דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 424 ניסן תשע"ח מרץ 2018
טורים

רק רגע עם עומרי רוזנר, בית חורון

"את כל המתחם של הכוורת בניתי לבד. היו הרבה רגעים בתהליך של קושי ושל תסכול, אם פתאום לא מסתדר משהו וצריך לפרק, ועוד פעם. וזה גם איזשהו תהליך שאתה נפגש בו עם עצמך, כי אתה לבד בעצם משש בבוקר ועד שמונה בערב. אבל בסוף אתה רואה את המטרה"


רק רגע עם עומרי רוזנר, בית חורון

נולד בשנת 1987.

גדל ביישוב בית חורון ומתגורר בו עד היום.

רווק.

לימודים: בישיבה התיכונית סביבתית חברותא ברעננה, במכינה הקדם צבאית ביתיר, ולימודי חקלאות ורפתות במכללת רופין.

עיסוקים בעבר: מנהל מחלקת אירועים בעסק המשפחתי של ייבוא כדורי תאורה.
מקים עמותת 'מצפן' להכנה לצבא.

עיסוק בהווה: מקים ומנהל ה"כוורת" – מרכז מבקרים לגידול דבורים וייצור דבש ובר הופעות בבית חורון.

תחביבים: טיפוס קירות וצוקים.

מוטו בחיים: "פחות לדבר, יותר לעשות".

 

מה היה הרגע -

 

שזכור לך מילדותך בבנימין?

כשהייתי בכיתה ד' סבא שלי שאל אותי מה לקנות לי ליום ההולדת וביקשתי ממנו שיקנה לי ברווז ואפרוח. הוא אכן קנה ואני גידלתי אותם בעצמי. זה היה ממש שם דבר ביישוב, כולם ידעו מזה והרבה ילדים היו באים לראות אותם. הברווז היה אמיץ במיוחד ורדף ביישוב אחרי כלבים וחתולים. אחר כך התעסקתי גם עם ארנבות, תוכים ועוד. בעלי חיים תמיד היו חלק מהעולם שלי.

 

של יוזמה מיוחדת?

לפני כחמש שנים הקמתי יחד עם שרגא יעקבי, חבר לצוות מיחידת דובדבן, את עמותת 'מצפן', שמטרתה הכנה לצבא לבני הציונות הדתית והקנייה של ערכי הניווט. בתקופה האחרונה העמותה היתה בהפסקת פעילות בגלל העיסוקים הנוספים שלנו, וכיום היא חוזרת לפעול.

 

של שינוי כיוון בחיים?

כשהתחלתי ללמוד במכללת רופין ידעתי שאני רוצה לעבוד ברפתות, רציתי לגדל עגלים. זה היה הכיוון המקצועי מבחינתי. תוך כדי הלימודים שמעתי שיש קורס בגידול דבורים וייצור דבש, וזה משך אותי פתאום. נרשמתי לקורס והתחלתי להתעסק עם זה בבית. שכנעתי את אמא שלי שנשים בגינה כוורת דבורים, ובאביב עשיתי רדייה ראשונה, כלומר את תהליך הוצאת הדבש מהחלות. חילקתי צנצנות דבש לשכנים ומכרים וכולם התלהבו והתעניינו. שם בעצם נולד הרעיון של הקמת מרכז מבקרים לגידול דבורים וייצור דבש, ופה התחיל השינוי הגדול שלי. גיליתי את עולם הדבורים והתאהבתי בו. זה בעצם סוג של תחביב שהפך למקצוע. שינוי שקרה תוך כדי ולא משהו שהחלטתי מראש לעשות, זה פשוט הגיע אליי. מהדבורים אפשר ללמוד המון ולהשליך מהן עלינו כבני אדם. כל הסיפור המופלא הזה שהן מספרות, כל הממשק שלהן ככוורת זה פשוט פלא בעיניי.

 

שבו החלטת לגור בבנימין?

גדלתי פה בבית חורון. אני מאד מחובר לקרקע פה אז זה היה ברור שאגור פה, ואני חושב שלגור פה ולהביא לפה אנשים זה דבר מאד חשוב. אני מאמין בחיזוק ההתיישבות על ידי תיירות, ולכן בחרתי להקים דווקא פה את מרכז המבקרים "הכוורת", מתוך אמונה שהדבר יועיל למקום. המרכז נבנה מעל רכס הראש, במיקום אסטרטגי מעל ציר 443, מול נופי בנימין שאין כמותם.

 

של קושי?

ההקמה של "הכוורת" התחילה בתהליך ארוך של בנייה – גם טכנית וגם אישית. בניתי את כל המתחם לבד. היו הרבה רגעים בתהליך הזה של קושי ושל תסכול, הרבה לבד. אם פתאום לא מסתדר משהו וצריך לפרק, ועוד פעם. וזה גם איזשהו תהליך כזה שאתה נפגש בו עם עצמך, כי אתה לבד בעצם משש בבוקר ועד שמונה בערב. היה שם גם קושי פיזי, שצריך לסחוב ולהרים והכל לבד. היו שם הרבה רגעי קושי. אבל בסוף אתה רואה את המטרה, שהיא מספיק חשובה, וזה ממלא אותך בכוחות להמשיך. אני אדם שלא מקבל כישלונות, אם אני מחליט משהו אני חייב להצליח בו.

 

של סיפוק?

כשאתה עובד קשה על מיזם שחשבת עליו ואתה רואה שאנשים באמת מתחברים אליו ולומדים ממנו, ומודים לך על הפעילות זה מספק מאד.
מרכז הכוורת יצא לדרך לפני ארבע שנים, והוא מיועד לכל מי שמחפש חוויה תיירותית וערכית בתחום החקלאות. הנושא המרכזי הוא חשיבות הדבורה בעולם המודרני, והפעילות משתנה בהתאם לקבוצה. המרכז מארח תיירות חינוכית - תלמידי גנים ובתי ספר, תיירות נכנסת, משפחות, חברות וארגונים, ומציע סיורים וסדנאות.

פעם אירחנו פה קבוצה ובערב התקשרה אליי אחת התיירות במיוחד כדי להודות לי. היא אמרה שהם לא הפסיקו לדבר על הפעילות וכמה הם נהנו ממנה. זה היה רגע מרגש מאד, ואז ידעתי שעשיתי משהו טוב, שעמדתי במשימה ושהצלחתי. כיף לשמוע שאנשים נהנים ממה שאתה עושה ופועל בשבילו.

יש פה גם מתחם אירועים. יש לנו שיתוף פעולה מיוחד עם מרכז הצעירים של מתנ"ס בנימין, בניהולו של שי מימון. בסופי שבוע המרכז משמש כבר קפה חלבי (כשר), שאליו מגיעים צעירים רבים מבנימין והסביבה ויכולים לצפות בחינם או במחיר מוזל בהופעות של אומנים שונים, מוכרים וכאלה שבתחילת דרכם. הופיעו אצלנו ישי ריבו, להקת עלמא, ענת מלמוד ועוד.

הקמנו גם חנות בוטיק ובה נמכרים מגוון מוצרים שמיוצרים במרכז כמו דבש מפריחות שונות, שפתונים, נרות, קרם ידיים ומשחות, וגם בירות.

 

של הפתעה?

יום אחד הגיע אלינו איזה תייר שבתום הביקור נתן לנו תגובה ודירוג בגוגל, שזה דבר חשוב לעסק תיירותי. הוא כתב שהמקום חביב ונעים והבעלים נחמדים, אבל הוא דירג את המקום בכוכבית אחת, בדירוג הכי נמוך, וכתב שהוא דירג כך בגלל שהמקום נמצא מעבר לקו הירוק. זה מאד הפתיע ואכזב אותי. אני לא מתעסק בפוליטיקה, אני מתעסק בחקלאות ובתרבות. מאכזב שאנשים לא מסוגלים להתעלם מכך.

 

של שמחה?

בתור חקלאי ודבוראי אתה יודע איך מתחילה העונה, אבל אתה אף פעם לא יודע איך היא תיגמר. תמיד אתה נושא תפילה שיירד מספיק גשם בחורף ושהכל יהיה בעתו ובזמנו.

רגע מאד שמח זהו הרגע בתקופת הרדייה שאתה רואה שהכל עבר בשלום ויש תוצרים. בשנים שהיבול הוא מספיק טוב זה רגע של שמחה עצומה והתרגשות. זה לגמרי "הזורעים בדמעה ברינה יקצרו".

 

של חלום לעתיד?

אני חולם שמרכז המבקרים יצליח ויפרח וימלא את הייעוד שלו בצורה נכונה וטובה, שנצליח להכיל קבוצות מקצה לקצה מכל מגזר ואזור, נגדיל את התיירות באזור בנימין, ובכך נתרום לאזור ולחיזוק ההתיישבות.

חזור למגזין