דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 425 אייר תשע"ח מאי 2018
דברי הימים

טעם הקלי

מיד לאחר חג הפסח מקיימים בחוות שיח השדה טקס זכר לסדר קצירת העומר של ימי קדם, עם ההנפה, המזמרות, הקשירה וקליית הקלי

יוסי יצחקי ושמואל מאור, וצוות מורי חוות שיח השדה, אדם – גבע בנימין,

טעם הקלי

"...כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא כ"ג י').

בזמן שבית המקדש היה קיים היו יוצאים במוצאי החג הראשון של הפסח כדי לקצור את התבואה הראשונה שהבשילה - את השעורים - וממנה היו מביאים עומר כמנחה לבית המקדש. מנחת העומר הייתה ביטוי להכרת תודה על ראשית הקציר ותקווה להמשכו המוצלח.

טקס קצירת העומר וההווי החקלאי שנלווה אליו מתוארים בפירוט רב במקורות חז"ל. את העומר שנקצר היו מביאים לבית המקדש למחרת, ביום הראשון של חול המועד. שם היו חורכים את השיבולים באש, כדי שיהיו "קלי אש" (ויקרא ב' י"ד), ואז היו טוחנים אותן בריחיים ומניפים את הקמח, ומן הקמח הנקי היה הכהן לוקח כמות מסוימת, מוסיף לה שמן ולבונה ומניף אותה לפני המזבח (ויקרא כג' י"א). ההכנות שקדמו לקצירת העומר בערב חג הפסח, ומהלך הטקס במוצאי החג הראשון, מתוארים (במשנה מנחות) באופן ציורי:

"כיצד היו עושים? שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב (=בערב חג פסח) ועושים אותו כריכות (=כורכים, קושרים, את השיבולים) במחובר לקרקע, כדי שיהא נוח לקצור. וכל העיירות הסמוכות לשם (=למקום הקציר) מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול (=בפרסום רב). כיוון שחשכה (=שירדה החשכה), אומר להם [הקוצר]: בא (=שקע) השמש? אומרים: הן. מגל זו? אומרים: הן... קופה זו (=סל זה)? אומרים: הן... אקצור? והם אומרים לו: קצור! שלוש פעמים [חוזר הקוצר] על כל דבר ודבר, והם אומרים לו: הן, הן, הן...".

בחוות "שיח השדה" בגבע בנימין משתדלים מידי שנה לקיים זכר לסדר קצירת העומר; תלמידי מטה בנימין המגיעים לחווה לומדים תחילה את הטקסט מהמקרא ומהמשנה, ומבצעים את "סדר קצירת העומר" בשטח החקלאי כאותם שלוחי בית הדין שבתקופת המקדש. הם מניפים בצורה טקסית את המזמרות ואוגדים את השעורים לקמה. לאחר מכן מנפים את הגרעינים מהמוץ, חורכים את הגרעינים על גבי הטאבון הממוקם במרחב החקלאי, ונהנים מטעם הקלי.

חזור למגזין