דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 422 טבת תשע"ח ינואר 2018
טורים

בהנגאובר - ממגזרים עצמנו לדעת

דתיי הרצף, דתיים לא מתפשרים. אני חושב שהגיע הזמן שיפסיקו לעשות עלינו דוקטורטים וסדרות דוקו. ושבאותה הזדמנות נפסיק אנחנו לגזור את הציבור למגזרים ואת המגזר לגזרים


בהנגאובר  - ממגזרים עצמנו לדעת
איור: אלחנן בן אורי

המורים לאמנות מעולם לא ידעו עדנה כזו – כל אחד לוקח מספריים (וירטואליות) וגוזר. סדרת המגזין "דתיי הרצף" ודומותיה מבדלות את הציבור הדתי מהציבור הישראלי, ותכל'ס, נשבר לי.

כל יומיים מישהו יוצא בעוד סקר, חקר, תגלית, תפנית, דוקו, וואט אבר, תובנה שמגדירה לפרטי פרטים ולדקדוקי דקדוקים את הציבור הדתי לאומי. כמו איזו תופעה חוץ-נורמלית שצריך לבחון, לבדוק, להעריך ולקטלג.

זרוק שאלה לאוויר בנושאי המגזר, וכבר ינחת עליך המחקר האחרון פורץ הדרך בדיוק בשאלה הספציפית הזו.

כמה יוצאים בשאלה יש לציבור הדתי לאומי? הו! אל תשאל, יצא ספר שלועס את הסוגיה לפרטיה ומסביר למה יש יוצאים בשאלה, מי וכמה, ובלוליינות מחקרית כורך הכל עם הדמוגרפיה של הציבור הדתי לאומי. כי ברור שחייבים לדעת כמה הוא מונה המגזר המגזרי הזה. אם תרצה לדעת האם בחורי ישיבות ישמעו לרב או למפקד, בהינתן פקודה הנוגדת את מצפונם – או אז תיקבר תחת ערימת ספרים ומחקרים בגובה של בניין בן ארבע קומות, ראה הוזהרת. אבל לא נוכל לעצור כאן חביבי, בלי לדעת האם בחורות דתיות מתגייסות לצה"ל או הולכות לשירות לאומי? והאם תוכל לישון בלילה בלי להבין את תופעת נוער הגבעות? ונניח שבכל זאת נרדמת, איך תוכל ליהנות ברוגע, בקפה של הבוקר, מבלי שהבנת עדיין את ה"רצף"? מה יהיה עם הרצף?

תגידו, לא התבגרנו? לא, באמת? כציבור, האם לא נמאס לנו כל הזמן להתעסק בהגדרות "המגזר"? האם לא נפלו החומות הסרוגות האלו כבר? ולא, אין הכוונה ש"אנחנו בדיוק כמו החילונים", ש"כולנו אותו דבר", ש"ההבדלים היטשטשו" וכל הג'אז הזה של חנן בן ארי.

ברור שיש הבדלים וברור שאנחנו לא אותו דבר. אין לי בעיה שתסכמו אותי בוויקיפדיה, אבל תסכמו גם אותו. ואם לא, אז אל תסכמו את שנינו.

כמה סדרות דוקו ראיתם על המגזר החילוני? כמה פעמים יצא לכם לקרוא כותרת על המחקר האחרון בנושא "חילונים פציפיסטים שלא מתגייסים לצה"ל"? האם התעניינתם לדעת מיהם "חילוניי הרצף"? תגידו, האם לדעתכם החילוני שהוא דור שלישי מהקיבוץ נמצא שמאלה יותר על ציר החילוניות מאשר החילוני הבורגני שגר בהרצליה? כי אני לא בטוח בזה. אבל בוודאי שעגיל בגבה מוכיח שהחילוניות שלך נוקשה יותר מסתם נזם באף, למרות שבהקשר הזה פירסינג בלשון זהו ממש מאפיין של חילוני אתיאיסט אוכל שרצים...

הנשיא ריבלין, לאחר כניסתו לתפקיד, דיבר על ארבעת השבטים שיש היום במדינת ישראל – החילוני, הדתי, החרדי והערבי. לשניים האחרונים (בהכללה גסה, על גבול הפושעת) אין מחויבות למדינה, על כל המשתמע מכך. הם בוחרים להתמגזר. הם מתרחקים מה"ישראליות" ולא רוצים לראות עצמם בתוכה. השניים הראשונים בדיוק להיפך.

אז למה השבט החילוני הוא "ציבור כללי" והשבט הדתי הוא "מגזר"? למה אני שקם בבוקר לעבודה, משלם מיסים, עושה מילואים, עומד בפקקים ומתפלל שהנס של עומרי כספי ימשיך ב-NBA - נקרא "מגזרי", וחברי החילוני שעושה אותו דבר בדיוק, נקרא ציבור כללי? כי אני משתדל להתחיל את היום בבית כנסת? (אמרתי משתדל, אל תתפסו אותי בציצית), אז מה? הוא כל בוקר פותח עם עיתון ואספרסו. לי חשוב ללמוד תורה? לו חשוב ללמוד באקדמיה. אני מחויב לתורה ומצוות? הוא מחויב ל"יהודית ודמוקרטית".

אז תגידו שזו הכמות. החילונים הם הרוב ולכן הם "ציבור כללי". בעיניי זה טיעון לא משכנע בכלל. יש גם הרבה יותר חילונים מסורתיים מחילונים אתיאיסטים בקרב הציבור הכללי, ואין שום מגזר אתיאיסטי. גם לא שמעתי עדיין על "המגזר הצמחוני" למרות שהוא ענק. ובכלל, כמות לא מגדירה אותך, היא סתם מצב נתון.

מה הבעיה הגדולה שלי עם כל הסיפור הזה של המגזר? האמת שהיא כפולה. הבעיה הראשונה, היא שהוכח כי כאשר אתה מגזר – אתה ממשיך לגזור ולגזור. כמו מורה לאמנות אחוזת טירוף, אתה מסתובב עם מספריים וגוזר את החרד"לים מהר המור, את נוער הגבעות מיצהר, את הבורגנים מלשם ואת הלייטים מגבעת שמואל. הציבור שלנו עסוק כל היום ב"גזור-הדבק", רק בלי ההדבק. האם שמעתם על ההבדלים המטורפים בין חילוניי אשדוד למסורתיי גדרה? גם אני לא.

הבעיה השנייה היא שהמדינה היא קצת פחות שלך. זאת אומרת, אתה מאד אוהב אותה ומחויב אליה, אבל אתה מגזר. אתה לא באמת יודע מה טוב לה, או מה צריכים להיות ערכיה. כי אתה מגזר. מה, תשליט את ערכי המגזר על "הציבור הכללי"? השתגעת? זעקות ההדתה מקפיאות הדם מהתקופה האחרונה מגיעות בדיוק מהנקודה הזו. כי בטח לעומת שר החינוך הנוכחי נפתלי בנט - שהוא מגזר, שרת החינוך לשעבר, שולמית אלוני, הייתה ממש מיינסטרים ישראלי ממוצע.

אז יאללה, אפשר להחזיר את מקצוע האמנות והמספריים לגודלם הטבעי, לפחות עד סדרת הדוקו הבאה.

 

(לתגובות חפשו בפייס – שי מימון)

חזור למגזין