דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 420 תשרי תשע"ח אוקטובר 2017
דברי הימים

הבית האהוב שלנו

אני כל הזמן יודע שמתחת לכל העפר והאדמה ההפוכה יש עדיין רצפה של בית אחד אהוב במיוחד - שיש לו יסודות מבטון תקועים עמוק באדמה. יסודות של יישוב שלם, שמחכים שנחזור


הבית האהוב שלנו

יש בית מיוחד, שאצלנו במשפחה קוראים לו "הבית האהוב".

"הבית האהוב" שלי הוא לא הבית הראשון שלי כשנולדתי, וגם לא הבית הראשון שלי ביישוב. הבית האהוב שלי הוא הבית שבנינו במגרון לפני יותר משש שנים.

הגענו כשהייתי בן חצי שנה. זה המקום שגדלתי בו. אני זוכר את היישוב למעלה – מרחבים פתוחים, שכנים מאוד קרובים, והרגשה של משפחה גדולה.

מתרגש לראות את ים המלח מנצנץ באופק כל בוקר, מאושר כשיש צבאים בדרך, מטייל למערות, שוחה בבור, עף ברוח החזקה בחורף. בשמחת תורה על הכתפיים של אבא בהקפה הגדולה סביב היישוב, ובסתם יום של חול יוצא עמוס במיליון ספרים מהספרייה שדולפת מהתקרה ומחוררת ברצפה.

אבל בעיקר אני נזכר בבית האהוב. כשהתחילו הבעיות, היה שלט בכניסה שעליו נכתב: "משפחת ישראלי". שאלתי את אבא למה, והוא ענה: זה הבית שלנו?! זה הבית של כל עם ישראל! אנחנו בונים אותו בשביל לחזק את הבנייה בכל ההתיישבות. נבנה ביישוב בית מאבן כדי לעזור לממשלה לבנות ישוב של קבע.

וזה מה שראיתי: זה לא היה הבית הפרטי שלנו.

כל החברים ביישוב היו שותפים, עם ישראל בא לעזור בלי שקראו לו, בלילות, בחגים, אפילו רבנים עבדו בחול. כולם היו חלק.

באמת, כל היישוב שלנו היה כזה. של עם ישראל.

וכן, אני גם זוכר איך יצאנו באמצע הלילה האחרון, עטופים בשמיכות, ושרנו בדרך "הכל לטובה", ואיך אבא ואמא הגיעו בצהרים לירושלים, והייתי בלי נעליים כי לא לקחנו אותם בלילה, ואיך הם סיפרו לנו על בשורה אחת טובה - שיהיה לנו אח חדש, ובשורה אחת פחות טובה - שנהרס הבית. וחזרנו יחד למגרון והלכנו לראות את הבית האהוב שלנו, ובין כל השברים חייך אלינו סמיילי צהוב שהיה תלוי בחדר שלנו.

מאז עבר זמן, ואחרי שנה פינו את כל היישוב. ואני כל הזמן יודע שמתחת לכל העפר והאדמה ההפוכה יש שם עדיין רצפה של בית אחד אהוב במיוחד - שיש לו יסודות מבטון תקועים עמוק באדמה. אף אחד לא הוציא אותם והם שם, יסודות של בית. יסודות של בתים רבים. יסודות של יישוב שלם, שיחד עם כל התפילות והזכויות של כל עם ישראל - מחכים שנחזור.

מתפלל את הפסוק שהיה כתוב בכניסה לביתנו באותיות חרס יפות, ואחר כך נכתב על גבי ההריסות: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו".

 

*   *    *

היישוב מגרון פונה לפני חמש שנים.

ערב הפינוי ממשלת ישראל התחייבה לבנות יישוב קבע על רכס מגרון.

ההבטחה לא קוימה.

ראש הממשלה, ילדי מגרון עדיין מצפים לקיום ההבטחה. עכשיו.

חזור למגזין