כנס ותיקי בית אל ובנימין

כל מי שפסע לתוך האולם באולפנת "רעיה", יכול היה להבין שמדובר בכנס רציני. שולחנות היו מפוזרים באולם, וסביבם כסאות. שתיה קרה, ניירות ועטים. בכניסה כיבוד קל, והצוות המארגן - טילי צברי, איילה כהן ולימור אטדגי - קיבל את הבאים בחיוך מזמין. והבאים עצמם שמחו לפגוש את חבריהם. הן מבית אל והן מבנימין. כשהמכנה המשותף הוא הוותיקות. דהיינו, הגיל ותקופת הפנסיה הקורצת בשובבות.

תוכנית הכנס אותתה על סלילת דרך הכניסה לתקופה המסקרנת. תקופה עם הרבה נעלמים שמאכלסיה זקוקים להכוונה ועצה. ויפה עשתה המועצה שחברה לגורמים השונים בארגון יום העיון  בכנס הזה.

 

הראשונה לאלף בינה הייתה גב' מלי דהרי, מהביטוח הלאומי. היא בלבלה את השומעים במספרים. מי זכאי, מתי ובאלו תנאים לקצבת זקנה. מבחן הכנסה, מגבלה להשתכרות, מה בין גיל פרישה לגיל זכאות ועוד כהנה וכהנה. מידע חשוב מאד שהפך לידע.

ואז עבר הכדור לעו"ד אמיר צימר – שחסה תחת כנפי אלעד שלי, איש הביטוח- שהסביר על ביטוחים משלימים וסיעודיים, ביטוח תאונות אישיות , מצב הבריאות ומה לא. ובעצם הוציא את החשק לצאת לפנסיה. כל פנסיונרית הופכת לפקיד בנק, וכל פנסיונר למנהל חשבונות ועו"ד.

 

כאן חדרה ארוחת הצהריים המלאה. בשרים מסוגים שונים, סלטים ועוד ועוד. כל אלו הוגשו בידי בנות חביבות שחייכו אל בני גילם של סבתותיהן. הלפתן היה מוס כבד, או מרגרינה מרוכזת שנראה היה מוזר על רקע איומי הכולסטרול, השומנים, הסכרת ועוד מרעין בישין הנזכרים בנשימה אחת עם בני השבעים.

 

אלא שפרופ' יוחנן שטסמן הרגיע אותנו באחת. הוא הציג מחקר ארוך שנים, מרתק ומחדש, על "הבריאות בגילנו" והפיג הרבה מהחששות וההפחדות המלווים את היוצאים לגמלאות. והחשוב ביותר הוא לקחת את תרופת הקסם לכל החוליים: התעמלות, תנועה, מדי יום ביומו.

אגב, הצעירים הקוראים זאת, יכולים כבר עתה לאמץ את המנהג של התעמלות יום יומית.

 

הגב' כרמי אור, בהרצאה קלילה על נושא כבד של כלכלה בפרישה. (ממרכז הפרישה הישראלי) וניתן היה להבין שכדאי להיעזר, ברמה האישית, במומחים של  'פעמונים'. ואז אולי נדע לרבע את המעגל ולהפוך את המזומנים המעטים לאוצר שיממן את הצרכים הצומחים... והכי חשוב: לאתר את מה שיש בקופה בכלל, בעזרת האינטרנט באתרים של...איתור, הר הכסף, והאוצר שלי.

 

את היום הארוך, המעניין והחשוב, נעל עו"ד מנדי באב"ד שדיבר על  "צוואות וירושות ועוד עניינים במשפחה". מנדי השכיל לשלב בכללי המשפט סיפורים מהחיים והיה בבחינת סיום מרתק. מה גם שהחליק את המעבר מיום ותיקים, אל החיבור לדור הבא. חיבור שירפד להם את החיים.

 

תודה גם ליהודה טמיר שהיה שותף לארגון הכנס וגם הנחה את היום כולו בנעימות ובהומור הידוע. ותודה לכל המדברים, לכל המסייעים. הן בגלוי והן מאחורי הקלעים.

 

מאיר גרוס. (גמלאי מהראשון בספטמבר. כנאמר: זה נכנס וזה יוצא)