דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 422 טבת תשע"ח ינואר 2018
טורים

רק רגע עם ג׳וסלין אלבז, כוכב יעקב

"אחרי שנתיים בישראל, לאחר שלא היתה לנו פרנסה, עזבנו לפלמה דה-מיורקה. גרנו שם כמעט עשר שנים, אבל כשבבית הספר הכריחו את הילדים שלנו ללמוד נצרות, זה שבר את ז׳אק והוא החליט שהגיע הזמן לחזור לישראל"


רק רגע עם ג׳וסלין אלבז, כוכב יעקב

ילידת 1939.

ילדות ונעורים באוראן, אלג׳יר.

אלמנתו של ז׳אק, שנהרג בתאונת דרכים בגיל 46.

אמא לארבעה ילדים.

סבתא לשמונה עשרה נכדים.

עיסוקים בעבר: מורה מחנכת באלג׳יר, בעלת עסק להשכרת סרטים בספרד, בעלת חממה לפרחי נוי במושב ניר חן, ועובדת בגלריות לאומנות ביפו ובירושלים.

עיסוקים בהווה: ציירת ומורה לאומנות לילדים, נוער ונשים בכוכב יעקב.

תחביבים: אוהבת אמנות מכל הסוגים, ללכת לקונצרטים, לטייל, לבשל, לפנק את החברים, הילדים והנכדים.

מוטו בחיים: ״דרך האמנות אני מנסה להעביר יופי ולשמח את הלב. זו המטרה שלי״.

 

 מה היה הרגע

 

שזכור לך מילדותך באלג'יר?

אבי היה נגר אמן ואמי עקרת בית. חיינו בפשטות, אבל היינו מאושרים במה שיש. המשפחה היתה מעל הכל. בשבתות היינו מתאספים כולם אצל סבתא ומשחקים קלפים.

באלג'יר חיו נוצרים, יהודים וערבים ביחד בשלום, אך הפסטורליה של ימי ילדותי לא האריכה ימים. כשהייתי בת 15 התחילה מלחמה על שחרור אלג'יר מידי הצרפתים. האלג׳יראים רצו עצמאות, והתחילו בפיגועים ולחימה. המצב הפך קטסטרופלי. אנשים היו הולכים לעבודה ולא יודעים אם יחזרו.

 

של בחירת כיוון?

בגיל עשרים הכרתי את ז׳אק במחנה קיץ לצעירים. הוא לא ידע שאני יהודיה, וכשסיפרתי לו הוא התלהב. הוא כבר היה בישראל בביקור ורצה לעלות ארצה, וחיפש מישהי שתגשים איתו את החלום. אמרתי לו שזה מתאים גם לי.

אחרי הנישואים ז׳אק עבד כמתקן טלוויזיות, ועיקר עבודתו היה בלילה, בשעת השידורים העיקרית. באחד הימים הוא לא חזר הביתה. דאגתי נורא, שמעתי ערבים צועקים ברחוב והבנתי שקרתה מהומה קרובה. כשז׳אק חזר סופסוף הוא אמר לי, מבוהל כולו, שמחר בבוקר אנחנו לוקחים מה שאנחנו יכולים ומסתלקים מאלג׳יר. הוא סיפר שהיה עד לתקרית שבה שרפו מכונית על נוסעיה, והצבא הצרפתי שהיה בסמוך ולא התערב. הוא אמר שאם אין מי שיגן על חפים מפשע, אנחנו לא יכולים להישאר במדינה. המשפחות שלנו עלו אחרינו.

 

של שינוי מסלול?

התחנה הראשונה שלנו היתה אשדוד ואחר כך גרנו גם באשקלון שהיתה מלאה דיונות של חול. לא היה שם כלום. אחרי שנתיים בישראל, לאחר שלא היתה לנו פרנסה, עזבנו לספרד, לעיר פלמה דה-מיורקה. שם עבדנו בהשכרת סרטים מוזיקליים לבתי מלון.

לא התחברנו לאוכלוסייה המקומית, אפילו לא שיתפנו בכך שאנו יהודים, למרות שהם היו מאד חמים ונחמדים. הנופים היו מדהימים ומזג האוויר מצוין. גרנו שם כמעט עשר שנים, אבל כשבבית הספר הכריחו את הילדים שלנו ללמוד נצרות, זה שבר את ז׳אק והוא החליט שהגיע הזמן לחזור לישראל.

תמיד מוזר לי שהבכור שלי, שנולד בשנותינו הראשונות בישראל, הוא זה שהיגר לספרד, והילדים שלי שנולדו בספרד - מתגוררים בארץ. 

 

שבו החלטתם לעבור לבנימין?

כשחזרנו ארצה ב-1973 הלכנו לגור במושב בדרום ועסקנו בחקלאות. אחרי שז׳אק נהרג ולא היה מי שיטפל במשק, הבן הקטן שלי הציע שאמכור את המשק, ואבוא לגור לידו. הוא התגורר אז באיתמר, וקנה בית בכוכב יעקב והציע שגם אני אקנה. הוא סיפר לי שזה מקום נחמד ליד ירושלים. לא ביררתי ולא בדקתי איפה זה, קניתי בית, וכשבאתי ראיתי את רמאללה לידנו, ושמעתי שלעיתים יש ירי על היישוב השכן פסגות. אני נבהלתי, והוא אמר ״זה כלום, זה יעבור״. היום אני שמחה שהגעתי לפה. יש כאן אווירה טובה, אנשים טובים. נעים לי פה מאד.

 

הכי עצוב וקשה בחייך?

כשבעלי ז'אק נפטר. הוא היה בן 46 ואני בת 35.

היום אני יודעת שהמכות שחטפתי בחיים גרמו לי לשאול שאלות ולעזור יותר לזולת. אני לא ממש דתייה אבל אני שומרת מצוות, והתחלתי לנהל עם א-לוהים דו שיח מחודש. גם הבנתי יותר את הסבל של אחרים, יכולתי להזדהות איתם ולעזור להם. הרע מביא את הטוב.

 

של שמחה מיוחדת?

אני משתדלת להיות תמיד שמחה. החיים הם מתנה יפה. אני קמה בבוקר, רואה את השמש והשמיים הכחולים, את הציפורים, אני יכולה להזיז את הגוף שלי, יש לי מה לאכול - זה מספיק לי. מי שמסתפק במה שיש לו, ולא מסתכל על דברים שהוא לא יכול להשיג או על מה שיש לאחר, הוא מאושר.

החיים טובים ויפים. יש מכות, אני לא אומרת שלא. גם אני חטפתי, אבל למדתי לשמוח במה שיש לי.

צריך למצוא את הטוב שיש בחיים ולא רק את הרע, ולהגיד תודה על מה שיש. מי שמתלונן כל הזמן, מה נשאר לו?

עניין בחיים שמאד משמח אותי הוא הציור. אני אוהבת לצייר נופים וציור מופשט, מציירת כבר שנים ארוכות וגם מציגה בתערוכות בארץ ובספרד.

 

של געגוע?

היה מסקרן אותי לשוב ולבקר במחוזות ילדותי באלג'יר, אבל זה בלתי אפשרי היום.

לפני שנה עשיתי תערוכה במוזיאון צפון אפריקה בירושלים על אלג'יר - ציירתי את בית הכנסת, את הסנדלר מתקן את הנעליים, את החיים הפשוטים והשמחים שחיינו שם לפני המלחמה.

ציירתי את המימונה באלג'יר, את היהודים עושים עוגות, והכל מתוק.

 

של חלומות לעתיד?

אם כל אחד ידאג למעגל הקרוב אליו העולם יהיה טוב, כי הוא יהיה מכוסה במעגלים של טוב.

אני חולמת שיהיה שלום, ושהילדים יהיו בסדר.

חזור למגזין