סיפור החודש- מתנות גדולות

(שרה אפיק)

ברצוני לשתף אתכם, ותיקים יקרים, בתחושותיי לקראת ראש-השנה כגמלאית מטעם הסתדרות המורים:

כאשר עוד עבדנו כמורים בבתי-הספר זכינו לקבל זיכוי בצורת תלוש בן כמה מאות שקלים, ודרכו יכולנו לקנות לעצמנו מתנות בחנויות מסוימות. ואכן, כל מורה מימש את זכויותיו ובחר מה והיכן לקנות.

כיום, עם צאתנו לגמלאות, אין הסתדרות המורים סומכת עוד על יכולתנו לבחור לנו כראות עינינו, ומשום כך איננו מקבלים זיכוי אלא חבילה עם מצרכים.        כן, מגיע לדואר מכתב רשום, ובו הודעה על חבילה! רבותיי, לא תאמינו איזו חבילה ענקית! בתחילה התלהבתי. מי שולח כיום חבילות? איזה כיף... אבל כשניסיתי להרים את החבילה – הבנתי שבגילנו המופלג זה לא כל-כך פשוט. מה יכול להיות בפנים שזה עד כדי-כך כבד? ובכן, לאחר שנעזרתי בחברים והחבילה הגיעה הביתה, החילותי לפתוח אותה בדחילו ורחימו. לא תאמינו מה היה בתוך החבילה. כל מה שגמלאי צריך ואינו מסוגל לקנות בעצמו:

הייתה שם שמיכה זוגית. כן, לאנשים בגילנו אולי אין די שמיכות בבית... ולא תאמינו – הייתה קופסא גדולה ובתוכה קערת זכוכית נחמדה. ואם לא די בכך – בקופסא נוספת ציפו לי שלוש צנצנות זכוכית. כעת סוף סוף יהיה לי מקום למלח ולסוכר... וכמו כן קיבלתי בקבוק יין, בקבוק שמן זית, ריבה ללא סוכר (שהרי בגילנו יש להמעיט סוכר), וגם – ביסקוויטים בטעם תפוזים. כעת נשמתי לרווחה, סידרתי את כל המצרכים ופיניתי את אריזות הקרטון לפח המחזור. הבנתי מדוע הייתה החבילה כה כבדה, והבנתי גם שעליי לתכנן כעת למי מילדיי לתת כל מצרך...

ראשי הסתדרות המורים – האם אמנם אנו הופכים עם יציאתנו לגמלאות לאנשים נזקקים שעליכם להחליט למעננו אילו מצרכים יש לקנות לנו? האם באמת איננו יודעים להחליט מה לרכוש, או אולי אתם מרחמים עלינו שיקשה עלינו להגיע לחנויות? אם כך – לפחות תדאגו שמישהו יביא את החבילה הכבדה עד הבית. ובכלל – מה עושה מי שסולד מריבה – כמוני? ואם אני ללא בן זוג – האם עליי לחתוך את השמיכה הזוגית לשניים? בעצם כבר החלטתי מה לעשות עם המצרכים ששלחתם לי: יש אירועים שונים, ואוכל להביא אותם כמתנות. אני מקווה שמי שיקבל ממני קערת זכוכית או צנצנות – לא קרא את הכתבה הזו...