דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 425 אייר תשע"ח מאי 2018
טורים

בהגאובר - בימים ההם בזמן הזה

קרבות רגב-ביבי-אדלשטיין הרסו לכם את יום העצמאות? צ'מעו סיפור מעניין מאחורי הקלעים של הכרזת המדינה שלנו ותיכנסו לפרופורציות


בהגאובר - בימים ההם בזמן הזה

סבא שלי היה אדם מיוחד. אדם צנוע, נמוך קומה, קשה לכעוס ונוח לרצות, תלמיד חכם ומרביץ תורה ברבים. חוץ מזה הוא היה אחלה סבא שבעולם. וזה בטח היה מורכב במיוחד בתור דמות מדינית חשובה שפעלה רבות למען עם ישראל ומדינת ישראל, אז זמן מיותר – לא היה לו.

סבא שלי היה ד"ר זרח ורהפטיג ז"ל. לצעירים בינינו (שזה כולכם בערך) אספר שסבא עשה כמה דברים "בקטנה", ביניהם הצלת 7,000 יהודים מציפורני הנאצים (חפשו בגוגל "הצלת ישיבת מיר" או "סוגיהארה"), ולאחר קום המדינה שימש כחבר כנסת וכשר הדתות.

קיצר, גבר גבר.

אבל לא עליו ברצוני לספר, אלא על סיפור אחד שסבי פשוט נקלע אליו, באמת בתמימות. וזה מעניין בהקשר לכל הפארסה של טקס הדלקת המשואות וקרבות רגב-ביבי-אדלשטיין שאליהם התוועדנו לאחרונה. בואו נסכים שאלו אכן היו צלילים צורמים, לא נעימים, ואפילו לא מכבדים, אבל לכל זועקי זעקות השבר ש"הנה עוד הוכחה שהכול סביב כבוד", "איבדנו את הערכים" ו"איפה ישנם פוליטיקאים כמו פעם?" - הסכיתו, קראו ותיכנסו לפרופורציות. בחייאת.

הימים ימי אווירה היסטורית כבירה. מדינת ישראל עומדת לקום. זו שאלה של טיימינג ואומץ. כולם עסוקים יומם וליל בהקמת המדינה, כל אחד בתחומו. והנה נפלה ההחלטה – מכריזים על המדינה. חרדת קודש, שמחה מהולה בפחד.

את הטקסט המרגש של מגילת העצמאות דוד בן גוריון הקריא, כידוע, מדף נייר, בעוד חברי המועצה הזמנית חתמו בכלל על קלף ריק. רק לאחר מכן הוסיפו את הטקסט למגילת החתומה.

חלק מחברי מועצת העם – סבי ביניהם – היו תקועים בירושלים במצור ולא יכלו להגיע למעמד הכרזת העצמאות ולחתום בפועל. כך יצא שיום אחד הגיח מטוס פייפר פתוח לשמיים – כמו בסרטי שחור-לבן – ולקח את סבי ואת משה קול מירושלים כדי לחתום על המגילה. החגורות, אגב, היו סתם חבלים שמצאו ואיתם נקשרו לגוף המטוס. בטיחות מעל הכל.

סבא נוחת בתל אביב, ותראו מה הוא מספר: "משנכנסתי ללשכת ראש הממשלה וטרם הספקתי לפתוח בשאלות לפקידה, נפתחה הדלת ומן החדר הסמוך יצא והופיע ראש הממשלה דוד בן גוריון ובידו גיליון קלף, מגילת העצמאות. ניגש אליי ושלף מכיסו עט, כנראה העט המיוחדת לחתום בה על המגילה, והורה לי לחתום בה בראש הטור השני של החתימות, על ידו, שכן הוא היה חתום בראש הטור הראשון. לרגע תמהתי למה לא לחתום בסוף הטור הראשון מיד לאחר חתימתו של מ' וילנר, כי החתימות היו מסודרות לפי סדר האלף בית. אולם לא היה בידי לשאול כי דוד בן גוריון האיץ בי לחתום מיד, ומצווה באה לידך אל תחמיצנה. כהרף עין חלפו במוחי מחשבות שלילות רבים חלמתי על כך, כיצד אטביע חתימתי על מגילת העצמאות - אלך לפני כן למקווה טהרה, אלבש לבוש שבת וכו' וכו'. והנה ראש הממשלה עומד עליי כשאני במקלי ובתרמילי ואומר לי לחתום.

חתמתי ביד יציבה, בלב פועם מגיל ובדמיון פורה. זכיתי ובשקט מלמלתי ברכת שהחיינו. אמן כן יהי רצון". תכל'ס, מרגש.

אבל מה הסיפור של בן גוריון? למה הכריח את סבא לחתום בראש הטור השני ולא בסוף הטור הראשון למטה אחרי וילנר? אז אספר לכם למה. כי אם סבא היה חותם בסוף הטור הראשון, מי שהיה חותם בראש הטור השני – במקום מכובד שנראה לעין כל וצמוד לחתימתו של בן גוריון, היה לא אחר מאשר נשיא המדינה – חיים ויצמן. הוא הרי הבא בתור מבחינת סדר הא'-ב' והאמת שזה גם די מתאים מבחינת הכבוד והיוקרה.

אבל... בן גוריון לא ממש סימפט את נשיאנו הראשון, וזה בלשון המעטה. די לא סבל אותו, למען האמת.

וכך, בימי הוד וקדושה אלו, במעמד הכי נשגב של העם הישראלי מזה 2,000 שנה, בחר ראש ממשלתנו הראשון לשים לב מי חותם ואיפה, ולוודא שאויביו הפוליטיים לא יקבלו כבוד גדול מדי. ק-ט-נ-ו-נ-י-ו-ת.

האם הסיפור הזה פוגע במעמד המגילה? פוגם משהו בימי התפארת של הקמת המדינה? בעיניי לא. להיפך, אותי מעודד שאנשים כמוני-כמוכם, שיש להם מאוויים אישיים, אהבות ושנאות, חשבונות וחולשות – הם האנשים שהצליחו להקים פה מדינה מכלום ולעשות את הבלתי ייאמן. הם התגברו ונפלו, פעלו מערכים ומחשבונות פוליטיים, ובכל זאת – הרימו פה וואחטק מדינה. זה נותן גם לנו סיכוי לעשות משהו.

ומה עם ויצמן? לא חתם על המגילה בסוף בגלל הסיפור הזה. אבל אני מבסוט – החתימה של סבא מתנוססת בראש המגילה במקום סופר מכובד.

איך אומרים - שניים רבים, השלישי לוקח. ואם השלישי הוא סבא שלי, אז שימשיכו לריב.

חזור למגזין