דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 420 תשרי תשע"ח אוקטובר 2017
מאמרים

שנה חדשה בלי אלחי

שישה חודשים חלפו מאז נרצח סמל אלחי טהרלב, בן היישוב טלמון, בעומדו על משמרתו בצומת עפרה. החיים החדשים בלעדיו נטולי נוכחות פיזית אך מלאים ברוח, אור, ניגון ואהבה – שהיו תמצית הקיום של אלחי


שנה חדשה בלי אלחי

חלפו ועברו להם ימי אלול, וגם השנה, עם בוא הסתיו, רוחות קרירות מנשבות והחצבים פורחים בשולי הדרכים; גם השנה עטפו תלמידים מחברות וספרים והתייצבו נרגשים בבתי הספר; אך בשבילנו השנה הזו נפקחת אחרת מכל שנה. שנה שונה ומשונה - שנה שבה בליבנו חלל פעור, ואנו מנסים ללמוד מחדש לצעוד בדרך העולה ולשאת את הכאב.

לפני שישה חודשים, בי' ניסן התשע"ז, בננו יקירנו אלחי נקטף בחטף ועלה לגנזי מרומים, בעת שעמד כחייל על משמרתו בפעילות מבצעית להגנה על אזרחים בטרמפיאדה. בן עוולה ארור ופחדן שימש שליחו של מלאך המוות וביצע פיגוע דריסה בצומת עפרה.

מאז אותו יום אנחנו מנסים ללמוד כיצד עלינו להמשיך ולחיות, ולעשות את שליחותנו בעולם הזה, מתוך שמחה ואהבה. הכאב כבד הוא לעיתים מנשוא, ועם זאת אנו חשים את שפע הטוב שהתברכנו בו, שחלק ממנו הוא גם בעצם הזכות הגדולה להיות הוריו של אלחי.

קיבלנו חיבוק אמיץ וחם ממשפחתנו ומחברינו, מהקהילה, מהישיבה, מהמפקדים והחברים בצבא, ומהעמיתים במקומות העבודה. ללא ההחזקה הצמודה והחמה של כל אלו, לא היינו מצליחים להרים את הראש.

מאז לכתו של אלחי אנו מקבלים הדים ואדוות ל"רשימו" שהוא הותיר אחריו בעולם. נראה שהאופן הטהור והשמח בו הוא חי את חייו, כמו גם יציאתו מהם, נגעו והותירו רושם על מעגלים רבים – במשפחה, בקהילה, בצבא, במכרים ובקרב זרים.

אנסה להזכיר כאן חלק מהאדוות שלתחושתי ממשיכות את נוכחותו של אלחי בעולם, גם לאחר הסתלקותו הפיזית.

האמנית דינה בר אדון מכפר סבא הכינה לנו צדף מאויר בטוב טעם ובכישרון, ובו כתבה משפט מתוך שירו של אלחי - "המחול הוא חומריות המוזיקה או רוחניות הגוף". האמן יגל הרוש - מוזיקאי מחונן אשר קרא בעיתון את מילות שירו של אלחי, העניק לו חיים כאשר הלחין את השיר בניגון מרומם ומלא השראה. אביה של חברה טובה מהיישוב העניק לנו גביע כסף יפהפה ועליו חרוטות המילים "לעילוי נשמת הבן אלחי הי"ד". חבר מהמחלקה בצבא בחופשה הרגילה הראשונה שלאחר הפיגוע, הכין ציור יפהפה של אלחי. ילדים ומבוגרים מהארץ ומהעולם שלחו לנו מילים מרגשות של עידוד ונחמה. אחות של חבר של אלחי יזמה והכינה סרט זיכרון, שהצטרף לסדרה של סרטים מרגשים שנערכו עליו גם בידי אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, אשר יצרו אותם מתוך שותפות בכאב ומתוך אהבה גדולה. תלמידות של אֹהד הכינו ציור מרגש של אלחי ויצרו זמירון ייחודי לזכרו עם פרשנויות והסברים על כל הזמירות. חברים קרובים מירוחם קיימו מפגשי מלווה מלכה לזכרו. חבר שמסק עמו זיתים בבסיס, העניק לנו עשרים בקבוקונים של שמן זית שיצר מהזיתים אותם מסק אלחי, עם עיצוב מרגש של תמונתו של אלחי על הבקבוק וכיתוב מדויק כמו ציור במכחול דק: "אמת וחירות נפגשו, שמיים וארץ נשקו. שלווה נסוכה, חיוך מזהיר כאור בשולי הענן. לחיים לחיים". פלוגת אריות הזעם בגדוד גדעון בגולני הזמינה אותנו לערב פלוגה מיוחד ומושקע לזכרו של אלחי. מנהל בית ספר תיכון מיהוד יזם לזכרו של אלחי הפצת טקסט קצר שמביא ניב-פתגם מידי שבוע עם ביאור ומקור. ישיבת תקוע בה אלחי למד מקיימת ערבי ניגון ולימוד לזכרו. מפקדיו ואנשי צבא בכירים ממשיכים לעטוף אותנו בחיבוק, דורשים בשלומנו ובאים לבקר. וחבריו המתוקים של אלחי ממשיכים להתקשר ולבוא, וכל מפגש אתם משובב את נפשנו ומביא לנו משהו מהתום והטוהר שהיו באלחי.

בטלמון נהגתה יוזמה בקרב הנוער לבנות פינת חמד ומרגוע לזכרו. בשילוב ידיים מרגש של המזכירות, רכזות נוער וועדת נוער, ובהובלה של בני הנוער, בשבועיים של עבודה מאומצת והתגייסות של אנשי מעשה ויצירה ביחד עם בני הנעורים, החלום קרם עור וגידים. נבנו פרגולה וספסלים והושם דק, נכבשו שבילים, נבנו טרסות, נשתלו דשא ועצי פרי, הושמו טפטפות ואף הוכנה תמונת פסיפס גדולה לזכרו. אמן פיסול חקק באבן מילות שיר שכתב אלחי, ועשרות פעמוני רוח נתלו במקום הצופה אל הנוף והם משגרים ניגונים לחלל.

גם שיר מיוחד - ניגון מלאכים, נכתב והולחן ונוגן על ידי הרכב מהנוער בטלמון, ואף אחד מהשומעים לא יכול היה להישאר אדיש לביצועו השמיימי.

אלחי היה הטוב בהתגלמותו, נער מלא חיים ושמחה ודמיון, עלם של נחת רוח ופנים מאירות. אהוב ואוהב, שהביט על כל אחד בעין טובה ובלב פתוח ורגיש. קסם של ילד מקורי ונדיב ומתוק, שבגר להיות אדם המשלב אחריות ומסירות וחסד עם נחת ויצירה וניגון, תוך כמיהה לעולמות של רוח, כיסופים לנשגב וצימאון לאלחי.

אותה פינה של נחת בשיפולי היישוב, מהווה מרחב ייחודי, מעין מקדש פתוח לרוחות ולנוף. בשעות הבוקר מבקרים בה בסתר תלמידים שיוצאים לשאוף אוויר חופש, עת הטל מלחח את גבעולי הדשא ועפר השביל רטוב מהליל, ובין הערביים היא לובשת גוון מיוחד בשעת דמדומים, עת השמיים נצבעים במנעד מתחלף בין ורדרד, ארגמן, אש לוהבת בכתום וזהב, עד אשר נפרש על הכל תכול עמוק משובץ יהלומי כוכבים. עם בוא הערב יש והירח עולה וזורח עגול וחלבי ממש מעל הפינה, ויש וחיוכו הדק מבצבץ מעבר לאופק ההרים הרחוק, והרוחות הנישאות מהמרחב מרטיטות את פעמוני הרוח וצליליהם מצטרפים לניגון עדין.

כל ביקור בתצפית הוא כטבילה בתוך מרחב הוויה של רוגע ואור. הצבעים הטבעיים והקווים הרכים והמעוגלים, אוושת הרוח המנגנת בפעמונים את התנועה העדינה של הקיום, וקו האופק המכיל כל כך הרבה שמיים, משרים את התחושה שמשהו מתמצית הקיום של אלחי הרי הוא שורה כאן אתנו בפינה של נחת בטלמון של מטה, ואותו 'רשימו' שלו משרה עלינו מרוחו הטובה שפע של נחת ושמיים, שפע של ניגון ורוח, שפע של אהבה ואור.

חזור למגזין