נשיות ויופי – 'יפת אלוקים ליפת', ד"ר חנה קטן

אני מתמתחת עם שחר. יום ששי היום ושיר חדש לי בלב. יש באוויר ריח של ציפייה, של טעימה מנעימות היום הקדוש. ועם הופעת המלכה, ניצב שולחן השבת במלוא הודו והדרו, ערוך בצבעוניות על ידי בת הזקונים, חלות קלועות  מבשמות את החדר, ופמוטות זקופות מארחות נרות שאצילותן מנצנצות לנו לשלום. ואנחנו מברכים לשלום את המלאכים המלווים את המלכה.

שולחן השבת מזמין לביתנו דיוני עומק מרתקים.

ובלילות החורף הארוכים, זוכה שולחן השבת להנכיח את הפרשה. יושבים עם חומשים פתוחים, וכל אחד לפי התור, קורא חלק, ומוסיף פרושים ושאלות משלו. וכאן הבת שואלת- 

אבאלה, למה כל האימהות שלנו מתוארות כ'יפות מראה'? מה ריבונו של עולם מנסה ללמד אותנו. זה בוודאי לא כפשוטו, נכון?

היהדות אינה מנותקת מהחיים. החיים כוללים את השכל והרגש, את החומר ואת הרוח, וגם את האסתטיקה. שלמות החיים באה לידי ביטוי ברוחב דעת, הכולל בתוכו יופי- אישה נאה, ודירה נאה, וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם.... בפרשת נח, מברך הקב"ה 'יפת אלוקים ליפת', כאן פירושו תרבות גבוהה, מכובדות, חיבה לאסתטיקה ולנוי.

השם משמואל בפרשת נח אומר שאצל יפת היופי מופיע בעיקר בדיבור, שהוא מראה של הנפש, 'וכל יופי מתייחס לנפש שהיא מתפעלת מיופי המראה'.. שיר השירים שכולו קודש קודשים מהלל את הרעיה גם על יופיה. על אמותינו הקדושות מוזכר פעם אחר פעם שהן היו יפות, יופי של שלמות, כשפנים וחוץ נעים בהרמוניה.

כחברת כבוד בארגון 'ותיקות כוכב נוגה', אני מתרגשת מפריחת היצירה הנשית ,עיצוב אופנה צנועה ואומנויות אחרות על טהרת הקודש.  וכך כתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל  על דורנו ,על עקבתא דמשיחא ופריחת האומנות: הצדיקים מוקירים את העולם ומכבדים אותו, והרגשת הנועם והיופי שבו מתגדלת אצלם בקדושה ועדינות עליונה, עד שהינם תמיד חיים חיים מלאים, שיש בהם כל שיקוי הלשד של כל ההנאות האסטטיות בהכרת היופי שבמראות, שבשירה ושבסדר; והעולם הולך ומזדהר ביופיו ומתעלה בתפארתו, וכל בעלי האומנויות היפות מתעלים מתעדנים ומתברכים, והתפארת הולכת ומתפשטת על כל היצורים ועל כל מעשיהם ועל כל רחשי ליבם...

ואכן ניגונים חדשים עולים ובוקעים מכל קצוות הקשת האימונית; קיימת פריחה של בתי ספר למחול ברוח היהדות, מתרבים ירחונים איכותיים לאשה ובראשם- עיתון פנימה, אתרים ברשת מגישים היצע עצום של שיעורים תורניים, ישנן ציירות ומלחינות שמוליד דורו של משיח, והכל בקדושה ובטהרה. ויש גם מרחבים בהם ניתן להתחבר בשמחה לנשיות.

אך החיבור האולטימטיבי הוא דרך הרחם האלמותי. זהו מקומו של משכן הקודש, בו שכנו ילדינו שנים  כה רבות במספר, הוא מקור הכוח, המזין והמכלכל, והמעצים, והמחבר. יש והוא חלק כשלג, ויש והוא מעוטר בפסים שיעידו על המסלול הארוך שהוא עבר או ריצרצים שחוצים אותו  , מהדהדים את המסע המפותל שהוא חווה. במשך שנים, הוא הועיל בטובו לפרוש שטיח אדום, מרופד בפתילי אהבת אם בוערת. גם כי יזקין, הוא נשאר צעיר ברוחו.

נשים חולמות את הרחם שלהן, גם בעשור התשיעי לחייהן. כל שלב ושלב בלידה, נחקק על לב אם כאילו רק אתמול היה....

ההריונות שלי מלווים אותי לכל מיני מקומות גם היום. למשל, קורה ואשה מתוקה תקום עבורי באוטובוס. 

אמנם בגילי זאת מחמאה , אבל עדיין....