דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 430 שבט תשע"ט ינואר 2019
מאמרים

ארץ מול שמיים

מי היה מאמין שיום אחד נהפוך פה מי מלח למי שתייה ואף נמכור את הרעיון למדינות מתפתחות בעולם. הטכנולוגיה מרשימה, כמעט מערערת על הצורך הבסיסי בגשם משמיים. דברי הרב עוזי קלכהיים זצ"ל מזכירים לנו את הברכה המיוחדת של הגשם. מבנה השורות שכתב מזכיר שירה, מרמז שיש מ


ארץ מול שמיים
צילום: מיכל גלעדי

זכינו כתושבי ארץ בנימין לראות בעינינו

איך ההרים שנראים בצילומי אוויר מלפני עשרות שנים בודדות קרחים ושוממים,

מתמלאים ביישובים ותושבים,

ובברכת הארץ במטעי עצי פרי שנשתבחה בהם ארצנו.

את הטראסות המקיפות את כל ההרים שסביבנו בנו אבותינו שחיו כאן.

ומהיכרותנו את מקורות המים באזורנו –

ברור לנו שרוב החקלאות בבנימין היתה 'חקלאות בעל' התלויה בגשמים,

דבר שחייב אמונה ותפילה מתמדת לחסדי שמיים.

 

בספרו "ארץ מול שמיים" כתב אבי, הרב עוזי קלכהיים זצ"ל:

בקשת הגשמים בארץ ישראל

זה נושא שראוי לטיפול ולתשומת לב.

כשאנו קוראים את הפסוקים בפרשת 'עקב'

המדברים בשבחה של ארץ ישראל:

"כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם

אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק.

וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת,

לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם,

אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ

תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים י"א, י-י"ב)

 

אנו שואלים -

מהו שבחה המיוחד של הארץ שהפסוקים הללו רוצים ללמדנו?

רש"י מסביר:

"ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס 'ברגלך'

ולהשקותה, צריך אתה לנדוד משנתך ולעמול,

והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה,

אבל זו - 'לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם' (פסוק יא),

אתה ישן על מיטתך והקב"ה משקה

נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי כאחת".

אם כן זו הוא שבחה של ארץ ישראל

הגשמים יורדים בכל המקומות ואין צורך להתאמץ כמו בארץ מצרים.

 

לעומת רש"י מדגיש הרמב"ן את התלות של הגשמים בחסדי שמים

ומוסיף שירידת גשמים מותנית גם ברמה המוסרית שלנו

ואלה דבריו:

"ופשוטו של מקרא בדרך האזהרות נאמר, שאמר להם:

ושמרתם את כל המצווה וירשתם ארץ זבת חלב ודבש,

כי ה' יתן מטר ארצכם בעתו והארץ תתן יבולה,

אבל דעו לכם שאינה כארץ מצרים

להשקות אותה ברגל מן היאורים ומן האגמים כגן הירק,

רק היא ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים,

לא בענין אחר,

וצריכה שידרוש ה' אותה תמיד במטר,

כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה,

ואם תעברו על רצון ה', ולא ידרוש אותה בגשמי רצון,

הנה היא רעה מאד,

לא תזרע ולא תצמיח,

ולא יעלה בה כל עשב בהריה".

 

בארץ ישראל,

הברכה אינה זורמת בנהרות בצורה הטבעית,

ואינה תלויה רק בעמלו של האדם -

באיזו מידה יתאמץ לתעל את הארץ בתעלות מים מן הנהרות,

אלא ישנה תלות בגשמים שישקו את האדמה.

קיימת תלות במטר השמים, הבא מלמעלה,

וזה מה שאמור בפרשה השניה של "קריאת שמע", [דברים יא, טז]

המלמדת אותנו על התלות ההדדית בין השלימות הרוחנית-המוסרית:

ה"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם" -

ובין ברכת הגשמים המובטחת:

"וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ".

בארץ אתה צריך לדעת שה' א-לוהיך דורש אותה

כי היא ארץ צמאה למטר,

ואם תעברו על רצון ה' הוא לא יתן לכם גשמי רצון.

אם כן, הארץ הזו כשלעצמה היא רעה מאוד

היא לא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב אם אתם חוטאים.

 

ובהמשך דבריו אומר הרמב"ן:

"נקל בעיני השי"ת להאביד יושבי ארץ מצרים ולהוביש נהרותם ויאוריהם,

אבל ארץ כנען תאבד יותר מהרה, שלא יתן בה מטרות עוזו.

החולה צריך זכות ותפילה שירפאהו השם יותר מן הבריא שלא יבוא עליו החולי".

 

החולה שיוצא ממסגרת ההגנה של הטבע צריך זכות להירפא,

שיהיו לו פרקליטים שיגנו עליו,

כמו: תשובה ומעשים טובים.

על כן הוא זקוק לרחמי שמים,

מאחר שהוא יצא מן המסגרת של השמירה הרגילה.

מכאן אמרו חכמינו ש'שכינה נמצאת מעל מראשותיו של חולה', [שבת יב]

כי הוא לא נמצא במהלך הטבעי, שהטבע יגן עליו.

"ולעולם יבקש האדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר" [שבת לב].

 

אם כן זהו הבסיס לשאלת הגשמים בארץ -

אנחנו לא מקבלים את הברכה בצורה טבעית

אנו צריכים להתעלות מבחינה רוחנית ומבחינה מוסרית

להתפלל אל ה' ולזכות בברכת הגשמים.

 

בין ארבעת הנימוקים המובאים במדרש, [בראשית רבה יג, ט]

לשינוי שיטת השקאת התבל בנהרות, להשקאתה בגשמים,

מובא הנימוק: 'כדי שיתלו הכל את עיניהם בשמים'.

ואכן בתפילתו,

תולה האדם את עיניו לשמים

ומיישר אורחותיו בארץ על מנת שיוכל לזכות לגשמים.

זו היא מעלתה של הארץ

שהיא לא תשקה אותנו מהגשמיות הבהמית - שנהנה מהטוב בצורה הפשוטה -

אלא תעורר בקרבנו את הכמיהה והציפייה בתפילה למתת שמים,

וכך חיי המעשה שלנו מתקדשים

בקשר שבין שמים וארץ.

 

אבא זצ"ל ליווה את ראשית ההתיישבות בבנימין – בבית אל ובהקמת הכולל לדיינות בפסגות, הוא התרגש ושמח על כל בית ועץ שקיבעו את הקשר שלנו לנחלת אבותינו.

הוא חי את תורתו של הראי"ה זצ"ל,

ודבריו במשפטיו המתומצתים (המבוארים בספר 'באר מגד ירחים) שכתב בחודש שבט –

'מטעי עצי פרי על אדמת קודש, יפריחו תקות דור דורים'.

זוכים אנו לממש את תקוות ותפילת הדורות.

---------------------------------------------------------

הרב מנחם קלכהיים הוא יועץ חינוכי, זוגי ומיני. ראש מיזם online-rabbi לכשרות בחו"ל

חזור למגזין