דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 416 אדר-ניסן תשע"ז
דברי הימים

מקום עם משמעות

החברים שלי אומרים שאני משוגע כי אני אופטימי, אבל בשבילי זו זכות לשרת


מקום עם משמעות

בין חיילי גדוד "נצח יהודה" של חטיבת כפיר המשרתים בגיזרת בנימין, משרת גם עקיבא פודל (20), חייל בודד שעלה לארץ מפילדלפיה בעקבות חטיפת שלושת הנערים, וגר אצל משפחה מאמצת בחשמונאים.

 

 "שמעתי בחדשות על שלושה נערים שנחטפו בגוש עציון, ולפני שפרסמו את השמות חשבתי לעצמי שאולי אני מכיר אותם. הרי למדתי במשך תקופה בכפר עציון, בישיבה התיכונית, במסגרת תכנית של חילופי סטודנטים עם ישראל. אני זוכר שכל יהודי ניו ג'רזי התעסקו בסיפור החטיפה, כולם התפללו שהנערים יחזרו בשלום", הוא מספר. "כשפרסמו את השמות הבנתי שאני מכיר שניים מהם, והייתי בשוק". כשמצאו את הגופות עקיבא החליט שהוא חייב לעלות לארץ ולהתגייס לצה"ל, ובמיוחד לחטיבת כפיר, "כי זו החטיבה שמצאה אותם", אמר. וכך היה.

 

עקיבא מספר כי קרובי משפחתו משרתים בצבא ארצות הברית, "אחד טייס ואחד בחיל הים, ואני הראשון במשפחה שהתגייס לצה"ל. ההורים שלי גאים בי אבל כמובן שהם גם דואגים כי הם יודעים איפה אני נמצא, זה לא מקום פשוט אבל זה מקום עם משמעות. אני מרגיש שהתפקיד שלי אולי קשה, כי אנחנו שומרים ומגנים בכל מצב, אבל זה חשוב. כל החברים שלי פה אומרים שאני משוגע כי אני כל הזמן אופטימי, בכל דבר קשה שקורה. הם כל הזמן שואלים אותי למה לא הלכתי לקולג' ולמה לא נשארתי בארצות הברית. בשבילי זו זכות לשרת. כיף לי בצבא למרות כל הקשיים, אני שמח ואני גאה ללבוש מדים כל יום", אומר עקיבא. "זכיתי למשפחה בחשמונאים, הם מתייחסים אליי כאל אחד הילדים, ויש להם חמישה ילדים משלהם. חשמונאים זה יישוב מאוד מקבל, הקהילה ממש מחבקת ואוהבת", מסיים עקיבא בחיוך.

חזור למגזין