דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 428 חשון תשע"ט אוקטובר 2018
טורים

שביל הזה"ב - שנייה בחיים

כמעט שנה וחצי אחרי התאונה הקשה שעברה, עדיין בתוך תהליך השיקום הארוך, יעל ג'מדני מנווה צוף מבקשת להקדיש מעט מחשבה לנהיגה שלנו ולהתנהגות שלנו. טור חדש


שביל הזה"ב - שנייה בחיים

כמה זמן לוקח להרוס חיים? חיים שנבנו במהלך השנים, שלב אחרי שלב, בעבודה קשה ובמאמץ. חיים שנהיו מורכבים ומרובדים יותר ככל שהתקדמו וכללו יותר עולמות, אנשים, חוויות... כמה זמן לוקח לקרוע מארג צפוף שכזה?

במקרה שלי - שנייה אחת שלמה.

שניה אחת מחולקת לשניים - היציאה של המכונית הלבנה השנייה בשיירה האיטית מנתיבה במהירות גדולה דרך הקו הלבן הצידה ומיד ישר אליי. וה"בום" העצום.

ומה נדרש כדי להרוס את חיי כפי שהכרתי אותם? חוסר סבלנות, פזיזות, החלטה לא טובה, תזמון שגוי, היסח הדעת, עייפות. תבחרו מה שתרצו, הנהג הפוגע שינה גרסאות...

כולנו רוצים להאמין שאנחנו נהגים טובים, מיומנים וזהירים. לא תמיד זה מספיק, מסתבר.

סוף לעוד יום עבודה מהנה כמרפאה בעיסוק במרכז "גוונים", בדרך הביתה לנווה צוף, יום יפה ומואר של תחילת קיץ, תכנון יום הולדת לבעלי מחר. רגע אחרון של חיי הטובים כפי שהכרתי אותם.

השוטר החוקר הסביר לי שאילו היתה לי עוד חצי שנייה, הייתי וודאי מנסה לברוח מנתיב ההתנגשות והייתי נהרגת כנראה מפגיעה בצד הנהג במקום הפגיעה החזיתית ברכב, שאילו נסעתי מהר יותר מ-80 קמ"ש בירידה ההיא, בכביש 60 צפונית מעפרה, הייתי נהרגת במקום. שטוב שלא היה זמן להגיב.

במקום כל אלה ניצלתי בנס ונפצעתי קשה. והנה אני כאן היום, 16 חודשים אחרי התאונה, עדיין עמוק בתהליך השיקום וההבנה של משמעות הפציעה והנכות והשלכותיהן על חיי.

יכולתי להרחיב את היריעה על יעל שעצרה את רכבה, הזעיקה את מד"א ונשארה איתי, על יאיר שהציל את חיי עם עוד אחרים והביא אותי לכל השליחים המדהימים בעין כרם שטיפלו בי, על השיקום בתל השומר ועל דרך החתחתים מאז.

אבל הטור הזה לא בא לדבר על הטיפול והשיקום הכאוב, הקשה והארוך מאד, שהוא תוצר הלוואי של תאונה קשה, ואפילו לא על הנפש שמתגברת על כל המכשולים ובעז"ה מוצאת את החיובי, השמח ואפילו המצחיק לאורך הדרך. הטור הזה הוא על התאונות עצמן.

הכותרת היא זהירות בדרכים, אבל באמת, אם נהיה ממש כנים עם עצמנו, איזו זהירות?

אנחנו רואים בכביש הרבה התנהגות מסוכנת שמתבטאת בדרכים שונות ואף סותרות של מהירות, פזיזות, איטיות, חששנות ועוד.

אז כספתח לטור, אולי, בשבילי, בפעם הבאה שאתם נוסעים בטור איטי ומתסכל, תנשמו עמוק, תמשיכו לאט אחרי הרכב שלפניכם ותשמרו על חוקי הכביש למרות הכל.

מוזמנים לשלוח אליי סיפורי תאונות לדוא"ל:zahav@m.binyamin.org.il    

חזור למגזין