דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 423 שבט תשע"ח פברואר 2018
טורים

רק רגע עם אליסף פלס, פסגות

במתקני פסגות אנחנו עובדים יחד שישה בני משפחה, אחים ואבא – שהקים את המפעל, ואנחנו משתדלים לעשות זאת בדרך הטובה ביותר שלא תפגום במשפחה או בעסק. משתדלים לפתוח ולדבר על הכל כדי לשמור על המשפחה שהיא הדבר הכי חשוב


רק רגע עם אליסף פלס, פסגות

נולד בשנת 1980.

גדל ביישוב פסגות ומתגורר בו עד היום.

נשוי לשמרית, מורה בחטיבת הביניים בעפרה.

אב לארבעה - דביר, רננה, בארי ושיר.

לימודים: בישיבה הגבוהה בעתניאל ובישיבת מכון מאיר, תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת אריאל ותואר שני במנהל עסקים בקריה האקדמית אונו.

עיסוקים בעבר: רכז נוער ביישוב פסגות, הקים את בית הקפה לנוער "המלך בבר" שפעל בסופי שבוע בשער בנימין. מדריך טיולים בתכנית מסע ישראלי ומנהל מחלקת הנוער בשכונת בקעה בירושלים.

עיסוק בהווה: מנכ"ל חברת "מתקני פסגות", המייצרת מתקני משחק לגני שעשועים, ריהוט רחוב והצללות.

תחביבים: טיולי ג'יפים וטיולים רגליים בכל חלקי הארץ, ובפרט ברחבי בנימין.

מוטו בחיים: "העסק הוא אמצעי ולא מטרה – המשפחה מעל הכל".

 

מה היה הרגע -

 

שזכור לך מילדותך בבנימין?

אני זוכר בעיקר את הטיולים שעשינו כילדים בשעות אחר הצהריים ברחבי היישוב, כל החברים יחד. היינו הולכים לקטוף תאנים בקיץ וללקט פטריות בחורף. זו אחת מחוויות הילדות שזכורות לי ממש לטובה. כל הילדות בפסגות זכורה לי כטובה.

 

של שמחה מיוחדת?

ההיכרות והחתונה עם אשתי. האמת שזה סיפור ישראלי מאד. שמרית היתה מדריכה במחנה קיץ לנוער בארצות הברית, ותכננה לטייל לאחר המחנה במשך חודשיים בארצות הברית. באותה תקופה התחוללה מלחמת לבנון השנייה, וחבר ילדות טוב שלה, רפנאל מוסקל, נהרג. לקח זמן עד שהשיגו אותה על מנת לבשר לה את הבשורה. היא קיבלה את ההודעה במהלך הטיול. בעקבות ההודעה היא חזרה מיד לארץ, אך לצערה פספסה את הלוויה. אחרי השבעה היתה לה תקופה מאד קשה. היא החליטה ללכת ולעבור הכשרה אזורית להדרכת טיולים בארץ, במסגרת תכנית 'מסע ישראלי', ושם בעצם הכרנו. היא התיישבה לידי באוטובוס, למרות שהיו עוד המון מקומות ריקים. אני טוען שהיא התחילה איתי. אולי היא תגיד אחרת.

 

שבו החלטתם לגור בבנימין?

נשארתי לגור בפסגות עד היום כי אני אוהב את הקהילה ואת המקום. החברים מילדות מהיישוב הם החברים הכי טובים שלי עד היום.

 

של שינוי כיוון בחיים?

בצעירותי למדתי לתואר ראשון בעבודה סוציאלית ועסקתי שנים רבות בעבודה עם בני נוער. לא חשבתי בכלל על עבודה בתעשייה.

את חברת 'מתקני פסגות' הקים אבי, אריה פלס, לפני 20 שנה. החברה קמה בתוככי היישוב פסגות, בתקופה שבה בעלי מקצוע פחדו להגיע ולהתקין מתקני שעשועים בבנימין, והמטרה של אבא היתה לתת מענה ליישובים בתחום הזה. בתחילה עסקה החברה בהרכבת מתקנים בלבד ועם הזמן התחילו לעסוק גם בייצור.

רק כשנוצר צורך למישהו שייתן מענה ארגוני לעסק, החלטתי ללכת על זה ולהיכנס למפעל המשפחתי. התחלתי בעבודות משרדיות והמשכתי לכל תפקיד שהיה צריך, עד שהפכתי להיות מנהל המפעל. אבא ממשיך לעבוד בחברה גם כיום בתפקיד מנהל הפיתוח.

כשהתחלתי לעבוד במפעל הגדרתי את זה כניסיון, כתקופת ביניים. בפועל תקופת הביניים הזו נמשכת עד היום, כבר עשר שנים. אני מרוצה מאד מהשינוי שעשיתי.

 

של קושי והתמודדות?

לפני כ-12 שנים היתה תקופה מאד קשה ומאתגרת לחברה. שני לקוחות משמעותיים וגדולים פשטו את הרגל והשאירו חובות גדולים למפעל. אבדן הלקוחות האלו איים והקשה על המשך קיומו של העסק. כמובן שזה גם השפיע על החוסן והחוזק המשפחתי שלנו, אבל ברוך ה' צמחנו מהתקופה הזאת.

 

של הצלחה?

היום אנחנו בין החברות הגדולות והמתקדמות בענף, בעלי מפעל מוביל ששם דגש על תוצרת כחול-לבן, על תעשייה ישראלית. להצלחה העסקית שותף אריאל בן דוד, תושב פסגות, שמנהל את ענייני הכספים של החברה.

בעבודה יש הרבה רגעים קטנים של הצלחה, שמרכיבים הצלחה משמעותית בעינינו - לראות את המפעל מתנהל בצורה טובה גם כעסק משפחתי.

אנחנו עובדים יחד שישה בני משפחה, אחים ואבא – שהקים את המפעל, ואנחנו משתדלים לעשות זאת בדרך הטובה ביותר שלא תפגום במשפחה או בעסק. משתדלים לפתוח ולדבר על הכל ולהציף דברים שקשורים להתנהלות בתוך העסק, כדי לשמור על המשפחה שהיא הדבר הכי חשוב.

 

של סיפוק מקצועי?

האמת היא שהסיפוק הוא יום יומי. אם זה כשרואים את התוצרים החדשים שיוצאים ממש כל יום מפסגות לכל חלקי הארץ. אם זה ללכת ולטייל בארץ ולפגוש את המתקנים שלנו בכל מקום, ולראות ילדים שמשחקים ונהנים מהם.

אחד הרגעים שבאמת מספקים זה לשמוע מחברים ומכרים שהיו באילת או בקריית שמונה או בכל מקום אחר בארץ, שהם ראו את המתקנים שלנו והרגישו גאווה ושייכות. זו הרגשה שאנחנו עושים משהו חשוב.

 

של נחת?

במישור הפרטי, זה הרגע שבו אני מקריא לילדים סיפור לפני השינה.

בעסק, זה לראות כל פעם בימי גיבוש וימי כיף את כמות העובדים - קרוב למאה -שמתפרנסים וחיים מתוך תעשייה ישראלית בבנימין, ולדעת שאתה מצליח לגרום להם להביא את עצמם לידי ביטוי ושהם מביאים ערך נוסף לעולם.

 

של חלום לעתיד?

שנמשיך לחזק את התוצרת הישראלית ולייצר כחול-לבן ביהודה ושומרון.

שנמשיך לגדול ולהתפתח ולייצר מתקני שעשועים לכל חלקי הארץ. ואולי גם נשמע יום אחד מאנשים שטיילו ברחבי העולם ופגשו במתקנים שלנו, זאת תהיה ממש הגשמת חלום.

חזור למגזין