים מפולפלים, אני תוהה מחדש – מה עושה את החג הזה כל-כך נחשק בקרב כל הישראלים, ללא הבדל עדה, מעמד או אמונה? נכון, הסופגנייה מלאת השמן מזכירה לנו את הנס הגדול – נס פך השמן, והיא הפכה לסמלו של החג. גם הסביבון שהומצא אי שם בגלות – הפך נושא לשירים ולפיתוחי הצעצוע לכדי מכונה מנגנת ודולקת, המביאה את האור ומגרשת את החושך...

ובכן, הבנו את שמחת הילדים החמודים הנהנים גם מחופשה ארוכה. הדלקת הנרות בכל ערב מוסיפה, כמובן, התרוממות רוח ומלכדת את המשפחה, בין אם היא חילונית, דתית או חרדית. כולם שרים את 'מעוז צור' גם אם אינם שמים לב לתוכן...

אבל לכל מי שבודק מעט – ברור שהחג לא נקבע כחג החנוכייה, הסביבון והלאטקעס או הספינג'. זהו חג דתי ולאומי, שחכמים קבעוהו בעקבות מאבק קשה ומלחמה עקובה מדם. כאשר עסקתי בהוראת היסטוריה בבתי הספר – אהבתי מאד ללמד את סיפור מרד החשמונאים ומלחמות המכבים. ובתוך העיסוק בפרטים ההיסטוריים (שמתוארים בצורה מדויקת בספרו של ז'אבו ארליך) לא יכולתי להימנע מהשוואת התקופה ההיא לימינו אנו. כן, אי אפשר להתעלם מהדמיון הרב: 

מי הייתה האימפריה היוונית? ממלכה נאורה שנתנה חופש לכל הדתות והשפיעה עמוקות על תושביה, ביניהם גם היהודים, שנהנו מהתרבות ההלניסטית, מהספרות, מהספורט, מהפילוסופיה ועוד. במיוחד נמשכו לתרבות זו אנשי המעמד הגבוה שחלקם נהו אחריה עד כדי עבודה זרה בבית המקדש עצמו. הם נקראו 'מתייוונים'. אפשר בהחלט להשוותם למי שמכונים היום 'חילונים', המעריצים את תרבות המערב ואף בזים לעבודת ה' (מפלגת ה'עבודה', אולי?). ומי הם אותם 'חסידים' או 'קנאים' שיצאו כנגד ההתייוונות והחלו להילחם בתופעות הללו בחורמה – כפי שעשה מתתיהו בהורגו את האיש שהקריב חזיר? האם הם החרדים של ימינו? או שמא המתנחלים? שהרי לאחר המאבק הפנימי בין המתייוונים לחשמונאים – נשלחו צבאות אנטיוכוס אפיפנס לדכא את המרד, ותוך כדי כך אסרו על קיום המצוות, על המילה ועל שמירת שבת. רבים קיבלו את הגזרות ללא התנגדות, אך המקבים, בראשות יהודה, חרפו את נפשם למען התורה ולחמו ביוונים, וניצחונותיהם הם הסיבה לחגיגת חג החנוכה. האם מישהו היה מעלה בדעתו כיום לשבח קנאי דת שמונעים מאחיהם אכילת חזיר, מטהרים את המקדש מעבודה זרה (כן, כן, ממש בהר-הבית...) ומגרשים שוב ושוב את חיילי האימפריה הגדולה והחזקה בעולם? (סליחה אובמה, לא התכוונו אליך).

והיכן נערכו קרבות יהודה המכבי? כאן, ב'שטחים'! בהרי גופנה (מעלה לבונה – תשאלו את ז'אבו), בבית חורון, באזור גוש עציון (אלעזר אחי יהודה שנהרג ועל שמו קרוי היישוב), באלעשה (הר בעל חצור – ששם נהרג יהודה בקרב השמיני), ועוד – בכל רחבי יהודה, שהייתה אוטונומיה קטנטונת באותה תקופה. את החג קבעו לאחר ארבעת הקרבות הראשונים ולאחר טיהור המקדש. כן, אולי זה מזכיר את מלחמת ששת הימים ואת האופטימיות ששררה אז. אבל גם לאחר מכן, כשהיוונים כבר הסכימו לפשרה ולויתור על גזרות הדת, היו המקבים נחושים להמשיך ללחום עד להשגת עצמאות. רוב העם לא הלך אחריהם וכך נפל יהודה המקבי. איך היו מכנים היום את הלוחמים בהרי יהודה – אם לא 'נוער הגבעות'? וכולם הודו בדיעבד שהם הצילו את העם מהתבוללות באותה תקופה, ועשרים שנה לאחר מות  יהודה השיגו אחיו עצמאות ליהודה. ואנו אומרים 'על הנסים' ומתכוונים לניצחון מעטים מול רבים ולחזרה לעבודת ה' במקדש ובכל נחלת יהודה.

אז מישהו יכול להסביר לי על מה חוגגים ילדי ישראל והוריהם באשר הם בחג המופלא הזה? למה הם מתכוונים כשהם שרים 'באנו חושך לגרש', 'ימי החנוכה, חנוכת מקדשנו', 'על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים', 'שימו שמן'? האם הם אכן מכינים את ילדיהם לחנוכת המקדש, חנוכת המזבח, בניית המנורה? למה הם כל כך שמחים? כנראה בכל זאת בשל החופש, הסופגניות והסביבונים...