דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 415 - שבט תשע"ז
מאמרים

מלאכת כפיים

בדור של שפע ומוצרי מדף מוכנים, חסרות לבני הנוער יכולות שנקנו בעבר, עת יצאו בני גילם לעבוד בכדי לסייע בפרנסת המשפחה. מרכז "כפיים" שהוקם בפסגות עבור תלמידי התיכונים של בנימין, מחזיר להם את היכולת לקחת אחריות, ליצור, לקבל את עצמם, ללמוד מטעויות, לתכנן, לטעות


מלאכת כפיים

לאחרונה יצאה לדרך מהפכה חינוכית שהרעיון בבסיסה הוא שהחינוך לא נעשה רק בתוך חדר הכיתה. זו תפיסת העולם שאותה הוביל אבי רואה, ראש המועצה, ובה מאמין אגף החינוך כולו. משום כך אנו באגף מחפשים כל הזמן פרויקטים נוספים שמטרתם להעשיר את עולם התלמידים בתחומים שונים ואחרים, ושבהם יבואו לידי ביטוי כישורים וכוחות בהתאם לחזון החינוך במועצה, הדוגל במתן חינוך כולל, הוליסטי, שמתייחס לכל היבטי החיים וכל כוחות הנפש עד כמה שאפשר, על מנת לבנות אישיות איתנה, יציבה, מאותגרת, יצירתית, חושבת מחוץ לקופסה ובריאה. כך בא לעולם מרכז "כפיים" המיועד לתיכונים של בנימין.

בספר "דור ה-y" של הפרופסורים עוז ותמר אלמוג, המנתח את הנוער של היום, מסבירים המחברים את ההתבגרות המאוחרת של הנוער, ואומרים שחלק ממנה נובע מכך שאין היום חינוך מעשי: אין עבודה בשדה, איך צורך להיות שותפים בפרנסה, אין עבודת כפיים יחד עם המשפחה. הצורך הזה בשנים עברו פיתח המון יכולות שהיום לא מתפתחות, כמו עצמאות, אחריות, יצרנות. בעבר היותר קרוב היו שיעורי מלאכה בבית הספר, אך בגילאי התיכון כבר אין, והחזון שלנו הוא שגם בגיל הזה יבואו לידי ביטוי היכולות האלה.

תפיסת העולם שלי אומרת שלכל אדם יש גם צדדים מעשיים פיזיים, וגם צדדים אסתטיים שצריכים פיתוח, אותם צדדים עדינים באישיות האדם. מרכז "כפיים" מביא לידי ביטוי שני תחומים אלה, ולכן הוא מיועד גם לבנים וגם לבנות. החברה שלנו מחנכת למאצ'ואיזם ולגבריות, אבל גם הצדדים האסתטיים העדינים צריכים פיתוח. במיוחד כשאנחנו חיים כל הזמן במתח בטחוני שמקשיח אותנו. הרעיון הוא שכל אחד יתנסה גם ברגישות, אומנות ומלאכות עדינות, וגם במלאכות מעשיות "גבריות". גם בקרב הבנות, שאצלן הצדדים העדינים מפותחים יותר, לא יזיק לפתח את המלאכות הפיזיות – לנסר, להבריג, לחתוך, שלא יצטרכו להיות תלויות בשביל זה במישהו אחר.

 

כל אחד יכול

כשלמדתי במכון מנדל היה זה פרק זמן בו הסתכלתי על החינוך שלנו ועל החברה שלנו קצת מבחוץ, דבר שהביא אותי גם להסתכלות עלי עצמי. הפעם האחרונה שעסקתי במלאכת יד היתה כשהייתי ילד. פתאום, אחרי שבניתי את ביתי בעלי, וראיתי את הקבלנים והפועלים במלאכת יומם, התעורר בי החשק לעשות גם אני בעצמי עבודות פיזיות. כשהגיעו הפועלים לשלב הגבס, אמרתי: גם אני יכול. עד אז היתה לי תפיסת עולם שיש לי שתי ידיים שמאליות. אני זוכר איך כבר בכיתה ו' הסתכלתי על אלה שכל עבודה שלהם יצאה מדויקת, והבנתי ששלי לא. והנה שנים אחרי, החלטתי להתנסות. התחלתי ללמוד מהפועלים. למזלי אשתי פרגנה ולא היה אכפת לה, וכל הזמן אמרה, בוא תבנה, הכל בסדר.  ראיתי שלקבלן הערבי היתה ביקורת, אבל גם הוא אמר, מעולה. אתה בנית בידיים שלך, אין טוב מזה.

ראיתי איך הביטחון העצמי מתפתח, ראיתי שנכשלתי והתמודדתי, וטעיתי ותיקנתי, ותכננתי ובניתי מחדש. ראיתי שבעבודה כזו אתה לומד להזיע, לקחת אחריות, לחשוב מחדש, לבנות שוב, ללטש. אתה רוכש סבלנות, התמדה, חריצות, דימיון, חוש ביקורת, התמודדות עם קושי, עזרה הדדית, דיוק, יכולת קשר עין-יד. אתה לומדלקבל את עצמך גם כשאתה לא מושלם, להבין שזה תהליך ושדברים לא קורים ביום אחד. אתה מבין ששווה להתלכלך כדי להגיע למטרות, שכל אחד יכול אם רק יאמין בעצמו, ומה שאתה עושה בידיים שלך - אין טוב ממנו, ואין מה להתקנא במישהו אחר. אתה עושה מה שאתה עושה וזה מעולה, ותמיד ניתן ללמוד ולהשתפר. וגם אם נדמה לך שיש משהו שאתה לא מסוגל לעשות, עוד תגלה שאתה מסוגל.

ובסוף, לראות את העבודה שלך, כמה זה משמח. במרכז כפיים ראיתי בנות שאומרות שהן לא יכולות לרתך, אבל אם מתעקשים שינסו והן מנסות, הן מגלות שהן מצליחות.

אני, בסופו של דבר, בניתי שתי ספריות גבס. הראשונה היתה במסדרון, ואחרי שלמדתי ושיפרתי, תפסתי אומץ וראיתי שאני מסוגל, בניתי עוד אחת בסלון. וכמה זיעה שהגרתי, בסוף זה שלי. ואת ההרגשה הזאת אני רוצה שהילדים יחוו. זאת חוויה מכוננת. אתה בונה משהו אחר, אתה בונה את האישיות שלך.

 

לא על הספר לבדו

לא הספר בלבד אלא החוויה והפעילות מעצבים את רוח האדם, ומחנכים לערכים חשובים.  יתרון נוסף בעבודת "כפיים" הוא  פיתוח היכולת לעבוד עם עצמך ולא רק עם הסביבה. היום העולם סביבתי ותקשורתי, ובסדנא אתה עם עצמך בשקט שלך, בלי פלאפון, לשאול מה אתה רוצה לעשות. זהו זמן של ניתוק ויצירה.

כשהצגתי את תפיסת העולם המהפכנית הזאת במכון מנדל, אמרתי: אנחנו הדתיים יותר מדי בעולם הרוח ופחות בעולם החומר, ואמרו לי שזה לא קשור לדתיים. כולנו בעולם של מוצרי מדף, הכל אתה קונה. אתה לא יוצר שום דבר. לכן הסדנא עוצבה כך שהקירות נותרו עם בלוקים, כי לא הכל מושלם. יש בה גם טעם של פעם וגם אמירה סמויה, כאן מתלכלכים. אנחנו משתדלים לעשות עם התלמידים במקביל גם עבודה ברמת הנפש – גם הכנה לפני, וגם רפלקציה על העבודה אחרי, כדי שירוויחו גם התבוננות על עצמם בעקבות העבודה, ובכך למקסם את התהליך החינוכי.

כיום יש במרכז כפיים שתי מגמות - של צורפות ורתכות. אחת יותר אומנותית ואחת יותר פיזית. את מגמת הצורפות מנהל שלמה בורוש, תושב מכמש, ואת מגמת רתכות - עציון דוד, תושב עמונה. למרכז מגיעים תלמידים ותלמידות ממסגרות העל יסודי ברחבי בנימין – קבוצות של 10-15 מכל מגמה, לעשרה מפגשים לאורך השנה. התלמידים מאד נהנים ומשתפים פעולה. אולפנות עפרה, תאיר, צביה כוכב יעקב, צור ישראל ותכנית היל"ה כבר נהנו מהמרכז. החברה לפיתוח מממנת את ההסעות מתוך הכרה בחשיבות הפרויקט שהוא מעין מגמה על-אזורית, כמו החווה החקלאית, שנותנת שירות מרכזי לכל מוסדות החינוך.

הקמת המקום עלתה כמעט חצי מיליון שקלים – נקנה ציוד מאד יקר, באיכות של בצלאל, הוכשרו חדרים ברמה גבוהה, ואת הכל המועצה מימנה מתקציבה. הגשנו בקשה למשרד החינוך להכרה ביוזמה ומקווים שנקבל תקציב עבור הפרויקט, ויש כבר בקשות לחוגים בשעות הבוקר. את המרכז מנהל חנן שאער, תושב קידה, שבנשמתו הדבר. 

אנחנו מקווים שיתוספו למרכז עוד מגמות ועוד בתי ספר, ושהוא יהווה דגם שמשרד החינוך יאמץ לכל רחבי הארץ.

 

חזור למגזין