דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 421 חשון תשע"ח נובמבר 2017
טורים

בהנגאובר - הרואה למרחוק

בכל שנה אחרי החגים אני תמיד מהרהר איך זה שבימים הכי קדושים ובמעמדים הכי חשובים, אנחנו הכי מפורדים ומפוצלים? לא ברור. כמה מזל שבימי קדם המצב היה שונה


בהנגאובר - הרואה למרחוק

שמואל הנביא עמד בנקודה הכי גבוהה במצפה, הסתכל סביב, ולקח נשימה עמוקה עמוקה. ריאותיו התמלאו. "ברוך חכם הרזים", בירך בכוונה כאשר ראה את המון ישראל לרגליו. כולם נענו לקריאה. משמעון בדרום ועד נפתלי בצפון, מבית שמש במערב ועד תושבי הגלעד במזרח. עברו כבר 20 שנה מאז היה מפגן אחדות כזה בעם ישראל.

"קרא לראשי המשפחות והשבטים", ביקש שמואל מעוזרו הנאמן. בתוך דקות נאספו כל המכובדים בקצה ההר, למרגלותיו של שמואל. "הבה נתפלל יחדיו לה' אלוקי ישראל שיושיענו ונשוב בתשובה שלמה. ברוב עם הדרת מלך. לאחר קידוש ה' שכזה, אלוקי ישראל לא ישיבנו ריקם מלפניו ונסיר מעלינו את עול הפלישתים", קרא שמואל בהתרגשות.

כולם הנהנו בהסכמה, ללא יוצא מן הכלל. "ברשות כבוד נביאותו", אמר נציג שבט לוי, "אציע את החזן השבטי שלנו, להוביל את התפילה". שמואל הנהן ברצון. "אם כך", נשמע קולו של נשיא שבט דן, "נשמח ללוות את החזן על ידי שני פייטני השבט שלנו, כמיטב המסורת הצפונית. "רגע רגע", העיר משנה נשיא בית אב השמעוני – אדם מבוגר עם זקן מכובד וקול בס גרוני כבד - "הרי לא נוכל לוותר על פיוטי הדרום החשובים? והרי ידוע כי קיבלנו במסורה את הפיוטים העתיקים ביותר, כנראה שחלקם הושרו במסלול המיוחד של השבט שלנו בים סוף. הם חייבים להיכלל בתפילה".

לא עברו שתי דקות, והבלגן חגג. "איך נתפלל כמו בני שמעון?", שאל ראש מערכת תלמוד תורה היששכרי, "מסורת אבותינו שונה לגמרי. האם נזנח לגמרי את כל הנוסחים שקדושי עליון היששכרים ברוב קדושתם ניסחו עוד בהיותם בארץ מצרים?", "והקו שלנו שונה לגמרי", הכריז סגן נשיא שבט אפרים, "לא נוכל לעקם את הקו שלנו או להתפשר, כי אז נוותר על האמת".

"דממה!", הכריז שמואל, "קללה על ראש עשתורת והצידונים", סינן בעצבנות לא אופיינית. "מה הבעיה להתפלל יחד? אם כל אחד רוצה מזמור מסוים, פשוט נשלב את כולם. וואי, זה לא כל כך מסובך, בסוף אנחנו עם אחד".

"סליחה כבוד קדושתו", התנצלו הנוכחים. "אתה צודק," המשיך הנשיא השמעוני. אם כך, אני מציע שנתחיל ב"הושיעה נא". "אצלנו מתחילים בהצליחה נא", תיקן הנציג הלוי.
"אז אולי נעלה שני חזנים במקביל?", ניסה לפשר העוזר הנאמן. "אבל איך ישמעו אותם ביחד?", שאל הלוי. "צריך שני אנשים עם קול חזק במיוחד" הציע העוזר. "שנייה שנייה, איך עומדים בתפילה?", הקשה נשיא שבט אשר ונימק "פשוט שמעתי שבדרום הם מתפללים אחד כנגד השני, ואנחנו בשורות-שורות מאחורי החזן. אז חשבתי שאולי כל שבט יסתדר לעצמו, ושני החזנים יובילו ממרום המצפה את התפילה". "בסדר", הסכים סגן הנשיא האפרתי, "אבל ב'ברכו' אבקש שכולם יעמדו כמנהג האשכנזים".

"כמנהג מי?", שאלו כולם. "סליחה, נפלט לי", אמר האפרתי, "התכוונתי - כמנהגנו".

"לעמוד ב'ברכו'? אנחנו כמעט לא עומדים בתפילה", נשמע קולו של הזקן שבחבורה – נשיא שבט גד. "ורק תזכרו שבקריאת התורה הקדושה אצלנו משלבים את התרגום האדומי, שכן אנשינו מבינים אותו יותר מהעברית. לצערי, ככה זה בחו"ל. ויש לנו גם מנהג לתקן את הבעל קורא, אז אל תתרגשו".

"אוקי", אמר העוזר, "אז סיכמנו – שני חזנים לנוסחים השונים, בעלי קולות חזקים, כל שבט יעמוד לפי מסורת אבותיו בנפרד, ב'ברכו' הרוב עומדים ,אך מי שלא - לא חייב, בקריאת התורה שבטי ראובן וגד יוסיפו תרגום אדומי לאחר כל פסוק, ויתקנו את הבעל קורא, וצריך להזדרז כי שבטי יהודה ובנימין מתפללים בנוסח הירושלמי, והם כבר התחילו קרבנות".

"אדוני הרואה", פנה העוזר הנאמן לשמואל, "האם זה מקובל על כבודו?".

שמואל נאנח אנחה כבדה. "בסדר", ענה בקושי.

"טוב", אמר העוזר, "שמח שסיימנו עם הסאגה הזו. דבר אחרון - לא לשכוח לשלוח נציגים מכל שבט לבוא לקחת את אספקת המזון לקרב מהאפסנאות, לאחר התפילה".

"של מי הכשרות?" שאל האפרתי.

"הרב מחפוד!", צעק עליו שמואל, תוך שהוא מתנבא 3,000 שנה קדימה.

"מי זה הרב מחפוד?" התפלאו כולם.

"עזבו", ענה שמואל, "מסתבר שיכול להיות גרוע יותר".

חזור למגזין