דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 422 טבת תשע"ח ינואר 2018
כתבות

פרידה מהודיה נחמה

זהבה גליקמן, רכזת קהילה וחברת המשפחה, מבוא חורון,

פרידה מהודיה נחמה

בתאריך ד' כסלו התשע"ח הודיה נחמה אסולין מסרה נשמתה לבורא, והיא בת כ"א שנים.

הודיה נחמה הי"ד ממבוא חורון, נפגעה קשות בפיגוע בסמוך לבנייני האומה בי"ז אדר לפני למעלה משש שנים.

מהיום הראשון לפציעתה האנושה הודיה נלחמה על חייה. כל שנות הפציעה משפחתה המדהימה עמדה לצידה במסירות שלא תאמן.

לאחר סדרת ניתוחי ראש ושהות לא קצרה בבית החולים, הודיה עברה לשיקום באלי"ן ולאחר מכן לביתה במבוא חורון.

בבית הוקם עבורה חדר שהפך לבית חולים לכל דבר עם ציוד רפואי תומך מהטובים שקיימים. פיזיותרפיסטים, רופאים, קלינאי תקשורת ואחרים פקדו את חדרה וטיפלו בה במסירות רבה. מטפלות שהו ליד מיטתה 24 שעות ביממה ואהבו אותה אהבת נפש שכה חשנו בה בשבועות האחרונים לחייה.

וקשתה עליהם עד מאד הפרידה ממנה.

את כל המערך הפיזי והרוחני התומך ניהלו הוריה היקרים ואצילי הנפש אליהו ומיכל.

בנוסף לפן הרפואי-טיפולי הגיעו גם תורניות רבות להיות עם הודיה. חלקן התפללו, חלקן למדו איתה. סיפרו לה את סיפורן האישי, שרו לה שירים ודאגו להשמיע לה קטעים מוסיקליים שהיא כה אהבה.

אין ספק שהודיה שמעה. היא לא הגיבה במובן הרגיל והמוכר, אבל הקרובים לה ראו בהתרגשות את תגובותיה. כשאמא מיכל דיברה עם הודיה, ליטפה את פניה היפות, לחשה לה מילות תפילה ושירה, הודיה היתה נינוחה ושלווה.

הצוות הרפואי המדהים של מבוא חורון הוזעק פעמים רבות לבית המשפחה לטיפול בהודיה ועשרה ימים לפני לכתה לעולם שכולו טוב, הצוות הרפואי נלחם על חייה בצורה מעוררת השתאות.

ובנס גדול ניתנו לה ולנו עוד כמה ימים בעולמנו.

במבוא חורון נפער חלל גדול עם לכתה מאתנו. בכל שנות פציעתה התקיימו עצרות תפילה רבות לרפואתה, אמירת תהילים אין סופית, התכנסויות בימי הולדתה ובתאריך הפיגוע בו נפגעה.

בכל שבוע במשך השנים הרבות היתה פינה קבועה בעלון היישובי בו המשכנו לחזק את המשפחה ולהתפלל לרפואתה. לאורך ימי השלושים הפכה הפינה לנר זיכרון לעילוי נשמתה.

חברותיה לכיתה חיו כל השנים עם המועקה העצומה על מצבה. חלקן נישאו והקימו בתים אך לא שוכחות לרגע את חברתם האהובה.

הודיה היתה נערה חברותית, מתחשבת מאד מאד בזולתה. הבת הבכורה שדאגה במסירות לאחיה הקטנים. צער גדול נפל בחלקה עם כל משפחתה בעת פטירתו הפתאומית של אחיה אלישיב שמעון ז"ל והוא בן כחמישה חודשים.

הודיה חלמה לתופף בהרכבים מוסיקליים, תוף גדול היה משאת נפשה. היא החלה ללמוד וגילתה כשרון רב.

גם חוש דרמטי היה חלק מאופייה וחברותיה נהנו מכישוריה. אהבת ישראל גדולה מאד היתה לה, ובשבוע לפני פציעתה נסעה עם נוער מבוא חורון ליישוב איתמר לשמח את המשפחות ביישוב בעקבות האסון הנורא של משפחת פוגל.

באופן כה סמלי ומרגש יומיים לפני פציעתה, בשושן פורים, יצאה לטיול בחרמון עם נוער מבוא חורון ושם במרומי הרכבל שלחה הודעה למשפחתה "אני בין שמיים וארץ".

אכן היא היתה בין שמיים וארץ קרוב לשבע שנים.

יהי זכרה ברוך.

חזור למגזין