דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 428 חשון תשע"ט אוקטובר 2018
מאמרים

האתגר: קהילה רב-דורית

היישוב הראשון במזרח בנימין, עפרה, כבר בן 43 שנים. מייסדיו הצעירים, יפי הבלורית והמטפחת, התבגרו גם הם, ועם הלב המתמלא והבית המתרוקן החלו לתהות על המשך החיים ביישוב אותו הקימו. הדילמה של ותיקי היישוב הובילה לתהליך קהילתי מקצועי מסקרן, ובעפרה מקווים להפוך מו


האתגר: קהילה רב-דורית
צילום: רויטל הלברשטט

"היינו צעירים, וזה היה מזמן...".

אנו הגענו לעפרה בגיל הביניים, לקראת ארבעים, הורים לילדים בני כל הגילים. רוב התושבים היו צעירים, יחסית. בין מקימי היישוב היו מעטים מבוגרים מאיתנו ואף צעירים יותר. אף אחד לא חשב אז על הזדקנות. הורינו (שלי ושל אחותי גאולה הרשקוביץ) הגיעו להתגורר בעפרה שנים אחדות אחרינו, כשהיו באמצע שנות השישים לחייהם. הורינו ניהלו בתי-אבות יהודיים במחוזות רבים בעולם - בירושלים, חיפה, נתניה, מקסיקו ושווייץ. אבי, שרגא פרי ז"ל, הציע למזכירות היישוב לתכנן פתרון לאנשים המתבגרים, במיוחד להורי חברים שהצטרפו לצאצאיהם, מעין 'דיור מוגן', כפי שמכנים זאת כיום. לצערנו הוא לא זכה לאוזן קשבת בנושא. כנראה שהיה זה מוקדם מדי לטעמם של ראשי קהילתנו דאז.

שנים רבות לאחר מכן, לפני כעשור, החלו לדון ברצינות בהקמת מבנה שיתאים לצרכי הציבור המבוגר, ואף הוקמו יסודות, אך העניין נעצר בשל בעיות אישורי בנייה. על כך מספר בהתרגשות מאיר נחליאל, מזכיר היישוב לשעבר: "הייתה תכנית להקמת דיור מוגן ואף אפשרות לבית אבות סיעודי באתר שלצידי הדרך לשכונת גבעת-צבי. התכנית הייתה מוגמרת. העיצוב היה נפלא - קירות זכוכית ולובי כשל בית מלון, ואז, לאחר שהגיעו המנופים והניחו את פלטות הבטון ליסודות, היה מי שצפה ודיווח לרשויות המינהל האזרחי, ואלה עצרו את הבנייה ועצרו גם אותי. כן, ישבתי במעצר למעלה מיממה, וחיפשו בביתי עדויות. בכך הסתיים הפרויקט החשוב הזה, לצערי הרב".

זכור לי שבאחת מתכניותיו של יהורם גאון ברדיו בימי שישי, הוא סיפר על סיור בעפרה עם מוטי שקלאר (אז מנכ"ל רשות השידור), שהציג בפניו את מה שנשאר מיסודות המבנה שניסו להקים בעפרה בעבור הציבור המבוגר. גאון הביע את כאבו על כך בפרט ועל היחס להתיישבות בכלל.

מאז עבר זמן רב, והנה אנו מוצאים את עצמנו עם תהיות לגבי המשך חיינו ביישוב. אנו חיים בבתינו הגדולים ללא ילדינו, שרובם בגרו ונישאו, וחלקם אף עזבו את היישוב. בין בני גילינו יש גם כאלה שנותרו ללא בן או בת הזוג, וכעת השאלות אודות מציאת פתרונות להמשך החיים כאן עולות ומתרבות.

בשנים האחרונות התחלנו להגות במכלול רעיונות הנוגעים לחברי היישוב שמגיעים לקראת סיום התעסוקה ויציאה לגמלאות. הנושא הראשון שהועלה היה עניין התרבות, ואף הגיע למימוש במועדון הוותיקים 'עת-נחת', שנפתח בהשתתפות השר אורי אורבך ז"ל. זכיתי להיות בין היוזמים, ואני נהנית להפעיל את המועדון, זו השנה החמישית. אנו נהנים פעמיים בשבוע משפע פעילויות מגוונות ומעניינות. בכל פעם שאנשים שואלים אותי: "מאין את מצליחה להביא למועדון אנשים כל-כך מעניינים?", אני חשה שמחה רבה ומקווה שנוכל להמשיך בפעילות התרבותית.

לאחרונה החלו לעסוק בשיא הרצינות בחשיבה אודות מציאת כל הפתרונות האפשריים לגרום לוותיקים להישאר ביישוב.

הצעד הראשון היה מינויה של טלי יצחק לרכזת הוותיקים ביישוב לפני כשנתיים וחצי. טלי היא גם רכזת פרויקט 'דור הזהב', הקהילה התומכת מטעם עמותת ותיקי בנימין ובית אל. כאן המקום לציין את פעילותה המבורכת של טלי בקידום נושא הוותיקים. לי אישית היא עוזרת ומעודדת אותי בכל הנוגע לתרבות הוותיקים. במשך שנת תשע"ח ערכתי בהמלצתה עלון לוותיקים, 'עט-נחת', ובו באו לידי ביטוי בני גיל הוותיקים במאמרים, סיפורים, שירים וחוויות שונות.

 

מצפוני תיפתח הטובה

בשנה האחרונה החל העיסוק במקומם של ותיקי היישוב לקרום עור וגידים, ונערכו פגישות ודיונים הכוללים את הנושא מכל צדדיו.

אל היישוב הוזמן גיא צפוני, בעל חברת אסטרטגיות קהילתיות ומארגן תהליכים יישוביים בערים ואף ביישובים קטנים. הוא תיאר בפנינו כיצד הוא מוביל תהליכים מלמטה למעלה, ובכך מאפשר למקבלי ההחלטות להבין את צרכי הציבור.

כדי ליידע את הציבור על הפעילויות המתוכננות, הציע גיא לקיים ראיונות אישיים, קבוצות מיקוד, סקר תושבים ורב-שיח קהילתי.

הצוות המצומצם שמארגן יחד עם צפוני את המפגשים מורכב מבעלי תפקידים: לאה שלם - חברת המזכירות, לאה מנדל - יו"ר המזכירות, טלי יצחק - רכזת הוותיקים, ריקי לנגה - רכזת הקהילה וחמדת שני - נציגת הדור השני של עפרה.

גיא צפוני ערך מפגשים רבים עם העוסקים בענייני הקהילה, הן אישיים והן בקבוצות שונות. נערכה שיחה עמו במועדון הוותיקים וכן מפגש בבתי תושבים יחד עם בני ותיקים. צפוני מתאר את חוויותיו מהמפגשים: "היה נוגע ללב ומרגש לראות את החיבור בין האנשים. נפתח כאן צוהר שגורם להם להיות שותפים ומשפיעים. עלו סיפורים ומחשבות, הובאו רעיונות מתוך ניסיונות וצרכים". ועוד הוא מוסיף ומדגיש, שזהו תהליך קהילתי ולא ארגוני.

גם אני, כמו רוב החברים שנפגשו עם צפוני, התרשמתי שיש כאן פתיחת צוהר לקידום נושא הוותיקים, ושאכן זהו האיש המתאים. ולמרות זאת אני מודה שהייתי די סקפטית לגבי השתתפות הציבור בהמשך התכנית, כמו השאלון שהוצע, ובמיוחד בערב 'השולחנות העגולים'. כאן הופתעתי לטובה. לערב המפגש הגיעו כ-70 איש, וזה היה מעבר למצופה. מכאן יצאנו בתחושה שיש עם מי ועל מה לדבר, ובעיקר – לעשות.

 

ערב שולחנות עגולים

חמדת שני גדלה בעפרה, בת למשפחת תנעמי, ממייסדי היישוב (זכיתי להיות מחנכת שלה בכיתות ז'-ח'). היא נשואה לרון, גם הוא בן הדור השני למייסדים. לחמדת עבר תקשורתי רב בקהילה, והיא הצטרפה באופן טבעי לדיונים הראשוניים בנושא הוותיקים.. בשיחתי איתה היא הביעה את התרשמותה מרעיון השולחנות העגולים. "זה היה רעיון נהדר. חשבנו על פילוח הקבוצות לאו דווקא על-פי הגיל, אולי על פי שלבים בחיים או לפי נושאים אחרים", אומרת חמדת ומציינת שיש אנשים שעדיין אינם חשים שהם נמצאים במקום הזה, במסגרת ה'וותיקים'. מסתבר שלא בכל דבר היו הסכמות בין בני הדור השני לבין ההורים. "מישהו, שהוריו בריאים ופעילים, אמר שהערב הזה ניער אותו ועורר אותו למחשבה על העתיד", הוסיפה.

על כל שולחן חולקו פתקים עם נושאים שונים לדיון, וכל אחד בחר בנושא הקרוב אליו. סביב השולחנות ישבו מבוגרים וגם צעירים, והרעיונות הוצגו בסוף הערב על לוחות ויצרו קשר, שאלות ואולי מסקנות לעתיד.

בראש אחד השולחנות העגולים ישבה ציפי פוזס, מוותיקות היישוב, שרואה עצמה כעין "גיל אמצע", כדבריה. "אנו דואגים לילדים ולנכדים, אך לי יש אמא שעליי לדאוג גם לה". בשיח סביב השולחן עלתה במיוחד בעיית הנגישות של בני הגיל המתבגר. "אפילו אני מתלבטת לעתים אם לעלות לבית-הכנסת בשבת", אומרת ציפי ומתארת חלומות על 'שאטלים' או מדרגות נעות שיאושרו על ידי מכון 'צומת'...
היא מוסיפה את הבעיות שהעלו המשתתפים בעניין הקושי להגיע לתחנת האוטובוס בשער היישוב וכן המחסור במקומות חנייה במרכז היישוב.

 

מה שעבר על הקיבוצים

החברים שהשתתפו במפגשים מודים שלא ידעו מה עומד לפניהם בדיוק. כנראה שבני דור המייסדים 'מכחישים' את העובדה שהם מזדקנים וזקוקים לחשיבה בנושא. "יותר מתשובות לשאלות – שלא פשוט לענות עליהן – קיבלנו פתיחה למחשבות", אומר צפוני ומסביר שכרגע רק מתוודעים לאופציות. "כשנותנים עוגנים – יש שינוי במחשבה", הוא מוסיף.

צפוני הציג בפני הציבור את מקומה של קהילת הותיקים ביישוב:

"בעפרה חיים היום 183 תושבים ותיקים ששיעורם בקהילה הוא 3.8% מכלל האוכלוסייה (הממוצע הארצי הוא כ-10%), והצפי הוא שבמהלך העשור הקרוב יעלה המספר ל-290 תושבים ותיקים, 7% מהאוכלוסייה".

כאן יש לציין שתמונה זו תלויה, כמובן, בתנאי החיים שיתאימו לנו הוותיקים, בתחומים השונים. על פי דעתו של צפוני הדיון בתנאי הדיור הוא החשוב ביותר כרגע, והוא יקבע את אחוז הנשארים לגור ביישוב. אמנם יש סיבות נוספות להישארות או לעזיבת היישוב - תחושת השייכות לקהילה, צאצאים שנשארים ביישוב והסתכלות כלכלית, אך לדעתו יש להתחיל באופן מעשי בבדיקת הבנייה הרוויה והתאמתה לוותיקים, או בשינויים בבתים המקוריים והתאמתם לצרכי התושבים.

על פי המפגשים השונים ופילוח השאלונים הגענו למסקנות רבות ומעניינות. צפוני מדגיש שללא פתרון דיור הולם - יותר ותיקים יעזבו את היישוב. רוב המבוגרים מעדיפים להישאר בבתיהם לאחר התאמת הבית לצרכיהם. יש המעדיפים לשכור דירה סמוך לבית הכנסת, למשל. גם הבנייה הרוויה תיתן אולי פתרון במשך הזמן. יתכן שהקמת פרויקט יישובי של קנייה ומכירה יעזור לקבלת החלטות.

שוחחתי עם לאה מנדל, יו"ר המזכירות. "רוב ותיקי עפרה נשארים", אומרת לאה בפתיחת שיחתנו, ומציינת את תקוותה שאכן נמשיך לחוש שזהו מקומנו.

הדיון במקומם של הוותיקים וזכויותיהם נכנס כמובן לשיח על הגדלת היישוב מבחינת מספר התושבים וכמות הדירות. בשל הבעיות הידועות של אפשרויות הבינוי, הוחלט זה מכבר על בנייה רוויה, ונבנים כבר שישה בניינים ובתוכם - 90 יחידות דיור, שני בני ארבע קומות וארבעה בני שש קומות. מתוכננת שכונה נוספת של בנייה רוויה, וזאת כמובן בשאיפה לקראת אלף משפחות ביישוב.

כאן תועלינה אפשרויות שונות של מגורי ותיקים במבנה אחד, או קניית דירות קטנות במתחם קרוב.

האמירה החשובה שבולטת בדיונים הללו היא הרצון שהוותיקים, אותם חלוצים שייסדו את היישוב, יישארו כאן ולא ייאלצו לעזוב. "הדבר מזכיר את מה שעבר על הקיבוצים כאשר המייסדים התבגרו, וחיפשו דרכים להשאירם במקום. יש הצופים שפתרונות חיוביים ימשכו לכאן גם אנשים מבוגרים מבחוץ", מוסיפה לאה מנדל.

במסגרת המפגשים השונים עלו נקודות נוספות רבות שאמורות לתת מענה לדור המתבגר. בין השאר צוינו ענייני הבריאות - מתן מענה מטעם קופות החולים לצרכים השונים, שהוא אחד הנושאים החשובים. "כמובן שגם שאר הנושאים יעלו לדיון, כמו המענה החברתי, התעסוקתי והסביבתי", אומרת לאה ומסיימת בתקווה: "שנראה את ותיקי עפרה מזדקנים כאן בשמחה".

 

אנו החלוצים

מכל המפגשים והדיונים משתמע החזון של עפרה – קהילה רב דורית. החלוציות של היום היא דווקא הדגשת הנורמליזציה. ואת זאת איננו מעתיקים מקהילות אחרות. היינו חלוצי הקמת ההתיישבות ביהודה ושומרון, ובעזרת השם נהיה מודל לחיים של נוחות ושמחה לכלל הציבור.

השינוי המשמעותי יהיה הפיכת ציבור הוותיקים מחלש ונתרם - לחזק ותורם.

ואנוכי, שהשתתפתי בחלק מהדיונים ואף ישבתי בראש אחד השולחנות העגולים, חשה כעת שאנו עושים צעד גדול למימוש צרכינו, בני הגיל השלישי. גם בליבי עולים מדי פעם הרהורים לגבי הישארות ביישוב למרות שבניי כולם עזבו, וכן אני חשה שביתי 'גדול עליי'. לעתים אני תוהה מה היה אומר אבי ע"ה, שחשב על כך מוקדם אך לא זכה אף להגיע לגיל הזה, לצערנו.

ונמשיך בתקווה אופטימית שנזכה להאריך ימים ביישובנו האהוב.

חזור למגזין