מאמרים - היחידה להתפתחות הילד

להלן תקציר המאמרים. לקריאת המאמר כולו יש להקליק על הכותרת.

1. ארבע רגליים וזנב

איילת ירדן, קלינאית קתשורת / היחידה להתפתחות הילד

לאינטראקציה הורה ילד השפעה מכרעת על התפתחותו השפתית והקוגנטיבית של הילד, ההורה הינו  המתווך בין העולם והילד ותפקידו לספק מידע, להציב אתגרים ולהדריך את הילד בהתמודדות עימם. ניתן לעשות זאת בכל שיחה או משחק עם הילד, אולם כדאי גם ליזום פעילויות  המכוונות לטיפוח ולהעשרת השפה והחשיבה של הילד.


2. המסע אל עבר האלף הראשון

יעל ג'מדני, מרפאה בעיסוק /יחידה להתפתחות הילד 

המעבר  מגן חובה לבית הספר הוא צעד גדול לילד, אף כי די קטן לאנושות. 
הילד צריך להיות בשל מבחינה רגשית, מוטורית ושכלית לכיתה א' ובמהלך השנה יידרש לרכוש את הקריאה, הכתיבה בדפוס ובכתב, יסודות החשבון ועוד מקצועות שונים. 
לפני המעבר לכיתה א' כדאי לשים לב לאחד ממרכיבי המוכנות שאולי טרם התיחסנו אליו לעומק-  המוכנות לכתיבה. ישנם מספר תחומים הקשורים למוכנות לכתיבה,


3. כפות רגליים שטוחות אצל ילדים ופעוטות

כתב: מאיר לוטן, פיזיותרפיסט, M.Sc. P.T
ערך שמשון בורשטיין, פיזיותרפיסט, B.P.T / היחידה להתפתחות הילד

כף הרגל האנושית הנה איבר מורכב ביותר:  היא כוללת 26 עצמות המשולבות במערכת של רצועות, שרירים כלי דם ועצבים. כף הרגל של הפעוט צומחת מהר בשנה הראשונה להיוולדו ולכן המומחים מחשיבים את השנה הראשונה להולדת הילד כקריטית להתפתחות כף הרגל שלו. מאחר והיא הנה רכה וגמישה כל לחץ אב-נורמאלי עשוי לגרום לכף הרגל להתפתח באופן לא תקין.

 

4. סדר בראש

יעל ג'ימדני , מרפאה  בעיסוק / היחידה להתפתחות הילד

ילד עם קשיי התארגנות זקוק לארגון סביבתו בכדי שיוכל לייעל את תפקודו במשימות העומדות לפניו. עבודה על התארגנות היא לעיתים מפרכת, אך לאחר זמן מתגמלת מאד.


5. זיהוי הפרעה בתנועה בגיל הרך

שמשון בורשטיין, פיזיותרפיסט התפתחותי / היחידה להתפתחות הילד

 יכולת התנועה בגיל הרך הנה בסיס ליכולות אחרות לדוגמא: חקירת הסביבה אצל תינוקות (וגם בהמשך) תתבטא ביכולת לנוע, ביכולת לשלוט על הראש כדי לסובב אותו לצדדים ולהביט; אכילה – משלב היניקה עד השלב בו  אנו יכולים להחזיק כלי אוכל ולהזין את עצמנו; היכולת לשחק תתבטא אצל תינוקות צעירים בהושטת יד לכיוון צעצוע ואצל תינוקות מבוגרים יותר בפירוק שעון והרכבתו (אצל מי שאין מחשב בבית).

 

6. יש גבול

ריקי בריקמן, עו"ס / היחידה להתפתחות הילד 

האם הצבת גבולות לילד על ידי ההורה – זהו תהליך חיוני או מיותר? גבולות הם האמצעי העיקרי שעוזר לבני אדם לנהל את חייהם, להבדיל בין טוב לרע, מותר ואסור. הם יוצרים סדר ומונעים אנרכיה, וכך נותנים הרגשת בטחון ומאפשרים לחיות עם אנשים אחרים.

 

7. כתב חרטומים - איך אפשר להבין?

עליזה נבו, מרפאה בעיסוק / מנהלת היחידה להתפתחות הילד

אז מה  אם הוא לא אוהב לצייר ? ואיך מחזיקים עיפרון?



8. למה הוא קורא לעגבנייה פלפל? ולמה הוא נתקע? האם הוא מתחיל לגמגם?

לוי,קלינאית תקשורת / היחידה להתפתחות הילד

 

9. מסע בין התחושות- תת ויתר רגישות

יעל ג'מדני, מרפאה בעיסוק / היחידה להתפתחות הילד

בעיות תחושתיות קיימות אצל רבים מאתנו. יש ששונאים חול, תגיות בחולצה, לישת בצק, מוזיקה רועמת, הרעש של המקרר משגע אותם, ריחות שונים וכד'.
בעיה תחושתית המצריכה טיפול היא בעיה הגורמת הפרעה בתפקוד היומיומי שלנו. קושי בבית, בגן או בבית הספר יכול להתבטא כהמנעות, חיפוש יתר או גם וגם.


10. למה לשחק?

אלישבע ורטמן, מרפאה בעיסוק / היחידה להתפתחות הילד

החורף, הוא הזדמנות נהדרת לשחק בבית. פעילות מוטורית חשובה לפיתוח שרירים ועצמות, קואורדינציה, שיווי משקל, תחושת שליטה, יצירת דימוי עצמי חיובי ואפילו ריכוז.


11. תשחקו יפה!

 מיכל הילדסהיימר-קלינאית תקשורת / היחידה להתפתחות הילד- מועצה אזורית בנימין

הנה מתחילה לה שנה חדשה ודני הקטן עולה לגן. הוא בן שלוש – הגיע היום, הוא הולך לגן בפעם הראשונה בחייו, עם כל בני גילו. לנו ההורים המעבר ממעון או משפחתון לגן הגדול, נראה לעיתים חד ועמוס מדי לילד. איך הקטן הזה יסתדר עם כל כך הרבה ילדים מסביבו כל היום. אולי הם לא יבינו אותו?, מי יעזור לו אם יחטפו לו משחק?, איך הוא יכיר חברים חדשים?  ועוד שאלות וחששות רבים עולים בליבו של ההורה.

 

12. חלונות לעולם

עליזה נבו - מרפאה בעיסוק / היחידה להתפתחות הילד

החושים השונים הם החלונות של התינוק והילד לעולם. דרכם הוא מקבל מידע , לומד ומתפתח.

היכולת הבו זמנית להתעניין במראות, בקולות, בצלילים ובתחושות העולם ולהגיע לאיזון בין כולם, היא הבסיס להתפתחות וללמידה.

תינוקות מנסים לעבד את כל מה שהם רואים, שומעים ומרגישים ובאופן אינסטינקטיבי להפנות מבט לעבר פנים מאירות או אל קול מרגיע . הם לומדים  להנות מגירויים נעימים אלה להרגעה עצמית, להבין אותם ולהשתמש בהם . יכולת זו לויסות עצמי מאפשרת להם לקלוט ולהגיב לעולם שסביבנו.


 

ארבע רגליים וזנב 

איילת ירדן, קלינאית קתשורת / היחידה להתפתחות הילד

"חיה שיש לה חדק!" "פיל"!, 
"חיה שאוכלת גזר?" "מי לא יודע? ארנב!"
"חיה עם ארבע רגליים וזנב?" - פתאום השתרר שקט, משה חשב וחשב ולבסוף פסק "אריה!", 
"לא" עניתי בחיוך, "סוס!" הוא ניסה שנית "פרה?", "ג'ירפה?", בוא נבדוק ביחד: "לאריה יש ארבע רגליים וזנב? כן! לנמר? כן, לפיל? כן. להרבה חיות  יש ארבע רגליים וזנב".
"אז זה לא פייר, זו לא חידה טובה,  איך אני אדע איזו חיה זו?"
"אתה ממש צודק, אני אשאל אותך חידה אחרת.: חיה שגרה ברפת ונותנת חלב"
משה קפץ מיד: "פרה"
"וואו, איך ידעת מיד?"
"א, זה קלי קלות, רק פרה גרה ברפת ונותנת חלב".

דו שיח זה הינו דוגמא כיצד ניתן לאתגר את הילד וע"י תיווך מתאים להביאו להסיק את המסקנה  הרצויה בעצמו.

לאינטראקציה הורה ילד השפעה מכרעת על התפתחותו השפתית והקוגנטיבית של הילד, ההורה הינו  המתווך בין העולם והילד ותפקידו לספק מידע, להציב אתגרים ולהדריך את הילד בהתמודדות עימם. ניתן לעשות זאת בכל שיחה או משחק עם הילד, אולם כדאי גם ליזום פעילויות  המכוונות לטיפוח ולהעשרת השפה והחשיבה של הילד.

להלן מספר רעיונות:

ספרים: רבות כבר נכתב על חשיבותם הרבה, ואכן מומלץ לבחור ספרים החושפים את הילד לעובדות חדשות ולאוצר מילים שאינו שכיח בשפתינו היומיומית. אולם, בנוסף להקראת הסיפור, שהינה חשובה בפני עצמה, ניתן להשתמש בספר למטרות רבות: לפתח שיחה  סביב נושא הספר, לעצור באמצע הקריאה ולנסות לנחש מה יהיה הסוף (מפתח דמיון וגמישות מחשבתית), להקריא את הספור מבלי לומר לילד את שמו ולבסוף לחשוב ביחד על שם מתאים לסיפור, להשתמש בתמונות שבספר ע"מ לפתח יכולת תאור והסקת  מסקנות (למשל: "הילד הזה נראה לי שמח, אתה יודע איך אני יודע שהוא שמח?") בתחילה ההורה יכול לענות בעצמו ואחרי מספר דוגמאות הילד ידע לענות בעצמו.
שאלות מסוג זה מפתחות אצל הילד מטא חשיבה  כלומר, חשיבה על החשיבה ומפתחת את יכולת הניתוח והסקת מסקנות.

משחקי חידות: רצוי לרכוש משחק המכיל כרטיסים ועליהם תמונות של פריטים שונים מעולמו של הילד: בעלי  חיים, כלי תחבורה, כלי בית וכד'. (משחק לוטו, זכרון וכד') חשוב להקפיד שהתמונות תהיינה ברורות! בכרטיסים אלו אפשר להשתמש  למשחק חידות כאשר בכל תור משתתף אחד מרים כרטיס ומתאר את הפריט לאחרים במעין חידה, כמו למשל: "חיה שיש לה דבשת". ילדים גדולים יותר יכולים לשחק משחק זה גם ללא תמונה, בע"פ למשל בנסיעות. משחק זה מפתח  הן את יכולת ההבעה של הילד והן את היכולת להתמקד בעיקר להפריד עיקר מטפל וכד'.

ילדים בוגרים יותר (גן חובה והלאה) יכולים לשחק את המשחק בצורה הפוכה, כלומר במקום לתת הגדרה, לשאול שאלות (למשל: כל הכרטיסים גלויים ומשתתף אחד בוחר כרטיס ועל האחרים לגלות מה בחר ע"י שאלות) צורת משחק זו מלמדת את הילד את שיטת האלמינציה, ומשכללת את יכולתו לשאול שאלות. כאשר מגבילים את מספר השאלות, הילד לומד להכליל ולשאול רק שאלות המספקות לו מידע המוביל בהכרח אל התשובה.

משחקי מיון: יכולת המיון הינה כלי חשיבתי מרכזי, בו אנו משתמשים בפעילויות רבות בחיינו. לדוגמא: סידור הבית, הבנת הנשמע, הבנת סיטואציות חברתיות, פעולות חשבוניות ועוד. כבר מגיל צעיר מאד לומדים הילדים למיין, לפי צבעים, לפי צורות וכד'. כדאי לתת לילדים להיתנסות במיון פריטים שונים למשל: מיון צעצועים, מיון קוביות ע"פ הצבע, מיון של דברי מאכל (למשל לערבב קטניות מסוגים שונים) וכד'. בשלב מתקדם יותר יכול הילד לשייך גם  פריטים שאינם זהים לאותה קבוצה ע"פ תכונה משותפת כמו למשל: לשים את כל הבגדים יחד ואת כל כלי הרכב יחד). בגמר פעולת המיון כדאי לשאול את הילד מדוע מיין דוקא כך. לאחר שהילד רכש את יכולת  המיון אפשר לשחק עימו ב"מה יוצא דופן?" בתחילה פריט אחד שונה מתוך פריטים זהים ואח"כ פריט שאינו מתאים לקבוצה כמו למשל: מספר כלי רכב וחיה כשהילד מוצא את יוצא הדופן חשוב לדון עמו גם בהסבר: הכללה של הדומים והוצאה מהכלל של השונה: לדוגמא: הזברה יוצאת דופן כי כולם כלי רכב ורק היא חיה. בשלב מתקדם יותר אפשר למצוא יוצא דופן ע"פ תכונה (למשל: כולם עפים ורק הוא  לא עף), שכלול נוסף הוא מציאת שני יוצאי דופן באותה סידרה כל אחד על בסיס שונה (למשל: פעם העגבניה יוצא דופן כי רק היא ירק וכולם פירות ופעם הלימון יוצא דופן כי כולם אדומים והוא צהוב). תרגילים אלו מפתחים אצל הילד יכולת הכללה וגמישות חשיבתית.

פעילויות אלו הינן רק דוגמאות, כמובן שכל הורה יכול להוסיף פעילויות והצעות משלו, חשוב  להתאים את האתגר לרמה של הילד ע"מ שלא לגרום לתסכול. כמו כן כדאי לכוון את הילד ע"י שאלות ורמזים את המסקנה הרצויה ולא לשכוח להנות ביחד עם הילד.

 

המסע אל עבר האלף הראשון 

יעל ג'מדני, מרפאה בעיסוק /יחידה להתפתחות הילד

באחד האמשים הזמינו אותנו השומכרים לארוחת ערב. בנם בן השש, לביא, עולה לכיתה א' ואימו, שרצתה להתגאות בכישוריו של בנה, ביקשה ממנו שיכתוב למעננו את שמו ושם המשפחה על דף. לאחר שתי דקות תמימות של נעיצת מבטים בלביא, שישב בכתפיים מרובעות במתח, אצבעותיו לופתות בחזקה את העיפרון ולשונו משתרבבת מפיו, הוצגה בפנינו העבודה המוגמרת בידיה של האם הגאה, שקראה: "נכון מקסים?". אם להודות על האמת הכתב היה קריא ואף נאה, אך פניו של הילד כבר החלו להזיע...

המעבר  מגן חובה לבית הספר הוא צעד גדול לילד, אף כי די קטן לאנושות. 

הילד צריך להיות בשל מבחינה רגשית, מוטורית ושכלית לכיתה א' ובמהלך השנה יידרש לרכוש את הקריאה, הכתיבה בדפוס ובכתב, יסודות החשבון ועוד מקצועות שונים. 

לפני המעבר לכיתה א' כדאי לשים לב לאחד ממרכיבי המוכנות שאולי טרם התיחסנו אליו לעומק-  המוכנות לכתיבה. ישנם מספר תחומים הקשורים למוכנות לכתיבה, נזכיר חלק מהם.
על מנת שיתאפשר לילד לכתוב בעוד כעשרה חודשים מעכשיו בכתב רהוט עגול וקריא, על הבסיס המוטורי להיות תקין.

חגורת הכתפיים צריכה להיות יציבה וחזקה באופן מספק בכדי להוות בסיס מייצב בישיבה נכונה וזקופה לאורך זמן ליד שולחן. ילד שאינו יושב זקוף אלא "נמרח" על השולחן או מחפש תמיכה מסביב, יתקשה להיות קשוב ולבצע משימות בזמן הנדרש בכיתה.

בהמשך, על הזרוע, האמה וכף היד להיות מסוגלות לפעול כל אחת בנפרד מחברתה בכדי לאפשר תנועה יעילה ולא תנועה דמוית מנוף מרוחק, הדומה במעט לאכילת אטריות סיניות במקלות מטאטא. כאשר אין הפרדת תנועה המאמץ המושקע בדיוק, בתנועה שמקורה רחוק מכף היד הוא גדול וגורם להתעייפות.

שורש כף היד צריכה להיות מיוצבת על השולחן. נסו לכתוב עם שורש כף היד מעט מורמת באוויר. לא הצלחתם ממש, נכון? הקושי שלנו לחקות כתיבה ללא ייצוב שורש כף היד צריך לרמוז לנו כמה קשה לילד שכותב כך, כששורש כף היד מתפקדת כהמשך לאמה.

כף היד היא אחד האברים המורכבים והחשובים בגופנו. בכדי להשיג אחיזה בשלה בעיפרון, על האצבעות להיות בעלות יכולת הפרדה וכן על פרקי האצבעות העדינים להיות בעלי יכולת תנועתיות, בכדי לייצר את תנועות הדיוק הנדרשות לכתיבה יעילה. ללא תנועתיות הילד עלול לאחוז בעיפרון באופן מעייף, לא נוח ואף מכאיב. הכתיבה תהיה איטית יותר מהמצופה לגילו במקרים רבים.
תרגול הפרדה ותנועתיות יכול להעשות עם משחקי מוטוריקה עדינה שונים ואף בחומרים שישנם בכל בית (כגון- מטבעות, קטניות, דגני בוקר, חטיפים וכו'). 
דוגמא למשחקים שונים הכוללים הפרדה של שורש כף היד: זחילה על ארבע או החלקת שורש כף היד לרוחב השולחן, כאשר האצבעות מורמות וישרות. 
במשחקים שמטרתם פיתוח התנועתיות בפרקי האצבעות חשוב לפתח תנועתיות באגודל, אצבע ואמה על ידי כיפוף המפרקים. חשוב גם לתרגל הפרדה של אצבעות אלו מהקמיצה ומהזרת, המשמשות בכתיבה כמשענת ליד הכותבת. התרגול עשוי להיות מייגע ולהראות חסרי מטרה לילדכם. כדאי לנסות להפעיל את הדמיון ולהכניס מוטיב של תורות, דמיון ומטרה לתרגולים.
בכל מקרה כדאי, במידה וישנו קושי, לקבל הדרכה ספציפית מאיש מקצוע, בכדי לעזור לילד בדרך היעילה ביותר וכדי למנוע קיבוע של מנחי עבודה לא נכונים ולא יעילים.
בנוסף חשוב שהילד יפנים את עיקרון היד העובדת והיד העוזרת- היד הדומיננטית, בה הוא כותב ומשתמש בדרך-כלל ברוב התפקודים המצריכים מיומנות, והיד התומכת שהיא זו המחזיקה את הדף בשעה שהוא כותב, גוזר וכו'.
בכיתה א' הילד נדרש גם לכתוב מספרים. חשוב להטמיע את העיקרון של עבודה מ"תקרת" השורה ל"רצפה" באותיות ובמספרים. ילד שכותב מלמטה למעלה אולי מעצב יפה אותיות או מספרים אך בהמשך דרכו (אולי רק בכיתה ב' או ג') יגלה כי הוא איטי מחבריו ולא מצליח לעמוד בקצב בכיתה. דבר זה עלול ליצור תסכול ואף להשניא את הכתיבה על ילדכם.

חשוב לציין כי מחקרים מראים שיפור ניכר בילדים שעובדים איתם על התפקודים בהם הם מתקשים. זאת מלבד תשומת הלב לו הם זוכים מכם באופן מיוחד. לרוב ילד שמתרגל תפקודי קדם כתיבה ומשתפר, ייכנס לכיתה א' עם ביטחון עצמי רב יותר ביכולותיו ואף יהיה מוכן להתנסות יותר בדברים בהם הוא מתקשה.  

 

כפות רגליים שטוחות אצל ילדים ופעוטות

כתב: מאיר לוטן,פיזיותרפיסט, M.Sc. P.T
ערך שמשון בורשטיין, פיזיותרפיסט, B.P.T / היחידה להתפתחות הילד

 

כף הרגל האנושית הנה איבר מורכב ביותר:  היא כוללת 26 עצמות המשולבות במערכת של רצועות, שרירים כלי דם ועצבים. כף הרגל של הפעוט צומחת מהר בשנה הראשונה להיוולדו ולכן המומחים מחשיבים את השנה הראשונה להולדת הילד כקריטית להתפתחות כף הרגל שלו. מאחר והיא הנה רכה וגמישה כל לחץ אב-נורמאלי עשוי לגרום לכף הרגל להתפתח באופן לא תקין.
ולכן:

*  אין צורך "לכלוא" את כפות רגלי התינוק באלמנטים המרסנים את תנועות הרגל וכף הרגל; התפתחות תקינה תבוא בדרך כלל עם תנועה חופשית ונורמטיבית.
* יש לספק לפעוט הזדמנות להפעיל את רגליו; בגיל ינקות ספקו לו אפשרות לשכב במגוון תנוחות ומצבים וכאשר הוא גדול יותר חשוב לתת לו הזדמנות להיות פעיל ונייד כלל האפשר.

כף רגל נורמאלית של פעוט עד גיל שנתיים

שומן

כפות רגליים שטוחות וקשתות צנוחות הנן נורמאליות אצל ילודים ותינוקות.נראה כי לתינוקות יש כפות רגליים שטוחות מכיוון שיש כמות רבה של שומן תינוקות הממלאת את הקשת האורכית, שהינה נורמאלית ואף חיונית. שומן זה מתחיל להעלם בסוף השנה השלישית להיוולדו; עד אז יציגו כל הפעוטות התקינים קשתות נמוכות. 

כף רגל נורמאלית של פעוט עד גיל שנתיים

שומן

בנוסף, כאשר הילד מתחיל ללכת, הוא מרחיב את בסיס התמיכה שלו על ידי הפניית כפות רגליו כלפי חוץ: באופן זה הוא שומר על שיווי המשקל. סיבוב חיצוני זה של כפות הרגליים גורם להשטחה נוספת של הקשתות וליצירת מראה של קשת צנוחה. לילד קטן בסביבות גיל שנה הדבר נורמאלי ולאחר מספר חודשים כאשר יתחזק ויצבור ניסיון בהליכה (עדיף בכפות רגליים יחפות כפי שנרמז), הוא יחל להלך בכפות רגליים מקבילות ומידת הצניחה הנראית של הקשתות תופחת. 

לא מומלץ "להוליך" את הילד: כאשר הוא יהיה בשל לכך פיזית ונפשית הוא ילך. השוואות עם ילדים אחרים עלולות להטעות כיוון שהטווח הנורמאלי של תחילת ההליכה הוא בין 10 ל-18 חודשים. כאשר ילדכם מתחיל ללכת אין כל צורך בנעליים בפנים הבית. תנו לו ללכת יחף או עם גרביים מונעות החלקה על מנת שיוכל לפתח כוח בשרירי כף הרגל ואת האחיזה הנדרשת מבהונות כפות הרגליים. כמובן שבעת היציאה מן הבית יש להגן על כפות רגליו של ילדכם רצוי על ידי שימוש במנעלים רכים, קלים, גמישים המיוצרים מחומרים טבעיים.

לאחר שילדכם החל לצעוד ועושה זאת באופן סדיר ויעיל, הרי שבמידה ויש לו קשתות צנוחות תוכלו לראות זאת בקלות. תשמחו לשמוע כי בדרך כלל הטיפול לילד הנו פשוט ביותר בד"כ וניתן לבצעו בקלות בבית: שימו בצד את הנעליים ותנו לו להיות יחף. ניתן לשחק באצבעותיו משחקי דגדוג על מנת שיפעיל את שרירי האצבעות  וכף הרגל. תרגול נוסף יכול להיות הליכה בכרי דשא המעודדים הליכה ופעילות או על החול היבש בשפת הים. במידה והבעיה היחידה של הילד הנה "הנעלת יתר" הרי שברגע שבו הילד ישתחרר מנעליו ויתחיל להפעיל את כפות רגליו באופן טבעי הוא יחזיר לעמו תוך זמן קצר (מספר שבועות) את כל התנועתיות הנדרשת מכף רגל תקינה כולל בניית קשת תקינה.

גם עבור ילדים המציגים כפות רגליים שטוחות בגילאי 3-5 שנים הטיפול יחסית מוצלח; הוא כולל בדרך כלל הליכה בכפות רגליים יחפות. במידה והילד אינו מתאונן על כאבים ומצבו אינו חמור ניתן להמתין עד הגיעו לגיל 6 לפני התחלת טיפול ספציפי ל"בעיית" כפות הרגליים השטוחות....ברוב המקרים הליכה בכפות רגליים יחפות היא הפתרון.

 

סדר בראש

יעל ג'ימדני , מרפאה  בעיסוק / היחידה להתפתחות הילד

ילד עם קשיי התארגנות זקוק לארגון סביבתו בכדי שיוכל לייעל את תפקודו במשימות העומדות לפניו. עבודה על התארגנות היא לעיתים מפרכת, אך לאחר זמן מתגמלת מאד.

 שי חוזר כל יום מבית הספר, מניח את הילקוט ויושב לאכול ארוחת צהריים. הוא בכיתה ב והמורה כבר נותנת הרבה שיעורי בית. שי יודע שיש היום חוג קראטה בארבע. הוא לא בטוח עוד כמה זמן זה בדיוק אז כדאי למהר. הוא מתיישב ליד השולחן שעוד לא פונה לגמרי מארוחת הצהריים ופותח יומן שבו מסומנים רק חלק משיעורי הבית, כיוון שחלקם נכתבו בטעות בדפים של ימים אחרים. מוציא את הקלמר שבו חסר מחק והעיפרון לא מחודד. המחדד אי שם מתחת לכל הטושים. את מחברת עברית הוא מוצא, אך החוברת נשכחה בכיתה ואי אפשר לעשות את שיעורי הבית בתורה כי הם בדף נפרד שאיכשהו נעלם...

 ילדים רבים מתמודדים עם קשיים בהתארגנות המפריעים לתפקודם התקין והעצמאי בבית הספר.

כל תלמיד מתמודד עם מערכת מגוונת של משימות ודרישות הקשורות ללימודיו. יש חשיבות גדולה לשמירה על סדר וארגון בכל מה שקשור לבית הספר.

ישנם תחומים רבים הנוגעים בהתארגנות ויש לנתח ולמצוא את הקושי והפתרונות שלו כל מקרה לגופו, אך ישנן כמה עצות כלליות הנוגעות להכנת שעורי בית שניתן ליישמן בכדי לייעל את הכנת השיעורים.

* חדר קבוע
כדאי לארגן מקום קבוע להכנת שיעורי הבית.ישנם ילדים המעדיפים לעבוד בחדרם ויש כאלה המעדיפים מקום קרוב להורים- מטבח או פינת אוכל. חשוב שהחדר שנבחר יהיה מואר כיאות ולא רועש.
אפשר לתלות לוח מחיק עם משימות יומיות.
סידור שולחן העבודה צריך להיעשות לפחות פעם בשבוע.

* זמן קבוע
ישנם ילדים שמעדיפים לעשות שיעורי בית מייד אחרי ארוחת הצהריים, יש כאלה הזקוקים להפוגה ארוכה אף יותר וישנם ילדים הרוצים להכין שיעורים מייד עם הגעתם הביתה. חשוב שזמן הכנת השיעורים יהיה קבוע ויתאים לילד ולמשפחה. 
יש חשיבות גם לזמן שלוקח להכין את שיעורי הבית. כדאי ללמד ילדי בית-ספר לקרוא שעון ואף להציב אחד בחדר. ילד יכול ללמוד ניהול זמן וכך לא יפסיד את זמן החוג, המשחק עם חבריו או את תוכנית הטלוויזיה האהובה עליו.

* קופסת שיעורי בית
כדאי להכין קופסא הכוללת מכשירי כתיבה וכל ציוד אחר לו עשוי הילד להזדקק, כגון: מספריים, דבק, מחשבון וכו'. חשוב לא להוציא את הקלמר מהתיק, כיוון שכך יש סיכוי טוב יותר שלא יחסרו ממנו פריטים. על הקופסא להיות מסודרת ולא לשמש "מחסן" ציוד משרדי ביתי. לא כדאי להוציא חפצים מהקופסא לשימושים אחרים.

* ספרי לימוד ותיק
זיהוי- עטיפת ספר, חוברת ומחברת של כל מקצוע בצבע ייחודי תקל על הילד למצוא ולשלוף אותם כשיידרש. 
תיק- חלוקת התיק לתאים. תא אחד לספרים ומחברות, תא ליומן ולקלמר, תא נפרד לאוכל. דפים בודדים להוציא כל יום או פעם בשבוע (בהתאם לכמות). לפנות מהתיק ציורים ושאר חפצים מיותרים שנוטים להיאסף בו. 
יומן- לקנות יומן עם מספיק מקום לכתוב את כל שיעורי הבית. פתקים לשים ביומן או במחברת קשר.
קלמר- כדאי שיהיה מחולק לתאים. תא אחד לעפרון, מחק ומחדד (כדאי שניים מכל דבר);תא לטושים וצבעים;תא למספריים ודבק.

* הכנת השיעורים
הזכרנו מקום קבוע וזמן מתאים. חשוב לבדוק יומן וציוד כל פעם. בנוסף, אם הילד מתקשה להתחיל ההורה יכול לעזור לו- בא נקרא את ההוראות יחד או בדומה. חשוב לתת לילד לעבוד בעצמו ולא לעשות בשבילו. חשוב שירכוש הרגלי עבודה ולמידה.

* מערכת שעות
מערכת תמיד צריך להכין בערב לפני ולא בבוקר.
בתחילת השנה כדאי להכין את המערכת עם הילד ובהמשך ללמד אותו לקחת אחריות עליה.
כדאי לבדוק את ציוד הקלמר כל ערב.

* טבלת התארגנות

ניתן להכין טבלה בה כותבים את כל הציוד הנדרש לכל מקצוע ומסמנים על גביה כל ערב לאחר שהכול הוכנס לתיק, אותו דבר עם הקלמר.

לסיכום: ילד עם קשיי התארגנות זקוק לארגון סביבתו בכדי שיוכל לייעל את תפקודו במשימות העומדות לפניו. עבודה על התארגנות היא לעיתים מפרכת, אך לאחר זמן מה מתגמלת מאד, כשהילד מאורגן יותר ועצמאי בכך. חשוב לתת לילד עידוד וחיזוקים בכדי להגביר את המוטיבציה להתארגנות יעילה.

 

זיהוי הפרעה בתנועה בגיל הרך 

שמשון בורשטיין, פיזיותרפיסט התפתחותי / היחידה להתפתחות הילד

יכולת התנועה בגיל הרך הנה בסיס ליכולות אחרות לדוגמא: חקירת הסביבה אצל תינוקות (וגם בהמשך) תתבטא ביכולת לנוע, ביכולת לשלוט על הראש כדי לסובב אותו לצדדים ולהביט; אכילה – משלב היניקה עד השלב בו  אנו יכולים להחזיק כלי אוכל ולהזין את עצמנו; היכולת לשחק תתבטא אצל תינוקות צעירים בהושטת יד לכיוון צעצוע ואצל תינוקות מבוגרים יותר בפירוק שעון והרכבתו (אצל מי שאין מחשב בבית).

 ניתן לראות מספר מאפיינים להתפתחות השליטה על השרירים בגוף ויצירת תנועה:

* התפתחות מן המרכז לצדדים ומן הראש כפלי מטה: אצל תינוקות תתפתח קודם היכולת לשלוט על חג' הכתפיים ורק אח"כ על כפות הידיים והאצבעות. כנ"ל לגבי גפיים תחתונים. זהו אינו מאפיין ודאי וניתן לראות גם כיווני התפתחות הפוכים.

* התפתחות ממצב כיפופי למצב של יישור כנגד כוח הכובד: אנו יילוד מונח על הבטן כאשר רגליו כפופות מתחת לבטן ובגיל שנה וחצי נראה את התינוק מסוגל לעמוד זקוף על שתי רגליו. המצב הכיפופי הראשוני טבעי ואף מבטא התפתחות תקינה לחלוטין.

* היזון חוזר מן הסביבה החושית של התינוק: התנועה נשלטת ע"י מערכת העצבים. המערכת מערבת מספר רב של גורמם חושיים כדי ליצור תנועה; עוברת בה אינפורמציה על מהירות התנועה וכיוון התנועה (דרך קולטנים שנמצאים בשרירים ובמפרקים), מיקום האיבר בחלל (גם בעיניים עצומות) ותפיסה על מיקום הגוף שלו בחלל – דרך העיניים.

* מאפיינים חברתיים ותרבותיים: בכל תרבות ניתן למצוא מדדים שונים לקצב התפתחות תנועה אצל תינוקות כמו גם התנהגות שונה עם התינוק: חיתול התינוק לדוגמא משתנה בתרבויות שונות ויש כאלו העוטפים את התינוק בחודש הראשון לחייו כך שירכיו צמודות ויאנו יכול לזוז כלל.

 איחור ביכולת התנועה אצל תינוק יכול לנבוע מליקוי במרכיבים השרירים או החושיים של התנועה: ישנו מגוון רב של מצבים כאלו שהבולט בהם הינו מתח שריר נמוך (היפוטוניה, טונוס שרירים נמוך); מצב שמבטא בעצם חולשת שרירים היכולה לנבוע ממספר רב של גורמים – עצביים, פיזיולוגים, גנטיים ועוד. ניתן לראות מצב הפוך בו מתח השרירים גבוה מאוד ובצעם ניתן להגיד כי מתח שריר נורמלי נע ממצב גבוה למצב נמוך כאשר הטווח הנורמלי הינו רחב מאוד ואילו השלב בו נקבע שיש ליקוי הוא השלב בו רואים עיכוב משמעותי בהתפתחות תנועה. 

ניתן לזהות הפרעה ביכולת התנועה אצל תינוקות ע"י מספר מאפיינים:

* חוסר סימטריה בולטת בביצוע מטלה תנועתית, חודש או יותר לאחר התחלת ביצועה. לדוגמא: נראה הטיה של הצוואר אצל תינוק לצד אחד באופן בולט או הושטה של יד אחת בלבד.

* איחור תנועתי המפריע להשתלבות במסגרת הפעילות הרגילה בגן ובבית.

* איחור מוטורי המפריע ליכולת לחקור את הסביבה – נרצה לראות תינוק בגיל 6 ח' - 9 ח' מתחיל לחקור את הסביבה הקרובה אליו ע"י תנועה בחדר, עובר לישיבה ומשחק. התזמון משמעותי ומתייחס גם לצרכים חברתיים אצל ההורים והתינוק בשלב זה.

* חוסר שקט תנועתי: נראה תינוק שאינו ל"שבת בשקט". עניין זה כמובן קשור גם בטמפרמנט טבעי לחלוטין אך צריך לצפות מתינוק בגיל מסוים שיכול לשבת ולהתעניין בצעצוע חקירה משמעותית – שבד"כ נמשך מס' דקות.

* הימנעות מתנועה וסימנים לחשש משינויי תנועה ותנוחה: כאשר נראה תינוק שמופתע ובוכה בזמן העברה משידת ההחתלה למיטה או במצבים יש שינויי תנועה מהיר.

* הפרעה בביצוע מטלות הקשורות במוטוריקה עדינה, בהתאם לגיל.

* איחור מוטורי בפעילות הפה באכילה ובהיגוי.

 זיהוי הפרעה בתנועה מתבצע בד"כ ע"י הורים, מטפלת, גננות, אחיות "טיפת חלב", ואנשים אחרים המכירים את התינוק היטב בחדשי חייו הראשוני. האבחנה כי אכן קיימת הפרעה בתנועה מתבצעת ע"י רופא ילדים או רופא ילדים התפתחותי. הוא איש המקצוע המפנה, במידת הצורך, לטיפול ע"י פיזיותרפיסט התפתחותי, מרפאים בעיסוק וקלינאי תקשורת. 

 

יש גבול

ריקי בריקמן, עו"ס / היחידה להתפתחות הילד  

האם הצבת גבולות לילד על ידי ההורה – זהו תהליך חיוני או מיותר? גבולות הם האמצעי העיקרי שעוזר לבני אדם לנהל את חייהם, להבדיל בין טוב לרע, מותר ואסור. הם יוצרים סדר ומונעים אנרכיה, וכך נותנים הרגשת בטחון ומאפשרים לחיות עם אנשים אחרים.

כהורים אנו מנסים להציב לילדנו גבולות רבים ומגוונים החל רגע לידתם, בהרגלי אכילה ושינה לתינוק, דרך תהליכי גמילה ממוצץ וחיתול, נוהלי קימה בבוקר לגן ולבית הספר, נוהלי ישיבה בארוחות, צפייה בטלוויזיה, שינה בחדר ההורים ועוד.  הנושא של הצבת גבולות מטריד כל הורה בכל זמן בין אם היה לו ניסיון קודם ובין אם לאו. 

מציאות זו מעוררת שאלות רבות ומגוונות, כגון: מהו גבול? מדוע ואם בכלל להציב גבולות? מתי ואיך להציב גבולות ?

המילה גבול נתפסת לא פעם כדבר שלילי, שכן גבול הוא איפוק, מגבלה, גבול מציב בפנינו את מה שלא נוכל לעשות.  אולם, גבולות הם גם האמצעי העיקרי שעוזר לבני אדם לנהל את חייהם, להבדיל בין טוב לרע, מותר ואסור, יוצר סדר ומונע אנרכיה נותן הרגשת ביטחון ומאפשר לחיות עם אנשים אחרים.

גם כאשר אנו כהורים מבינים את חשיבות הצבת הגבולות לילדינו, לעיתים אנו מתקשים לעשות זאת מאחר ו:

* בתקופה המודרנית שבה אנו חיים, ההורים מרגישים מבולבלים בין ציפיות חברתיות סותרות. מצד אחד אנו ההורים מצופים לגדל את ילדינו בעולם הדמוקרטי בו אנו חיים על בסיס ערכים של שוויוניות וכיבוד צרכי הילדים ומצד אחר דרישות המציאות הנן לנקוט בגישה סמכותית.

* יש הורים שאינם סומכים על עצמם שהם אכן יודעים מה טוב לילדיהם ומטילים ספק בזכותם להטיל משמעת וגבולות.

 לעיתים הורים שעובדים, ונעדרים שעות רבות מהבית מפתחים רגשות אשמה ורצון לפצות את הילד וכשהם בבית הם מבקשים לא לריב ולא להתווכח עם הילד.

ברצוני להדגיש כי  קיימת חשיבות רבה מאוד להצבת הגבולות.  דרך הגבולות אנו מספקים לילד הרגשת בטחון, הרגשה שיש לו על מי לסמוך, אנו עוזרים לו לבנות ולגבש עולם פנימי מסודר ומאורגן ע"י הקניית נורמות חברתיות הילד לומד את משמעות הזולת וגבולותיו בחיים בכלל.  הילד ילמד לא להיות מרוכז רק בעצמו אלא לראות את האחר ואת הסביבה בה הוא חי.

כיצד הורים יכולים להציב גבולות באופן יעיל יותר ?

* על ההורה לעשות אבחנה בין עיקר לטפל בהצבת גבולות. לא על הכל אפשר לעמוד באותה עוצמה לכן כדאי להתמקד דברים החשובים והמשמעותיים ביותר. כאשר לא מציבים בפני הילד הרבה איסורים הוא לומד לכבד את המעט שיש.
* הגבולות צריכים להיות משודרים לילד בצורה בהירה ולא מעורפלת, למשל לא לשאול את הילד הקטן "אולי תסדר את הצעצועים?" אלא להבהיר לו בדיוק מה מצפים ממנו: "הצעצועים חייבים להיות מסודרים לפני ארוחת ערב".

* רצוי שהצבת הגבול תהיה מלווה בהסבר הגיוני קצר (בהתאם לגיל הילד) למשל "אסור לטפס כי אתה עלול ליפול, אסור לגעת במים חמים כי זה יכאב לך". בהסבר אפשר לתת חלופה אפשרית לאיסור כמו למשל, "אסור לצייר על הקיר, אבל אפשר לצייר על הדף".

* ההורה חייב לפעול בצורה עקבית. תגובות לא עקביות גורמות לבלבול אצל הילד והוא יתקשה להבין מה אנחנו באמת רוצים.

* ההורה חייב להוות דוגמא אישית לילד. חשובה מאוד יכולת של ההורה להדגים בהתנהגותו האישית את הגבולות אותם הוא מורה לילד. הורה שאומר לילד: לא! והוא בעצמו לא מקיים את ההוראה נותן לילד מסר כפול. למשל, קשה לשכנע ילד לאכול במטבח כאשר הוריו אוכלים בסלון מול הטלוויזיה.

* השתמשו בחיזוקים חיוביים. נתינת חיזוקים חיוביים גם על הישגים חלקיים ואפילו קטנים ולא רק על התוצאה הסופית.  חיזוקים יתנו לילד הרגשה טובה, שהוא עושה את הדבר הנכון. הילד ייהנה מהצלחותיו.  
קיים מגוון רחב של התנהגויות המהוות חיזוק. החל ממתן ממתק, צעצוע או פרס אחר ועד מילה טובה, עידוד, חיוך וחיבוק.  עדיף להשתמש בחיזוקים חברתיים ולא לבנות רק על חיזוקים חומריים.

* נתינת כבוד לילד - חשוב להקפיד על שמירת כבודו של הילד ולא להשתמש בביטויים משפילים או מדכאים.

כפי שראינו בהצבת גבולות אנחנו מדברים על תהליך מורכב בדיאדת הורה-ילד הקשור לאספקטים שונים בחייהם.  מה שדורש לעיתים התייעצות אינדיווידואלית אצל איש מקצוע השוקלת כל מקרה לגופו.

(מבוסס על המאמר "הצבת גבולות" של פרופ' חיים עמית)   

 

כתב חרטומים - איך אפשר להבין?

עליזה נבו, מרפאה בעיסוק / מנהלת היחידה להתפתחות הילד

אז מה  אם הוא לא אוהב לצייר ? ואיך מחזיקים עיפרון?

על כל אלה ועוד נשתדל לענות.

ש: בתנו בת 7:6 לומדת בכיתה ב'. ילדה מאד חכמה שאינה אוהבת לכתוב ולעשות שעורי בית. היא אינה מספיקה להעתיק מהלוח בזמן השיעור, כתב ידה אינו קריא, ממש כתב חרטומים, האותיות בגדלים שונים והמילים מחוברות. היא וגם אנחנו מאוד מתוסכלים ממצב זה. רצינו לדעת איך אפשר לעזור לה?

 הכתיבה היא דרך לתקשר עם הסביבה, ללמוד, לבטא מחשבות ורעיונות ולכן היא נחשבת כפעילות יום יומית המצריכה שליטה, מיומנות טובה ואוטומטית. חוסר מיומנות או אי הצלחה בתחום זה עלול לפגוע ביכולתו של הילד ללמוד, להביע את עצמו ולפתח קשר עם הסביבה.
הקשיים בכתיבה יכולים להופיע בשני מישורים שונים: בעצם מיומנות הכתיבה (עיצוב האותיות והארגון בדף) ובקושי בהבעה בכתב.
במקרה זה מתוארים קשיים במיומנות הכתיבה. זוהי תופעה שכיחה אצל ילדים המסיימים ללמוד את אותיות הדפוס ואח"כ את אותיות הכתב במהלך כתה א' ונתקלים בקשיים בארגון הכתיבה בעיקר במהלך כתה ב'  אז הם נדרשים לכתיבה מרובה.

הקושי בארגון הכתיבה מתייחס למס' גורמים:

עיצוב האותיות - בתהליך למידת הכתיבה (אותיות הדפוס או הכתב) הפעילות היא קוגנטיבית (מערבת חשיבה). הילד חושב כיצד עליו לעצב כל אות. כאשר הילד מפנים פעילות זאת היא הופכת להיות מיומנות ומתבצעת באופן אוטומטי ואינה מערבת חשיבה ואז הילד מסוגל להתייחס לתוכן הכתוב מבלי לחשוב על דרך עיצוב האותיות.
ארגון במחברת - מתייחס לגודל אותיות אחיד עפ"י גודל השורה, התייחסות לשורות במחברת, לשוליים ושמירה על רווחים בין המילים.

כאשר קיים ליקוי באחד מגורמים אלו אנו נתקלים בכתב שאינו קריא, חוסר ארגון במחברת - האותיות קופצות מהשורה, הגודל אינו אחיד, אין רווחים בין המילים ולא כותבים בתוך השורות. הכתיבה הופכת למעמסה, קצב הכתיבה מאד איטי ולא מספיקים להעתיק מהלוח.
ניתן לעזור לבתכם לשפר את מיומנויות הכתיבה ע"י תרגול עיצוב האותיות, והגדרה של מספר כללי כתיבה: כתיבה רק בתוך השורות, שמירה על גודל אותיות אחיד, שמירה על רווחים בין המילים. לעיתים יש צורך בשימוש באביזרים נוספים כמו סימון תחילת כל שורה במחברת או שימוש ב"מחברות חכמות" בהן השורות מסומנות בצבע בולט.
כאשר קיים תסכול סביב הכתיבה ופער משמעותי בין הביטוי בכתב לביטוי בע"פ כמו בתאור של בתכם מומלץ לפנות לטיפול קצר ברפוי בעיסוק אשר יבחן את הבסיס לקושי ויתרגל את מיומנות הכתיבה.

 ש: בני בן 5:6, לומד בגן חובה. הוא ילד חכם, חברותי ומוכשר, מזהה את כל אותיות הא' ב' ואפילו התחיל לקרוא. גם בבית וגם בגן הוא אינו מוכן לצייר או לעבוד בשולחן יצירה ומוצא כל מיני דרכים להתחמק. למה הוא לא מצייר? והאם צריך להכריח אותו לצייר? 

אנחנו רגילים להתייחס אל הכתיבה כאל מיומנות הנרכשת בבי"ס, אך בעצם היכולות לכתוב צומחת מתוך בסיס של מוכנות המתחילה עוד בתוך הרחם עם התפתחות החושים והשרירים. מיום לידתו כאשר תינוק נדרש להתמודד עם כוח הכובד ועם גרויים לכל החושים האחרים מתחיל התינוק את מסעו החשוב לקראת המוכנות לכתיבה.

ההתנסויות במהלך הגן ובמיוחד גן חובה הכוללות פעילויות יצירה וציור הן אחד הבסיסים למוכנות לכתיבה.  הציור הוא אוסף של צורות גרפיות המהוות את הבסיס  לכתיבת האותיות והמספרים. ההתנסות בפעילויות יצירה הכוללת התנסות בחומרים שונים, גזירה וכד'. מעודדת שימוש ב- 2 הידיים, שימוש ביד דומיננטית (יד  מועדפת ויד עזר), חציית קו אמצע גופנית ופיתוח של אחיזות עדינות של האצבעות. כל אלו חשובים כבסיס למיומנויות הכתיבה.
בנך אינו צריך להיות בעל כשרון בציור או להעדיף לעבוד כל היום בעבודות יצירה אך חשוב לבדוק מדוע הוא נמנע ומנסה להתחמק מפעילויות אלו, והאם זה נובע מקשיים המצריכים טיפול.
מומלץ לפנות להערכה ברפוי בעיסוק.

 ש: אני אמא לילדה בת 7 הלומדת בכתה א'. לאחרונה שמתי לב כי בתי אוחזת את העפרון בצורה מוזרה ולא כמו אחותה הגדולה האוחזת את העפרון בצורה תקינה. חשוב לציין כי כתב ידה של בתי יפה וברור והיא אינה מתעייפת במהלך הכתיבה. האם צריך להתייחס לצורת האחיזה?

היכולת להחזיק עפרון בצורה יעילה חיונית לכתיבה נכונה וזורמת. יציבות בחגורת הכתפיים, הזרוע, האמה ושורש כף היד מספקת בסיס חזק ותנועה חופשית וזורמת של היד בשעת כתיבה.
לאחיזה יעילה של העפרון דרושה הפרדה בין האצבעות. אצבעות מסוימות תפקידן לתמוך בעפרון בעוד אחרות אוחזות את  כלי הכתיבה ומזיזות אותו בהתאם.
אין אחיזה אחת נכונה, אך יש אחיזות יעילות יותר מהאחרות. כל עוד מראה בתך שליטה טובה בכלי הכתיבה,  יכולת לשמור על איכות הקו לאורך זמן ומהירות ביצוע טובה - אין סיבה לשנות את אחיזתה.

(התשובות מבוססות על חומר מתוך החוברת נעים לכתוב מוכנות לכתיבה של חיה קושניר).

למה הוא קורא לעגבנייה פלפל? ולמה הוא נתקע? האם הוא מתחיל לגמגם?
אלירז לוי,קלינאית תקשורת / היחידה להתפתחות הילד

שאלה:  יש לי בן בן 5:0. השנה הוא נכנס לגן חובה. שמתי לב שהוא לא מדייק בשמות של חפצים. הרבה פעמים הוא משתמש במילה כללית כמו "זה", "כזה" הוא מוסיף תנועת ידיים ואומר: "נו, איך קוראים לזה?" לפעמים הוא גם מתבלבל בין מילים מאותה משפחה כמו במקום פלפל הוא יכול להגיד עגבניה.

האם הוא זקוק לאבחון שפה?

תשובה:  הקשיים שאת מתארת אצל הבן שלך מתאימים לקשיים בשיום ודלייה (naming). בעצם  זו היכולת לתת שמות לדברים, לאפיין פריטים ע"פ האיפיונים המיוחדים שלהם ועל פי רוב לאפשר דלייה יעילה בשעת הצורך. אפשר לדמות את התהליך להוספת ספר חדש לספריה - קיטלוג יעיל מאפשר למצוא את הספר ע"פ הצורך. לפעמים ישנה תופעה שמקשה על היעילות שבה ילדים מסדרים את הספריה הפנימית שלהם  - וכתוצאה מכך הפריטים אינם מסודרים וכאשר הילד זקוק לפריט מסוים הוא נאלץ לחפש ולא תמיד הוא מגיע לפריט הרצוי. זה יכול להסביר את הבלבול בין פריטים ששייכים לאותה משפחה. החלק הטוב הוא שבטיפול שפתי אצל קלינאית תקשורת ניתן לטפל בקשיי שיום. הטפול  מתרכז בלימוד דרכים לסדר את ה"ספריה"  מחדש ואיך לייעל את יכולת הדלייה. הטפול כולל עבודה דרך קטגוריות (משפחות) ותיאור פריטים. מומלץ מאד לפנות לאבחון שפה כדי שהילד יוכל ללמוד איך להמשיך להרחיב את אוצר המילים שלו בצורה יעילה ושימושית.

שאלה:  לאחרונה עלינו ארצה. בבית אנחנו ממשיכים לדבר בשפת האם. יש לנו 3 ילדים בגיל 3:0, 4:6 ו- 7:0. נראה כי הילדים הגדולים מתחילים לדבר עברית בגן ובבתי"ס. הילדה בת 3:0 עדיין לא מדברת בגן. מא אפשר כדי לעזור לה ללמוד עברית?

תשובה:   באופן כללי לרוב הילדים אין כל קושי ללמוד מספר שפות. לא ציינת האם הקשיים מופיעים גם בשפת האם. אם אין קשיים בשפת האם לא אמורים להופיע קשיים ברכישת שפה נוספת. אפשר לעזור לילדה (ובעצם לכל המשפחה) על ידי חשיפה אינטנסיבית לעברית. והכוונה היא לא שהמשפחה תדבר רק עברית, אלא שתוסיפו ספרים בעברית, קלטות שמע של שירים וספורים מוקלטים בעברית וכל דרך אחרת לחשוף את הבת לעברית של דוברי עברית. אם אתם כבר מרגישים בנוח לדבר עברית והשפה שלכם זורמת וטבעית תדברו עם בתכם בעברית.סביר להניח כי יותר נוח לכם עדיין בשפת האם כשאר את מתקשרים עם בתכם, וזה בסדר. השפה של הבת שלכם עדיין מתפתחת ולכן חשוב שהשפה שתשמע (ולא משנה איזו) תהיה תקינה.

אם גם בשפת האם אתם חשים כי המשפטים של הבת קצרים מדי ולךא מתרחבים ואם בתכם לא מראה הבנת מושגים פשוטים בשפת האם (כגון בחוץ, על) והיא אינהעונה לשאלות פשוטות, מומלץ לפנות לאבחון שפה.

שאלה:  אני אמא לילד בן 3:6 שנמצא שנה ראשונה בגן. מגיל 2:6 הוא מדבר במשפטים חלקם ארוכים, אך די סמוך לכניסה לגן הוא התחיל לחזור על חלקי מילים, ולפעמים הוא נתקע. האם הוא מתחיל לגמגם? מה עלי לעשות?

תשובה:   על פי התיאור שלך, הבן שלך מראה חוסר שטף בדיבור. זה שלב מוכר בהתפתחות של שפה וההיתנסות בה. חשבו להפריד בין גמגום לחוסר שטף: גמגום מופיע בד"כ לאחר גיל רכישת השפה ומלווה בחרדה ממצבים  של דיבור. יש הבדל כמותי ואיכותי בין גמגום לחוסר שטף. ובשום פנים ואופן אין לראות בחוסר שטף ניבוי  לגמגום.

ילדים ברובם אינם מודאגים מהחוסר שטף שלהם. הםם יותר מתעניינים בהיתנסות שלהם בשפה - בצירופי מילים, בהבעות רעיונות בגילוי העולם. איך אפשר לעזור לו? לא להילחץ להמשיך ולתת לו אוירה רגועה, בטוחה ולהיות סבלני. לא מומלץ להשלים. 

 

מסע בין התחושות - תת ויתר רגישות 

יעל ג'מדני, מרפאה בעיסוק / היחידה להתפתחות הילד

בוקר גשום של חורף. אני מקלפת את עצמי מהמיטה וניגשת לפרויקט הבוקר שלי. בשלב זה אתם מנסים בוודאי לנחש מהו: אולי הלבשת כל שמונת ילדי בזמן שיא כדי לפזר אותם בשעה היעודה לגן ולבית הספר? אולי ריצת 10 קילומטרים?

האמת היא שני ילדים וסיבולת לב-ריאה נוראית. להלביש את אלון זה הפרויקט שלי. אלון, כמו תמיד, מגיש לי בכניסתי לחדרו את חליפת הטריקו הקצרה והדקה ביותר שלו. בהמשך, לאחר שוך מלחמת העולם שפרצה עקב סרובי לתת לו ללכת לגן בבגדים קצרים כשבחוץ 5 מעלות, אני נאלצת לגזור את שאריות התגית של החולצה והמכנסיים שנבחרו, לגזור פעמיים כל שביב של חוט בגרביים, לסגור את הסקוץ' כל כך חזק בנעליים שלא ברור איך לא כואב לו ועוד לא הזכרתי ציצית, מפחד שתפרוץ מלחמת עולם נוספת...(בוקר טיפוסי של א', אם לילד עם קשיי תחושה)…

בעיות תחושתיות קיימות אצל רבים מאתנו. יש ששונאים חול, תגיות בחולצה, לישת בצק, מוזיקה רועמת, הרעש של המקרר משגע אותם, ריחות שונים וכד'.

בעיה תחושתית המצריכה טיפול היא בעיה הגורמת הפרעה בתפקוד היומיומי שלנו. קושי בבית, בגן או בבית הספר יכול להתבטא כהמנעות, חיפוש יתר או גם וגם.

מדובר בילדים שסף התחושה שלהם לא מאוזן. ילדים שלהם סף תחושה גבוה או נמוך מידי במספר תחומים. לילדים רבים תמונה מעורבת של רגישות יתר ותת רגישות.  אנחנו ממפים את הקשיים לפי תחומים שונים, כגון: ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מגע, תנועה, רב חושי, הקשרים של יציבה, תנועה, רמת פעילות, רגשי, התנהגותי, סף תגובה וכן פקטורים נוספים המתייחסים לחיפוש חושי, פעילות רגשית, סיבולת, רגישות בפה, מוסחות, רישום לקוי, מוטוריקה עדינה ועוד.

חשוב לציין שלא מדובר בבעיה שנובעת מחסך אימהי  באהבה או חיבוק. לילדים שונים צרכים שונים וישנם ילדים שזקוקים ליתר תשומת לב חושית ואף לטיפול בשל צורך בקבלת יותר גרויים תחושתיים מהרגיל.

חשוב לאבחן את הבעיה התחושתית ככזו בשל התמונה, הדומה לפעמים לתמונה ההתנהגותית של בעיית קשב וריכוז.

לפני מספר שנים הכרתי ילד בשכונת מצוקה ביפו, שלמד בחטיבה הצעירה, אך המורה הכירה בעיקר את גבו המתרחק לאחר תחילת כל שיעור. צוות בית הספר היה בטוח שמדובר בילד היפראקטיבי עם בעיית התנהגות קשה. בשל חוסר מעורבות ההורים לא ניתן לעשות דבר בתחום הרפואי והחינוכי והוא נשלח לבסוף לריפוי בעיסוק. נמצא צורך בגרוי תחושתי עמוק ולאחר כחודש בטיפול הוא החל יושב ולומד בכיתה. עד סוף השנה הודבק הפער שצבר במהלך השנה.

רגישות חושית כדאי לאבחן מוקדם בכדי למנוע הפרעה בהתפתחות ובתפקוד. סימנים יכולים להיות ברורים כפי שסופר כאן או אף להופיע כהמנעות ממשחק מלכלך, חול, יצירה וכד'.

הטיפול בבעיה תחושתית הוא על פי סוג הקשיים. להלן סוג אחד- הטיפול בקושי בוויסות מגע.

שיטת הטיפול המקובלת היא השיטה של וילברגר, הכוללת שיטת הברשות מיוחדת במברשת בעלת סיבי פלסטיק. בצירוף עם דיאטה תחושתית (המקבילה לדיאטת השמנה מבחינה תחושתית) לאורך מספר שבועות, מביאה בדרך כלל לשיפור משמעותי בתחום הרגישות למגע. הטיפול מוכרח להיות בהדרכה צמודה של המטפל להורים ובמעקב.

טיפול תחושתי מוצלח כולל טיפול של מרפאה בעיסוק והורים בתיאום.

בדרך כלל כשמסתיים הטיפול התחושתי מתקבל ילד מתפקד (מבחינה תחושתית) עם שרידי רגישויות שאפשר "לחיות איתן" ושאינן מפריעות לתפקודו היומיומי.

 

למה לשחק?

אלישבע ורטמן, מרפאה בעיסוק / היחידה להתפתחות הילד

החורף, הוא הזדמנות נהדרת לשחק בבית. פעילות מוטורית חשובה לפיתוח שרירים ועצמות, קואורדינציה, שיווי משקל, תחושת שליטה, יצירת דימוי עצמי חיובי ואפילו ריכוז.
קר בחוץ, גשום, והילדים תקועים שוב בבית. הם כבר הספיקו לריב, לשבור עציץ, ועכשיו הם מחפשים יעד חדש "לטפל" בו.  ובכן, זו הזדמנות לכמה משחקים שלא רק משחררים אנרגיה אלא גם מפתחים את יכולת התנועה של ילדכם.

באיזו צורה תורמים משחקי תנועה לילדכם ?

משחק, ופעילות-מוטורית כאחד הביטויים של המשחק, חשובים וחיוניים בתהליך ההתפתחות של הילד. בתהליך המשחק ילדים מתנסים בתחומים שונים. בדרך זו הם מרחיבים את השליטה בגופם, ולומדים כיצד להתנהל בעולם הפיזי והחברתי שסביבם. בנוסף, יש למשחק ערך התפתחותי רב עבורם.

משחקי תנועה מהווים פעילות מוטורית. התנועה המוטורית מתבצעת למעלה, למטה, מתחת, מסביב, בתוך, בזחילה, בגלגול, בישיבה, בעמידה, בזריקה, בדחיפה וכו'. תוך כדי הפעילות מתרחש תהליך פיזיולוגי רב חשיבות: התכווצות השרירים היוצרים את התנועה, כנגד התנגדות הגוף לכוחות הפועלים עליו, מביאה לשיפור בשליטה העצבית-שרירית, לגידול שרירי השלד ולחיזוקם, לגידול מסת העצם וצפיפותה ולהפיכת קלוריות לשרירים.  

הפעילות המוטורית מסייעת לפתח אצל ילדים קואורדינציה, שיווי משקל, תחושת שליטה, יצירת דימוי עצמי חיובי ואפילו ריכוז. היא משפרת את יציבותם של הילדים, גמישותם וכושרם. התנועה מעמיקה את המודעות של הילדים לגופם ואת היכולת שלהם לתאם בין פעולות איברי הגוף לשם ביצוע תנועות יעילות.

הצעות לפעילויות:

עמידת ידיים על הקיר:
המנח: הילד שוכב על הבטן כשרגליו יחפות  וצמודות לקיר.  הילד "מטפס" על הקיר  בעזרת רגליו כשידיו שעונות על הרצפה, סופר עד עשר ויורד בחזרה.

דחיפת שולחן: 
המנח: הילד עומד ליד שולחן. הוא דוחף את הגוף כלפי מעלה בעזרת הידיים, ורגליו באוויר.

דחיפת כסא: 
המנח: הילד יושב על הכסא. הוא דוחף את גופו כלפי מעלה בעזרת ידיו, וכך מרים את הישבן.

 מסירות כדור ומקל:
המנח: הילד שוכב על הבטן ומחזיק בעזרת שתי ידיו מקל. מישהו מגלגל על הרצפה לעבר הילד את הכדור והילד צריך להכות  את הכדור עם המקל בעזרת שתי ידיו.

הליכת מריצה: 
המנח: הילד שוכב על הבטן. ההורה אוחז בירכיים של הילד. הילד מתרומם על ידיו והולך עליהן מקצה החדר לקצהו.

לשבת ולקום:
ירידה לישיבה והתרוממות לעמידה עם חפץ (כמו ספוג או שקית אפונה) המונח באופן מאוזן על אחד מאיברי הגוף.

מעל ומתחת:
מניחים שני כסאות כשגבם זה לזה וביניהם רווח של  כשבעים סנטימטר. מקל מונח על מושבי הכסאות וכך מחבר ביניהם. הילד יעבור מעל ומתחת  לכיסאות  בצורות  שונות (בזחילה, בקפיצות צפרדע, בקפיצה על רגל אחת וכו').

לדוג דגים:
הדגים גזורים מבריסטול. במרכז  הדג מודבקת חתיכת מגנט. החכה עשויה ממקל, אליו קשור חוט ובקצהו מודבקת חתיכת מגנט. הילד "דג דגים" בעמידה על רגל אחת.

 קליעה למטרה:
הילד יקלע ממרחקים שונים כדור טניס לתוך דלי. אפשר לקלוע בצורות שונות (בין הרגליים, בישיבה, בשכיבה וכו').

 

תשחקו יפה! 

מיכל הילדסהיימר-קלינאית תקשורת / היחידה להתפתחות הילד- מועצה אזורית בנימין

הנה מתחילה לה שנה חדשה ודני הקטן עולה לגן. הוא בן שלוש – הגיע היום, הוא הולך לגן בפעם הראשונה בחייו, עם כל בני גילו. לנו ההורים המעבר ממעון או משפחתון לגן הגדול, נראה לעיתים חד ועמוס מדי לילד. איך הקטן הזה יסתדר עם כל כך הרבה ילדים מסביבו כל היום. אולי הם לא יבינו אותו?, מי יעזור לו אם יחטפו לו משחק?, איך הוא יכיר חברים חדשים?  ועוד שאלות וחששות רבים עולים בליבו של ההורה.

מסגרת הגן אכן עשויה להיות אינטנסיבית וגדושה בחוויות והתנסויות חברתיות לילדים. לעיתים חוויות טובות ולעיתים מתסכלות. גודש חברתי זה עשוי להיות מעייף ומציף מבחינה רגשית אולם מאידך המצב הקבוצתי הזה מציב גם אתגרים ומשימות התפתחויות חשובות. 

מה המיוחד באינטרקציה בין ילדים בני אותו הגיל?

מיומניות התקשורת והמשחק של הילד הולכות ומתפתחות עם השנים.

בגיל הינקות האינטרקציה הראשונית של הילד תהיה בדרך כלל עם מבוגרים ממנו: הורה, מטפלת, אח גדול, סבא וסבתא. הם מנחים אותו, מלווים אותו ומובילים את התקשורת איתו. המבוגר מהווה מודל לחיקוי הן בשפה ותקשורת והן במשחק. הילד מגיב על פי הבעות או קולות של המבוגר.

בהמשך הדרך, גם כאשר מתפתחת השפה המילולית ומיומנויות המשחק משתכללות, עדיין תלוי הילד במבוגר, כמי שיוצר את הפעילות המשותפת וההבנה המשותפת בין חברים. הילד נסמך על יכולתו של המבוגר להבין אותו טוב יותר מאשר שותפיו למשחק. 

המעבר מגיל הפעוטות לגיל הגן מאופיין ביכולת הולכת וגוברת לפעילות משותפת בין ילדים בני אותו גיל – מה שנקרא "עמיתים".

באינטרקציה בין עמיתים מפתח הילד יכולות שונות:

פיתוח כישורי שיח, תקשורת ומשחק משותף – באינטרקציה עם מבוגר אין לילד אחריות. הוא מתרגל לכך שהמבוגר מסוגל להבין אותו ולהשלים חוסרים מילוליים ותקשרותיים שלו. המבוגר יודע להגמיש את עצמו לדרישות הילד. באינטרקציה בין עמיתים נתקל הילד לראשונה, בצורך לקחת אחריות ולבנות הבנה משותפת של פעילויות ורגשות שונים (מטרות הפעילות, כללי משחק, בכי וכד'). כמו כן לומד הילד לסמן לאחרים בצורה ברורה את כוונותיו ורצונותיו.

הבנת כללי המשחק והצורך לשתף את כולם בהבנה זו מלמדים את הילד להיות ער להבנה של האחר. הילד לומד כיצד מצטרפים למשחק (האם לעמוד בצד, שמא לבקש, אולי פשוט להתחיל לשחק). במסגרת המשחק מנהל הילד מו"מ עם חבריו על צורת המשחק, כללי המשחק והתפקידים במשחק ("אבא הלך לעבודה" "לא, הוא הלך לישון"/"עכשיו אני הרופא ואתה החולה" "לא אני הרופא" וכד')

ללמוד לפתור מריבות ועימותים – בזמן המשחק נתקל הילד לא אחת במריבה עם חבריו. במצבים אלו לומד הילד לווסת רגשות, לשלוט בכעס, לנהל מו"מ עם חברו, לוותר ולפתח גמישות, אך גם לעמוד על שלו  

הבנה רגשית ואמפתיה – במסגרת הקבוצתית עדים הילדים מדי יום, למצבים רגשיים של אחרים: התרגשות ושמחה, עצב, עלבון, אכזבה ועוד. הילדים עוקבים למשל, אחר חבר שבוכה בעת הפרידה מהוריו או בעת נפילה. הם גם עוקבים אחריו כאשר הוא מרוגש ממסיבת יומולדת או מקבלת הפתעה. התבוננות של הילד במצבים שונים אלו, מלמדת אותו על הדמיון והשוני בינו לבין האחר, למשל הוא לומד שמה שטוב לו, לא בהכרח טוב לחברו ולהיפך (לכן לא כדאי לחטוף צעצוע מידו של החבר).

 תפקיד המבוגר במשחק

נושא זה של משחק בין ילדים טעון באמונות של מבוגרים. לא אחת שומעים אנו, שמבוגר המתערב במשחק של ילדים "עלול רק לקלקל" או "הכי טוב לילדים להסתדר בינם לבין עצמם. גם בשלב המשחק עם עמיתים, תפקידו של המבוגר חשוב מאוד:

בשלב המשחק, המבוגר ילמד את הילד להצטרף למשחק, וכיצד לצרף חבר למשחק,  להבין רמיזות של אחרים ולהביע את רצונותיו בצורה מילולית ברורה. המבוגר משמש "גשר" בין הילדים.
במריבות יכול המבוגר ללמד כל ילד להבין את האחר, ללמד כישורי שליטה עצמית והבעה מילולית, להציב גבולות, לסייע בתיווך וללמד את הילדים כיצד מגיעים לפשרה.
בתחום האמפתיה מראה המבוגר לילדים כיצד נכון להתייחס למצבים רגשיים שונים – במקרה זה יהיה המבוגר דמות לחיקוי.(התעלמות תלמד שאין מה להתייחס, יחס אוהד ומנחם ילמד את הילד כיצד לנחם ולסייע.

 אכן מבוגר שיצטרף למשחק בין ילדים ללא הבנת תפקידו, יפריע לילד לרכוש מיומנויות אלו. התערבות נכונה של המבוגר דומה לפיגומים: עליו לבנות פיגומים על מנת לתמוך בילד, אך כשתפקידם של הפיגומים הסתיים, על המבוגר לפרק את הפיגומים ולאפשר לילד להמשיך להתפתח לבד.

 "לא לריב! תשחקו יפה!"

לרב המבוגרים ישנה משאלה שהילדים יצליחו לשחק יחד לאורך זמן ללא מריבות וחיכוכים, שיצליחו להבין זה את זה ולהתאים עצמם זה לזה.

האם ילדים יודעים בדיוק מה זה לשחק יפה? איך מתחילים משחק? איך ממשיכים אותו? איך מסיימים אותו "יפה"? את זאת עלינו להדריכם, בהדרגה ובסבלנות.

מעבר להנאה שבמשחק עם בני גילו, רוכש הילד מיומנויות רבות בשעת משחק – כניסה לגן בו מתאפשר לילד מפגש עם בני גילו מהווה הרפתקה חברתית ולימודית עבורו!

 (מתוך "ללמוד לחיות ביחד" /ליהי גת האוניברסיטה העברית)

 

 

חלונות לעולם

עליזה נבו - מרפאה בעיסוק / היחידה להתפתחות הילד

 החושים השונים הם החלונות של התינוק והילד לעולם. דרכם הוא מקבל מידע , לומד ומתפתח.

היכולת הבו זמנית להתעניין במראות, בקולות, בצלילים ובתחושות העולם ולהגיע לאיזון בין כולם, היא הבסיס להתפתחות וללמידה.

תינוקות מנסים לעבד את כל מה שהם רואים, שומעים ומרגישים ובאופן אינסטינקטיבי להפנות מבט לעבר פנים מאירות או אל קול מרגיע . הם לומדים  להנות מגירויים נעימים אלה להרגעה עצמית, להבין אותם ולהשתמש בהם . יכולת זו לויסות עצמי מאפשרת להם לקלוט ולהגיב לעולם שסביבנו.

התנסות במגע עם מרקמים שונים

חשוב לאפשר לתינוקות וילדים לגעת במרקמים שונים ומגוונים כדי לפתח את הרגישות התחושתית שלהם. תנו להם קופסה עם פונפונים או כדורי צמר גפן, חתיכות סקוטשברייט ואפילו שקית עם ג'לי צבעוני שילחצו עליה. אספו סוגים שונים של בדים במגוון מרקמים ותנו לילדים למשש ולהתעטף בהם.

בקיץ וגם בחורף ( באמבטיה מחוממת היטב ) תנו לילד לצייר עם צבעי ידיים או קצף גילוח, הוא יכול לצייר על עצמו או על הקרמיקה באמבטיה ( שפריץ אחד של מים והכל נקי ).

הניחו את התינוק על שטיח עם מרקם שונה, גלגלו אותו בתוך שמיכה , העבירו בעדינות כדור על גופו , וקראו בקול לכל אחד מהאיברים שעליו עוברים עם הכדור .

באמבטיה השתמשו בספוגים עם מרקמים שונים , ולאחר האמבטיה מרחו את התינוק או הילד בקרם ואמרו את שמות האיברים אותם אתם מורחים.

תנו לקטנטנים לאכול בידיים . בגיל שנה אנחנו עדיין לא מצפים מהם לאכול לבד בכפית ומזלג. הארוחה היא הזדמנות נהדרת למפגש עם סוגים שונים של מרקמים עם כפות הידיים ובפה . בנוסף, התנועה באכילה , לקיחת המזון עם שתי אצבעות באחיזת פינצטה וההכנסה לפה היא תרגול חשוב לפיתוח המוטוריקה העדינה.

עודדו את ילדכם לזחול וללכת על משטחים שונים- שטיח, מזרון, חול ודשא.

מגע וקול

תנו לתינוק ולשחק עם סוגים שונים של ניירות: נייר כסף, נייר פרגמנט, נייר עיתון וצלופן.

לכל אחד מהניירות מגע מיוחד וצליל רשרוש שונה . אפשר לגלגל אותם לקמט או לקרוע.

תנועה

תנועת הנדנוד חשובה להתפתחות שיווי המשקל של התינוק והילד.

תינוקות אוהבים בדרך כלל שינדנדו אותם ומבקשים זאת בכל הזדמנות. ערסלו את התינוק בידכם ונדנדו אותו בקצב שמתאים לו.

גלגלו את ילדכם על השטיח בבית או הדשא בגינה.

עזרו לילדכם לקפוץ על טרמפולינה ( קפצית) , לקפוץ על הרצפה או על מזרון.

עודדו את ילדכם להתנדנד בנדנדות , לטפס על סולמות ולהתגלש במגלשה .

נצלו את החופשה למציאת גני שעשועים חדשים ולא מוכרים, על מנת לגוון אתההתנסויות התנועתיות שהילד חווה.

 חשוב לזכור כי התנסויות שונות במגוון של גירויים לכל אחד מהחושים ,חשובים מאוד להתפתחות המוטורית של התינוק והילד ולהתפתחות יכולת הלמידה שלו.

 עובד מתוך מאמר של עלמה כהן ורדי ע"י עליזה נבו מנהלת היחידה להתפתחות הילד ומרפאה בעיסוק.