דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 426 סיון תשע"ח יוני 2018
טורים

רק רגע עם אשר סלומון, דולב

לא ידעתי בכלל איפה זה דולב. הגעתי לפה ונדלקתי על התושבים, על החינוך שלהם, על הערכים שלהם. הגעתי למקום חדש ופתחתי דף חדש.


רק רגע עם אשר סלומון, דולב

 

נולד בשנת 1959.

ילדות בעיר יבנה. כיום מתגורר ביישוב דולב.

גרוש ואב לבת.

לימודים: בית הספר החקלאי בן שמן ולימודים במכון ווינגיט.

עיסוקים בעבר: שחקן כדורגל בנבחרת הנוער של ישראל ובמכבי יבנה, מדריך שחייה ומציל בחוף פלמחים ובאשדוד.

עיסוק בהווה: מנהל ומפעיל הבריכה בדולב, נהג אמבולנס וחובש.

תחביבים: ריצה, הליכה, אופניים, שחייה וגלישת גלים.

מוטו בחיים: "חייה ותן לחיות".

 

מה היה הרגע -

 

שזכור לך במיוחד מילדותך?

אני זוכר איך כנערים צעירים היינו הולכים ברגל בחולות מיבנה עד לחוף הים בפלמחים. היום הצבא סגר את האזור ויש שם בסיס צבאי, וילדים כבר לא יכולים לעשות את המסלול הזה לבד. אני יודע לומר שההליכות האלה לים זה מה שחיזק אצלי את הזיקה לים ולמים בכלל.

 

של התרגשות מיוחדת?

בצעירותי שחקתי כדורגל בנבחרת הנוער של ישראל ובמכבי יבנה, בליגת הבוגרים של מחוז דרום. הקפיצו אותי לליגת הבוגרים בגיל צעיר יחסית, הייתי בן 16 וחצי.

אחרי שנתיים עלינו לליגה הארצית ואחרי שנתיים נוספות עלינו לליגה הלאומית. זה היה משהו כמעט בלתי אפשרי, אף אחד אפילו לא חלם על זה. זה הרגיש כמו ניצחון דוד על גוליית. זה היה מאד מרגש ודיברו עלינו בכל הארץ.

כל התקופה הזאת מאד ריגשה אותי כשהייתי צעיר.

 

של שינוי כיוון?

בגיל 29 פרשתי מעולם הכדורגל שבו עסקתי כמעט כל חיי. הרגשתי שזה יותר מדי שואב אותי, זה היה תובעני ודרש ממני המון. כל פעם שהייתי יוצא החוצה מהבית אנשים היו מדברים איתי רק על כדורגל וזה היה קצת מעיק.
להחליט לפרוש היה לא קל, אבל כבר לא היתה לי יותר ההתרגשות מהכדורגל. כך עברתי לגמרי לעסוק בתחום השחייה וההצלה.

 

של שמחה?

היו הרבה רגעי שמחה, אבל רגע ממש מיוחד ושמח היה הרגע שבו נולדה הבת שלי דניאל. זו הייתה ממש חוויה של התעלות כזאת. הרגשתי מעין התכנסות פנימית שהרימה אותי למעלה. אני לא יודע איך להסביר את זה, הרגשתי כאילו ריחפתי באוויר.

תחושה קלה של שמחה והתעלות אני מרגיש הרבה פעמים עד היום כשאני נמצא בירושלים.

 

של קושי גדול?

בעבודת המציל קיימים רגעים של קושי רב. יצא לי להציל פעמים רבות אנשים מטביעה, ולצערי יצא לי גם להוציא גופות מהמים.

כשעבדתי כמציל בחוף פלמחים הגיעה קבוצה של 15 בני נוער לאזור החוף, והם נכנסו לרחוץ כ-300 מטר צפונית לסוכת ההצלה. זה לא היה בגבולות החוף המוכרז. הם נכנסו, והים בלע אותם. ראינו את זה ורצנו לשם שלושה מצילים. הצלחנו להוציא 11 נערים וארבע גופות. זה היה רגע קשה מאד בעבודה שלי. לצערי זה חלק מהעבודה וצריך לדעת לתפקד ולהמשיך הלאה.

 

של תובנה חשובה?

בעיניי, אחד התפקידים עם הכי הרבה אחריות זו עבודת המציל.
אנשים חושבים שיותר קל להיות מציל בבריכה מאשר בים, אך לדעתי הסכנות בבריכה גדולות יותר. הים הוא אכזר ויש בו בורות וזרמים מסוכנים. מי שלא מספיק מיומן, מתנגד ומשתולל כשהוא נכנס לבור וככה הזרמים מושכים אותו מטה. מי שמבין יודע שבמקרה כזה צריך לתת לזרם למשוך אותנו, ואז הזרם נגמר ומשחרר אותנו, ולא נמשכים לתוך הבור.

אבל אם בים הולכים לחוף מוכרז שיש בו מציל, שומעים להוראותיו ורוחצים בגבולות המותרים לרחצה, אז כמעט ולא קיימת סכנה.

בבריכה לעומת זאת, המציל הוא כמו גננת, ויש הרבה יותר סכנות כי יש מעין אשליה שזה בטוח ונהיים שאננים. יצא לי פעמים רבות לראות ילד קטן עם גלגל ים שנתקע עם הראש מתחת למים. צריך לפתח מודעות לדברים כאלו.

מציל טוב צריך להיות דמות מאד סמכותית ואחראית כדי שיקשיבו לו והוא צריך למנוע מראש את הסכנות, לא לחכות לרגע שיצטרך לקפוץ למים ולהציל. תמיד צריך לראות כמה צעדים קדימה.

אני מקפיד גם לשלוח ילדים לשתות ולשבת בצל כדי שלא יתייבשו. אני חושב שזה חלק מתפקידו של המציל.

למזלי בבריכה אצלנו בדולב כולם מאד ממושמעים.

 

שבו החלטת לגור בבנימין?

הגעתי לדולב לפני 15 שנה די במקרה. חיפשו מישהו שיפעיל את הבריכה והגיעו אליי.

לא ידעתי בכלל איפה זה דולב. הגעתי לפה ונדלקתי על התושבים, על החינוך שלהם, על הערכים שלהם. הגעתי למקום חדש ופתחתי דף חדש. היום אני גר פה עם בת זוגתי, שגם היא מצילה, ושנינו ביחד מנהלים פה את הבריכה.

הלכתי אל הלא נודע, אמרתי ננסה קיץ אחד ונראה איך ילך, ופשוט התאהבתי. עובדה שאני פה עד היום ואני שמח על כך.

יש לי קשר אישי עם כל האנשים מהאזור ואני מכיר אותם ושותף לשמחות ולעצב שלהם. אני היום בדולב מכל הלב.

 

של נחת?

הרגע הזה בסוף כל יום עבודה, כשאני יושב על מרפסת הבית למעלה, רואה את הבריכה השקטה ויודע שהיום עבר בשלום ובהנאה רבה של ילדים ומבוגרים.

אני מחכה לרגע הזה בסוף כל יום וזה משרה בי רוגע ונחת.

 

של סיפוק אישי?

מעבר לעבודתי בבריכה אני מאד אוהב להתעסק בעבודות עץ. לפני חמש שנים בניתי ליד הבריכה שני צימרים מעץ, ולשמחתי באים אליהם אורחים רבים, לא רק מהאזור אלא מכל הארץ. אני חושב שזה מאד חשוב שיש מקום כזה ביישוב. זה עושה יחסי ציבור טובים ליישוב ולאזור ומעודד את התיירות פה.

זה מספק מאד לראות שבנית משהו שאנשים נהנים ממנו.

 

של חלום לעתיד?

שנוכל לטייל בכל ארצנו ללא פחד ודאגה.

חזור למגזין