דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 423 שבט תשע"ח פברואר 2018
טורים

בהנגאובר - הכיתה המקדמת

איזה כיף לחיות בעולם שמתקדם בצעדי ענק - בתעשייה, בתקשורת, במאבקים חברתיים. כמה חבל שכמעט אף פעם לא אנחנו האחראים לכך


בהנגאובר - הכיתה המקדמת
איור: אלחנן בן אורי

פעם, זאת אומרת - פעם פעם, היהדות האמונית קידמה את העולם. תחשבו על עולם בו מיליונים עובדים עץ ואבן, שורפים ילדים ומאכילים אלים. עולם בו אין זכויות לעבדים, ושליטים הם כל יכולים.

ואז בא התנ"ך לעולם. המאמינים הראשונים חידשו חידוש עצום, בלתי נתפס בימים ההם. שימו בצד את האמונה באל אחד - שהיא בוודאי חידוש אך היא עניין של אמונה, ותחשבו על מערכת המשפט, היחס לגר, לעבד, ליתום ולאלמנה. על החובה לדרוש לעיר לשלום לפני שאתה מכסח לה את הצורה. על מלכים שכותבים על עצמם שהם חטאו, שמגיע להם עונש, שהאל כועס עליהם ושדיראונם ייזכר לעד. בקיצור, יהודי מאמין היה המוצר החדשני ביותר בשוק. אייפון J.

הבעיה שזה היה פעם, ונעלם. למה נעלם? כי היום יהודי מאמין לא מזוהה עם קידום העולם. הציבור הדתי-לאומי לא מוביל את העולם למקום טוב ומפותח יותר. נכון, גם אני מאמין שלימוד תורה והתיישבות בארץ ישראל תרומתם לאין ערוך מבחינה סגולית וערכית. אבל יש כל כך הרבה מה לקדם את העולם בכל מיני תחומים, ואנחנו כציבור, לא שם.

הופה, עצור סוסים. לפני שתקפצו עליי ש"יש הרבה סטארטאפיסטים, ויזמים, ופרופסור אומן, ושכן שלי המציא מנגו בטעם שוקו", תחשבו רגע בגדול. האם הציבור הדתי-לאומי-מתנחלי נמצא בקדמת הזירה לקידום העולם? לקידום החברה בישראל? יודעים מה, בואו נרד לדוגמאות.

חדשנות למשל. הגיליון שלפניכם עוסק בתעשייה ובתעסוקה. מישהו לא מסכים שהייטק קידם ומקדם את העולם? יופי. כמה אנשים מהיישוב שלך עובדים בהייטק? יש כמה, נכון. אבל באחוזים? מול המורים, הגננות, העו"סים ואנשי הקבע... כמה? כמה מאתנו מכירים את הביטוי "בלוקצ'יין", יודעים מה זה  B2Bאו פייתון? כמה מכרים שלכם השקיעו בביטקוין או פיתחו אפליקציה שמשפרת תחום חיים? כמה עובדים בהדפסות תלת ממד? כמה מרכזי הייטק יש בהתיישבות? הבנתם את הקטע. לא להתבלבל – זה לא הדבר הכי חשוב ובטח שלא היחידי. אבל האחוזים, רבותיי, האחוזים.

ומה עם זכויות? נכון, גם אני לא מת על שיח הזכויות הכֹה אופנתי במחוזותינו, וגם אני מזדהה עם הרב חיים נבון שכתב כי ביהדות יש חובות ושם מרכז הכובד. עם זאת, ברור שבתחום זכויות הפרט יש גם הרבה טוב שקידם את העולם ואף אחד מאתנו לא יוותר על זה עכשיו – הזכות להיות שווים בפני החוק, הזכות לחיות בכבוד, הזכות לבחור את נציגנו בכנסת. האם ישנו מאבק זכויות אחד שאותו קידמנו כציבור מאמין? שעליו נלחמנו כאריות כדי לקדם את החברה? האם לפני 90 שנה זכות הצבעה לנשים באה דווקא מהצד שלנו? ספויילר - לא, וחלק מרבנינו אף התנגד לכך.

שני תחומים סופר-משפיעים - שהשמאל קידם דרכם אין ספור אג'נדות ותפיסות - הם המשפט והתקשורת. ואנחנו רק בשנים האחרונות נכנסים ומנסים להשפיע. איפה היינו כל השנים? מה קרה לחושים המחודדים שקולטים מקילומטרים צרכים של אוכלוסיות מיוחדות או עיירות פיתוח, שפספסו את הזירה הזו? האם אין מספיק אנשים שיובילו גם מהלכים לאומיים כגון גרעינים תורניים וגם יובילו ויקדמו את עולם התקשורת? בואו נמשיך.

המחאה החברתית - תגידו מה שתגידו עליה, מאות אלפים של ישראלים יצאו לרחובות במשך שבועות ארוכים כדי לקדם רעיון חברתי, כדי להילחם עליו. מתי הובלנו דבר כזה, תנו לי להיזכר? אמממ... רגע... אפשר לספור לדעתכם את הפגנות הענק שעשינו כדי לתמוך בתושבי דרום תל אביב במאבקם נגד תופעת המסתננים? אה, סליחה, חשבתי לנסות דיון תיאורטי.

צעירים, מה אתכם? כפרי סטודנטים קיימים עשרות שנים ורק לאחרונה בציבור שלנו. בהקמת מרכזי צעירים אנחנו "רק" עשר שנים מאחור. תנועת הבוגרים של תנועת בני עקיבא לעומת דרור ישראל של הנוער העובד והלומד, זה כמו אליצור ירושלים - נוער מול מכבי תל אביב של דיויד בלאט.

אגב, יש נושא מובהק שאותו הציבור הדתי כן חידש ופיתח והוא ההכנה לצבא ולחיים – דרך עולם המכינות הקדם-צבאיות. ותודה לרב אלי סדן שהביאנו עד הלום.

חבריי וצעיריי היקרים, אף אחד לא ייקח לציבור שלנו את ההשקעה ואת ההצלחות העצומות בהתיישבות, בצבא, בחינוך ובפריפריה. אבל האם ניקח על עצמנו לקדם את תחום האומנות, השירה, הטכנולוגיה והסביבה?

צעירים וצעירות, איך אומרים אצלנו - צאו למשימותיכם, סוף.

חזור למגזין