דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 415 - שבט תשע"ז
טורים

רק רגע עם יוסי יצחקי, כוכב יעקב

קיבלתי טלפון מאחד התלמידים שלי לשעבר, עם שיתוק מוחין, מוגבל בתנועה בידיים, שהתקשר לעדכן אותי בשלומו. הוא עשה שירות לאומי במשך שלוש שנים כאחראי על גינות נוי, וכיום הוא גנן עצמאי. כשאני רואה את הנערים הללו מצליחים לפלס דרך בתוך עולם שלא תמיד ידע לתת להם כבו


רק רגע עם יוסי יצחקי, כוכב יעקב
צילום: מיכל גלעדי

נולד בתשכ"ד, 1964, בקרית גת.

נשוי למיכל, מורה למתמטיקה.

אב לשבעה ילדים.

לימודים: בוגר הפקולטה לחקלאות ברחובות, ותעודת הוראה במכללת ליפשיץ. לימודים במכון ויצמן, וקורס מנהלים במכללת ירושלים. בעל תואר שני בארגון וניהול מערכות חינוך במכללת ליפשיץ, ובוגר השתלמויות במכון וולקני ובאוניברסיטה העברית.

עיסוקים בעבר: מחקר בחקלאות בחברת הזרע ומשרד החקלאות. מורה ומחנך בחינוך רגיל ומיוחד. מפקח על מדעי חקלאות וסביבה במחוז ירושלים במשרד החינוך.

עיסוק בהווה: מנהל חוות "שיח השדה" לחינוך חקלאי-אקולוגי באדם.

תחביבים: לקרוא, לטייל, לרכב על אופניים, לעשות יוגה, לשיר, ולטפח את הגינה הקהילתית שהקים בכוכב יעקב.

מוטו בחיים: "לחבר בין קודש לחול".

 

מה היה הרגע -

 

שזכור לך מהילדות?

קרית גת של ילדותי הייתה קטנה ומשפחתית. הבית שלנו נשק לשטחים חקלאיים של המושבים ליד. אני זוכר את עצמי כילד מטייל עם הכלב בשדות.

אנחנו התגוררנו בבית קרקע עם חצר, ואמי תמיד הייתה עסוקה בלשתול פרחים ולזרוע ירקות. היה לה יחס אכפתי לכל ברייה, נתינה אינסופית וחיוך מתמיד. היא נפטרה לפני כארבעה חודשים. ממנה קיבלתי את האהבה הגדולה לאדמה.

אבי יבדל״א, הוא פנסיונר של חברת חשמל שתמיד אוהב לעשות דברים בכוחות עצמו, למחזר גרוטאות וליצור מהן. הוא חיבר אותי לצד האקולוגי.

 

של בחירת כיוון?

עבדתי במחקרים שונים בתחום החקלאות, ורציתי להשלים הכנסה. ניגשתי למורה שלי למדעים מהתיכון בקרית גת, וביקשתי להכין חבר׳ה לבגרות. היא בדיוק עמדה לצאת לחצי שנה שבתון, והציעה שאקפוץ למים ואחליף אותה. מנהלת בית הספר הפילה תיק נוסף כשהטילה עליי לחנך כיתה.

אחרי שנה של חינוך 40 ילדים בכיתה ז' עם שלל קשיים ומצוקות, הרגשתי שאני רוצה להבין אותם לעומק וללמוד יותר, לקבל הכשרה. נרשמתי ללימודי הוראה וביולוגיה במסגרת הסבת אקדמאים בירושלים, ואחרי שהוצאתי תעודת הוראה חזרתי ללמד בבתי ספר בירושלים ובעפרה.

 

של הפתעה בחיים?

את מיכל אשתי הכרתי בזמן שהיה בירושלים "מרשם אוכלוסין״, ובעצם - בזכותו. גרתי אז בדירת רווקים בקומה רביעית בבניין אפרורי בקרית משה. ערב אחד דפק בדלת סטודנט שבא לאסוף את הטפסים של מרשם האוכלוסין, הוא תפס אותי באמצע הארוחה, בדרך לשיעור במכון מאיר. אמרתי לו שלא מילאתי את הטפסים, והוא אמר שזו הפעם רביעית שהוא עולה לקומה הרביעית, ושהוא מקבל תשלום על כל טופס, אז הצעתי שישאל אותי את השאלות וימלא את הפרטים בעצמו.

רגע לפני שסיים הוא שאל: ״סליחה, אתה פנוי?", אבל זו לא הייתה שאלה למרשם. חשבתי לעצמי, הוא מכיר אותי בקושי רבע שעה, וזה מה שיש לו לשאול? אבל גם חשבתי - אני הרי כל הזמן מתפלל לה' שיביא לי את בת זוגי עד הבית, ועניתי – פנוי. כעבור שבוע התקשרה אמא שלו, כדי שאפגוש את אחייניתה.
הפגישה הראשונה עם מיכל הייתה מאד קצרה, בגשם זלעפות, לי הייתה הרגשה פנימית שזה זה, אבל אשתי סיפרה שבפגישה הראשונה היא בעיקר חשבה לאיזו חברה להעביר אותי. אחרי הפגישה השלישית שנינו כבר היינו בעניין, וכעבור זמן נישאנו.

 

שבו החלטתם לעבור לבנימין?

בתחילת הנישואים התגוררנו בירושלים, אבל בגלל יוקר המחיה חיפשנו מקום אחר. עשינו סיבוב בבנימין, ונדלקנו על גבעה ה׳ בעלי. אהבנו את הנוף, והיה לנו גם זוג חברים שהתגורר שם. קיבלנו את הקרוואן הכי קיצוני ביישוב, הרגשנו חלוצים. בננו הבכור נולד בגבעה, וכשהבת נולדה חיפשנו מקום קרוב יותר לירושלים כי שנינו עבדנו בעיר.

לכוכב יעקב הגענו בעקבות בן דודה שלי שהתגורר כאן. אנחנו אוהבים את הקהילה החמה והמיוחדת. יש כאן אנרגיה מיוחדת שמאד מתאימה לי פנימית, זו הרגשה שאני לא ממש יודע להסביר במילים.

 

של גאווה מקצועית?

בישיבת ׳חיצים׳ באיתמר ובישיבת 'אהבת חיים' בכוכב השחר הקמתי מגמות בגרות בחקלאות. יום אחד הגיע לביקור המפקח למדעי החקלאות, ושלף אותי משם לחטיבת ביניים ירושלמית של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים. הקמתי מגמה שנקראת ׳שתלנות גננות ונוי׳. הוקסמתי מהפשטות, הישרות והתום של הנערים המיוחדים. הם לא עושים חשבונות, אין להם פוזות או ניסיון אינסופי למצוא חן. כשנתתי אהבה תמיד החזירו כפליים. בהמשך גם חינכתי כיתות, והקשר עם התלמידים מתקיים גם שנים ארוכות לאחר שאני כבר לא שם.

היום קיבלתי טלפון מאחד התלמידים שלי לשעבר, עם שיתוק מוחין, מוגבל בתנועה בידיים, שהתקשר לעדכן אותי בשלומו. הוא עשה שירות לאומי במשך שלוש שנים כאחראי על גינות נוי, וכיום הוא גנן עצמאי. כשאני רואה את הנערים הללו מצליחים לפלס דרך בתוך עולם שלא תמיד ידע לתת להם כבוד ומקום, אני מתמלא גאווה.

 

של הגשמת חלום?

לא במקרה מחנכים רבים משתמשים במושגים מעולם הצומח. החלום שלי היה לשלב בין חינוך וצמיחה בהקמת חווה חקלאית.

במשך שלוש שנים הייתי מפקח מדעי חקלאות וסביבה של מחוז ירושלים ודחפתי להקמת חוות לחינוך חקלאי. הקמתי חווה ראשונה באפרת, את החווה באדם וחווה נוספת באלעד, שעוררה התרגשות גדולה.

שמחתי להשפיע בתחומים שיקרים לליבי - חינוך לאהבת הטבע והאדמה, ודרכה לאהבת אלוקים ואדם.

ברגע שמומש חלומי הישן, והוקמה חווה חקלאית חינוכית בבנימין, ניגשתי למנהל המחוז וביקשתי להתפטר מתפקידי כמפקח, ולנהל אותה.

הקשר עם האדמה הוא תרפויטי ומלא טוב לנפש. המגע עם הטבע מחייב את האדם לגלות כוחות שקיימים בו, להשקיע, להתאמץ, לעמול. וכשאתה עושה טוב לעצמך ולאדמה, היא מחזירה לך בטוב. זה גורם לשמחה בלב. זה עוזר לחזור לטבע האמיתי של האדם, כשאני עוסק בזה אני הופך מאושר.

 

של סיפוק?

החווה באדם פועלת כבר שלוש שנים. יש לנו גידולי שדה, ערוגות ירק, חממה לייצור צמחים, וגם חיות רבות. מגיעים אלינו קרוב ל-460 תלמידים, מחינוך רגיל ומיוחד, דתיים, חילונים וחרדים לשעתיים של פעילות, אחת לשבוע, שמעט ממנה עיונית, ורובה מעשית. החווה נקראת ׳שיח השדה׳ - שיחה בין אדם לעצמו, בין אדם לטבע, בין אדם לאלוקיו, וגם שיח בין אדם לחברו.

 

של חלום לעתיד?

חשוב לי שהילד או הנער ייצא מהחווה אדם מאמין וטוב יותר, מחובר יותר לעצמו ולסובב אותו.

אני מרגיש שאני חי את החלום שלי, ומצליח להעביר את הרעיונות שחשובים לי, כדי להפוך את העולם למקום נעים יותר. האדם שם את עצמו במרכז ושכח לגעת באדמה באהבה, וחשוב להזכיר לו זאת.

חזור למגזין