דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 428 חשון תשע"ט אוקטובר 2018
דברי הימים

תום עידן

עשר שנים חלפו מאז התיישב אבי רואה על כיסא ראש המועצה, אותו הוא עומד להוריש בימים הקרובים לאחד משני המתמודדים על ראשות המועצה. בין מילות הסיכום והפרידה לא תוכלו לזהות במי הוא תומך


תום עידן
צילום: שחר כהן

מי שינסה לשחק ב"מצא את ההבדלים" בין הדברים שאמר אבי רואה בריאיון הראשון שלו כראש מועצה, בגיליון ארץ בנימין של חורף תשס"ח, 2008, לבין הדברים שהוא אומר היום, יותר מעשר שנים אחרי, לא יחשוף כותרות דרמטיות. הדברים שאמר אז, הם אותם דברים שהנחו אותו לאורך כל הדרך. מי שהבטיח להישאר מחובר לשטח ולבנות קשר בלתי אמצעי עם היישובים והתושבים, גם לאחר עשר שנים על כס ראש המועצה נותר קשוב לכל פנייה של אחרון התושבים.

כבר בריאיון ההוא התווה אבי רואה את אחד מעמודי התווך של תפיסת עולמו: "אנחנו חייבים לדבוק בעמדה אידיאולוגית ברורה וצלולה, ולומר את הדברים בבהירות, בלי להיסחף להצעות שבצדן הצלחה מקומית וזמנית שהיא למעשה כישלון לטווח ארוך". את הדברים אמר בהקשר להצעתו של עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות דאז, איתן ברושי, לפנות שני מאחזים תמורת הקמת יישוב בבקעה למפוני גוש קטיף. אבל לאורך השנים המבחן הזה צץ ועלה שוב ושוב. בעולם הפוליטי מגיח כל העת פיתוי גדול להצלחה מיידית ומהדהדת על חשבון הטווח הארוך. מי שמכיר את אבי רואה מקרוב יודע להעיד שהוא לא מתפתה. עמיתיו לא פעם הרימו גבה נוכח הבחירות שבחר, נאמן לאמת ולעקרונות ולא לרווח המיידי. אבל לטווח הארוך, אפילו מרימי הגבות יודעים להודות שצדק.

גם במשרדי הממשלה, מספרים מקורביו של אבי רואה, רואים שיש לגישה הזו קבלות. בפרידות שהוא מקיים בתקופה זו עם גופים ממשלתיים שעימם עבד, הם חוזרים ואומרים לו שאצלו תמיד ברור שמילה זה מילה, שאין כוונות סמויות ומהלכים סודיים מתחת לשולחן. לא פעם אמרו לו, מה שאתה אומר שאתה צריך, אנחנו מקבלים. כי הבינו שבאמת אין לו אינטרסים נסתרים. "באמת אין לי", אומר אבי רואה עשר שנים אחרי שהתווה את אותו עיקרון, "מה שמעניין אותי זה טובת ההתיישבות. אפילו מבקר המדינה הבין בסוף שכאן זה אחרת במהות. אמנם נמצאו כשלים, ואני בעד ביקורת במערכת ענקית כזו שבה אין סיכוי שנראה הכל, אבל השאלה העיקרית היא מה המהות".

 

עמוד השדרה

"כשנכנסתי לתפקיד היתה לי שאיפה, שצלחה, לרתום את כל אנשי המועצה להרגשת אחריות משותפת" אומר אבי רואה. "ואכן זה בא לידי ביטוי בהרבה הזדמנויות, במקרי חירום ותקופות עומס גדולות, כמו פתיחת שנת לימודים שכרוכה בהעמדת המון מבנים ושיפוץ כיתות בזמן קצר. או כמו פינויים קשים שחווינו. אני חושב שזה עמוד השדרה העיקרי של המועצה, וכשכולם מרגישים שותפים הם נכונים לקחת אחריות, לא רק לתחום שלהם אלא אחריות שאני קורא לה מרחיבה, שרואה תמונה כוללת. אני מקבל על כך פידבק גם מבעלי תפקידים חדשים שהגיעו לכאן ואומרים שזה הדבר הראשון שקלטו, שיש כאן מעורבות ואחריות משותפת, ולא תחרות כמו במקומות אחרים. אין פה אווירה של פוליטיקה אישית, לא מחכים כאן זה לכשלונו של האחר כדי להצליח, הפוך. כולם מסייעים להצלחת המשימה. מבחינתי זו הצלחה משמעותית שתימשך גם בעתיד. וגם אם יבוא ראש מועצה שיחליט לשנות מדיניות שהעובדים לא יתחברו אליה, הוא יחטוף בפרצוף, ברמת התפקוד והרצון לתת מעצמם. כך אני רוצה להאמין. ובסבירות גבוהה, גם אם יהיו דברים קצת אחרת, הבסיס יישאר, ותישאר ההבנה שהעובדים הם הכוח העיקרי של מטה בנימין, ושדרושה הסתכלות רחבה, לא רק על עצמנו כאן ועכשיו, אלא נדרשים שיקולים יותר רחבים, גם בתוך המועצה וגם מחוצה לה".

 

לא להיחלש

"בעשר השנים שבהן הייתי ראש מועצה היו לנו ימים קשים, שליוו אותי כל הזמן, שנים אחרי שקרו, גם אם לא החצנתי את זה", מספר רואה. "פיגועי הטרור, בעיקר בתוך היישובים, 'בתוך מבצרנו', אלה דברים שימשיכו ללוות אותי. הרי זה היה יכול להיות כל אחד מאתנו. יחד איתם גם אירועים טראומתיים אחרים, כמו פינוי מגרון והריסת עמונה. ההצתות שכילו בתים רבים. ועם זאת, בעשייה הכוללת, מהאירועים האלה צריך ללמוד, וודאי לא להיחלש. צריך להתחזק ולהבין שכשיותר קשה, אז צריך לעבוד יותר קשה. ואכן, כל האירועים האלה חיזקו אותנו, והמשכנו לבנות ולהתפתח ולגדול. המועצה צמחה מסדר גודל של כ-40 אלף תושבים ללמעלה מ-70 אלף, יש המון מוסדות חינוך חדשים, יש מענים מגוונים לתלמידים, כמו מרכזי היל"ה ומרכז כפיים.

"יש עוד המון מה לעשות, בעיקר בכל מה שקשור לתשתית האסטרטגית של המרחב, בבנימין ובכלל יו"ש. אני שמח שהיתה לי הזכות להיות שותף להתחלת מהלכים ארוכי טווח במשרדי הממשלה, של תכניות אב בתחומים שונים כמו מים, חשמל, גז. הנקודה הבעייתית שמלווה אותנו היא הכבישים והפקקים, ולמרות שהובלנו פתרונות נקודתיים, כמו כיכר אדם ושיקוע קלנדיה (שבו כעת מתחילות העבודות), אנחנו עוד לא במצב של להפוך את צירי התנועה שלנו לצירים טובים ובטוחים בהתאם לרמה הארצית. תכנונית אנחנו שם, וקידום הביצוע זו המשימה לראש המועצה הבא של בנימין, יחד עם שאר ראשי המועצות ביו"ש.

"הנקודה החשובה היא בעצם להפוך את החיים כאן לנורמליים, כמובן בצל העירנות הנדרשת. כולל מתן תחושה לאורחים ומבקרים שירגישו שהם באמת במקום רגיל, לא מאוים, עם תנועה חופשית בצירים. למרות שקציני צה"ל הבכירים לא אוהבים את זה, אני אומר שנסיעה בטרמפים היא בעצם הבעת סוג מסוים של ריבונות ותחושה שהארץ שלנו, תוך נקיטת אמצעי זהירות נדרשים.

"אני שמח העל העשייה הרחבה שנעשתה בתחומי התיירות וההסברה, וחשיפת בנימין לקהלים יותר רחבים. הקמת אתרי תיירות, מסלולים לאופניים, מסלולים מוטוריים, פיתוח פינות חמד, מעיינות. באווירה הזאת גם היישובים עצמם יוזמים ומפתחים נקודות סמוכות, בסיוע והכוונת המועצה, ומובילים שיפוצי מעיינות והקמת מצפורים. גולת הכותרת של העשייה המועצתית בתחום הזה - זו שילה הקדומה ומרתון התנ"ך, והתמונה הכוללת יוצרת תחושה של מקום שיש בו חיים, יש תרבות פנאי, וזו נקודה משמעותית שאני מקווה שתמשיך.

"בצד כל אלה, יש את החברה לפיתוח שעושה דברים נפלאים, בתחום הבנייה, בתחום הסעת התלמידים, ונחשבת לאחת החברות החזקות במדינה, ומסייעת ליישובים במיזמים כלכליים, ומהווה חוליה חשובה שהיישובים והמועצה יכולים להסתמך עליה".

 

בעוד 50 שנה

מי שליווה את אבי רואה לאורך השנים יודע לומר שתמיד הוא מדבר חזור והדגש על דור ההמשך. שלא נהיה כמו הקיבוצים, הוא שב ואומר, שבהם דור המייסדים היה חדור אידיאלים והקים התיישבות מפוארת, אבל דור הילדים הלך לרעות בשדות זרים. אנחנו חייבים להפיק לקחים מניסיונם המר ולעשות את הדברים אחרת. "תמיד ציינתי שההצלחה שלנו לא נבחנת כאן ועכשיו, ברשימת הדברים שעשינו, אלא בעוד 50 שנה פלוס - איך תיראה ההתיישבות כאן, האם עדיין דור ההמשך יכיר בחבל הארץ הזה כחבל ארץ שחשוב לו לפתח, לחזק, לשאוף לשפר את איכות החיים, בצד ההתמודדות עם האוכלוסייה הנוספת שיש כאן ולא רוצה אותנו כאן, עם כל ההשלכות של זה. שם ניבחן. אני מקווה שכל אחד מאתנו, התושבים, יידע להעביר את המסרים הנכונים לילדים, לנכדים ולנינים, שיידעו להירתם למשימות הלאומיות, בכל הארץ, וגם כאן. המשימה הציונית תימשך עוד עשרות שנים, וחשוב שיהיו פה הכוחות הנכונים, שמאמינים בצדקת הדרך ומאמינים ברוח בנימין – רוח של נתינה, ערכים, הסתכלות רחבה ולא רק על כאן ועכשיו ועל האני. כדי שזה יקרה צריך להעביר את המסרים הנכונים וגם להתפלל שזה מה שיהיה, כי צריך הרבה סיעתא דשמיא. ואם עושים הכל באמת ובתמים, מתוך ראיית המשימה עצמה ולא אינטרסים אישיים או קהילתיים צרים, אין לי צל של ספק שתהיה סיעתא דשמיא, ונמשיך ונתקדם ונתחזק במרחב.

"וזו הזדמנות להודות לכל אנשי הציבור, ההנהגות - אם זה חברי המליאה, הנוכחית והקודמת, שנתנו אמון בדרך ובתפיסה, ונתנו לנו רוח גבית מאד חשובה; להנהגות היישוביות, אנשים שנותנים מעצמם ומחוברים למשימה ההתיישבותית; למזכירי היישובים – אני חושב שהגענו למצב שהמתח צומצם למינימום ויש יחסי אמון הדדיים; ולרבני היישובים – ההנהגה הרוחנית, שגם זו נקודה שאני מקווה שתישמר. חשוב לשבת בישיבות סדורות עם ההנהגה הרוחנית, להתייעץ, לחשוב יחד. תודה לכל הגופים האחרים הנסמכים – מועצה דתית, מתנ"ס, רבש"צים, ועדות יישוביות, תודה לגורמים החיצוניים – משטרה, צבא. זכינו לשינוי השיח וכל הגורמים פועלים לשיתוף פעולה מלא, תוך הבנת המגבלות של הצד השני ומתוך הבנה שהמשימה משותפת. יש הבנה והערכה הדדית, וגם זו אחת הצלחות של המערכת הקיימת, כתפיסת עולם".

בשני המועמדים הוא רואה את דור ההמשך. "זה לא דור שהקים יישובים. פנחס ולרשטיין הקים יישובים, גם אני הקמתי, שני המועמדים שייכים לדור שגדל פה והתפתח פה, ועכשיו מקבל את השרביט. וזו נקודה חשובה וחיובית".

 

על מה אתה מצטער שלא הספקת?

"יש תמיד דברים שצריך לשפר וצריך לתקן, כמו בכל מערכת גדולה, ותמיד יש עוד מה לעשות. לא הספקתי כל מה שקשור בהקמת אגף היישובים, שהוא מחויב המציאות בגלל גודל היישובים. המועצה לא יכולה להרחיב יותר מדי את כוח האדם שלה, ולכן אנחנו מתבססים במידה רבה על כוח מקומי יישובי, ואגף יישובים נועד להכווין, למקצע, לתת מענים בראייה מתכללת בכל נושאי היישוב, לחזק חוליות חלשות. זה מאד חסר היום והרבה נופל בין הכיסאות. היה לי רצון להקים את האגף כבר לפני כמה שנים, וזה לא כל כך צלח בגלל כל מיני רגישויות וחששות מיותרים של חברי המליאה, וגם בתוך המערכת המועצתית, וחבל, אבל לפחות המליאה בסופו של דבר אישרה את ההקמה, כולל את התקציב למימוש, ואני מקווה שזו תהיה אחת הפעולות הראשונות שיהיו בקדנציה הקרובה. צריך לבנות את האגף הזה אט אט, נכון, כדי שייתן מענה ראוי לכל הקשור לניהול היישובים ותכלול הפעולות המועצתיות ביישובים".

 

איזה עצה טובה יש לך לראש המועצה הבא?

"שישמור על שותפות העובדים, חשוב לתת תחושה ולומר ולבצע במעשים – שכולם שותפים בהנעת המערכת הענקית הזאת של מטה בנימין ורוח בנימין, ולתת לכל אחד את מרחב הפעולה שלו, לא להתערב בכל דבר אלא במה שמחייב התערבות. זה לא מקובל, לפעמים זה קשה, לפעמים צריך לנשוך שפתיים, אבל זה מאפשר למנהלים ולאנשי המקצוע, עד אחרון העובדים, להרגיש שותפים ולקחת אחריות. גם אם משלמים שכר לימוד בדרך, בסוף אנחנו נהנים מזה מאד. בכל התחומים. לדעתי יעזור לראש המועצה לדעת שיש לו על מי לסמוך, כי אנשים יודעים את עבודתם וצריך לאפשר להם לעשות אותה.

"תקופת הבחירות היא לפעמים לא נעימה, נעבור אותה, השתדלתי אישית להשפיע עד כמה שאפשר לשמור על המערכת ללא התנגחויות מיוחדות בין המועמדים. לקראת חנוכה נצא בע"ה לדרך רגועה, עם ראש מועצה שייכנס לעובי הקורה ולתושבים יהיה על מי לסמוך, ראש מועצה שכל הרצון שלו זה לדאוג ליישובים ולאפשר חיים נורמליים, תחת המשימה העיקרית של חיזוק ופיתוח ההתיישבות".

חזור למגזין