דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 430 שבט תשע"ט ינואר 2019
טורים

רק רגע - עם שרה ארגמן, מבוא חורון

ביום הזיכרון למיכאל לפני 11 שנה, הנחנו את אבן הפינה לבריכה הטיפולית, ובדיוק שנה לאחר מכן מילאנו מים בבריכה. זה היה רגע מלא בשמחה והתרגשות. עין בוכה ועין צוחקת.


רק רגע - עם שרה ארגמן, מבוא חורון

נולדה בשנת 1956.

ילדות בשכונת גאולה בירושלים.

נשואה לברוך, אם לשישה, סבתא ל-28 וסבתא רבא לשני נינים.

לימודים: לימודי חינוך גופני בגבעת וושינגטון, תואר ראשון במנהל חינוכי ותואר שני בהנחיית קבוצות. לימודי הידרותרפיה ושחייה טיפולית, שחיית תינוקות ועיסוי בשיטת הג'הארה במכון וינגייט ובסמינר הקיבוצים. לימודי הנחייה בתחום מיניות בקדושה.

עיסוקים בעבר: מורה, מדריכת שחייה ומצילה.

עיסוק בהווה: הידרותרפיסטית, בעלת הבריכה הטיפולית 'לגעת במים' במבוא חורון.

תחביבים: להיות עם המשפחה, לרקוד, לטפל בשיטת הג'הארה.

מוטו בחיים: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".

 

מה היה הרגע-

שזכור לך מילדותך?
בת המצווה שלי. בילדות שלי לא חגגו בת מצוות כמו היום. חגגתי בכיתה עם עוד שתי בנות, עם אחת מהן אני בקשר עד היום. אני זוכרת שהזיזו את כל השולחנות הצידה וישבנו במרכז וכל הכיתה הייתה מקושטת וערוכה, ככה חגגנו. זה רגע שמחמם את ליבי כשאני נזכרת בו.
אני זוכרת גם שהתנדבתי הרבה במהלך הנערות בבית חינוך עוורים, במד"א ובתנועת עזרא.

 

שבו החלטת לגור בבנימין?
למבוא חורון הגעתי בשירות הלאומי שלי במסגרת תכנית ההגשמה של תנועת הנוער עזרא, בה גדלתי. תוך כדי שנת השירות הכרתי 'אביר על סוס לבן', שהיום הוא בעלי. ברוך שירת באותו זמן במושב במסגרת גרעין הנח"ל, ומאז אנחנו פה. זו הייתה בחירה טבעית להישאר כי פה הכרנו ויצרנו סוג של המשך ההגשמה. כך קשרנו את גורלנו עם המקום.
שלושה מילדינו גרים במבוא חורון ויש לנו נכדים ביישוב. בת נוספת שלנו גרה גם היא בבנימין.

 

של קושי גדול?
כשעבדתי באולפנת נווה רוחמה כמחנכת, היה לנו שבוע עבודה בגוש קטיף. לשבת הגיעה כל המשפחה, והבן הקטן שלי מיכאל שהיה אז בן שלוש, הקיא כל הזמן ולא הרגיש טוב. פנינו לרופאת משפחה שהפנתה אותנו לבית חולים, שם עשו לו כל מיני בדיקות וביום למחרת קיבלנו את הבשורה - גידול בראש. זה היה רגע של פחד וקושי גדול. רגע של מהפך מחיי משפחה רגילים לחיים של חוסר ידיעה. מיכאל היה חולה במשך שנה וחצי, והיינו מאד אופטימיים לאורך כל התקופה, עד אותו יום רע וקשה בו קראו לנו להיפרד ממנו.

 

של התרגשות מיוחדת?
אחרי שמיכאל נפטר כמובן שכל המשפחה עברה טלטלה גדולה. ניסיתי לחזור לעבודה ולשגרה אבל לא הרגשתי שאני מצליחה. הייתי מלמדת בכיתה ובוכה בחדר מורים.
השינוי היה היום שבו התחלתי ללמוד את טכניקת הג'הארה - טיפול במים חמים. כשנכנסתי הביתה העיניים שלי ברקו. אני זוכרת שברוך שאל אותי מה קרה לי ועניתי לו שקיבלתי ג'הארה. הוא לא הבין אבל אני הייתי מלאה בהתרגשות רבה והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים - לסייע כך לאנשים. באותו רגע החלטתי שאני רוצה להקים בריכה.

ביום הזיכרון למיכאל לפני 11 שנה, הנחנו את אבן הפינה לבריכה הטיפולית, ובדיוק שנה לאחר מכן מילאנו מים בבריכה. זה היה רגע מלא בשמחה והתרגשות. עין בוכה ועין צוחקת. השקענו הרבה מחשבה איך להפוך את המקום להיות הכי הכי, ולראות את זה קורה, זה היה חלום שמתגשם.

 

של בחירת כיוון בחיים?
שנתיים לאחר שפתחנו את הבריכה פרשתי לגמרי מההוראה ועברתי לעבוד במשרה מלאה בבריכה. המהפך הזה מלהיות מורה שמכתיבים לה מערכת לעצמאית שצריכה לנהל 27 עובדים, היה מהשינויים המשמעותיים בחיי. פתאום אני צריכה לדאוג להכל, פתאום אני מראיינת עובדים, פתאום אני קובעת זמני עבודה. בכל השינוי הזה ברוך, האיש שלי, היה איתי ועזר לי להגשים את הכל.

 

של סגירת מעגל?
היה ילד שהגיע לבריכה לטיפול וברגע שראיתי אותו ידעתי שיש לו בעיה דומה למה שהיה למיכאל שלי. טיפלתי בו בעצמי, זה היה לי טוב ונכון. הרגשתי שמחה שאני יכולה לסייע לילד במצב של מיכאל.

 

של תובנה משמעותית?
הייתה אישה שטיפלתי בה שהייתה עם דמנציה. מחוץ למים היא בקושי דיברה אבל במים היינו שרות, וזה הראה לי כמה כוח שחרור יש במים, כמה המים פותחים את הלבבות - "שפכי כמים ליבך". למים יש כוח אדיר, כוח הרס נורא מחד גיסא וכוח חיות רב מאידך גיסא. הגוף שלנו בנוי מ-70% מים. התורה גם היא נמשלה למים. יש במים כוח של הצמחה, ובמים החמים יש כוח של רוגע, של עוצמה. כוח שקט.


של תסכול?
קורה לי הרבה שאני מבינה שנדרשת עזרה לילד, אבל ההורים לא מבינים את זה. אני פוגשת הרבה הורים שלא מצליחים להשלים עם הלקות של הילד שלהם, ונמנע טיפול שיכול לסייע לו. יש הורים שמגיעים לפה אחרי אבחנות של לקויות אבל הם עדיין תקועים בתסכול ולא משתחררים ממנו, וזה מונע מהילד לחוות קצת רגעי רוגע ושמחה. מתסכל אותי שהורים לא יודעים להרפות ולא משתפים פעולה. מתסכל אותי שאנחנו כמטפלים לא מצליחים לענות גם להורה על הצורך של רוגע והשלמה.

 

של סיפוק מקצועי?
היום שבו שלחתי את התזה שלי לתואר השני. לא האמנתי שאני מסוגלת לעשות זאת. וגם זה שהבת שלי קרן עובדת איתי פה בבריכה בתרפיה במים, זה מספק אותי מאד.

 

של שמחה מיוחדת?
לפני חצי שנה זכיתי ללוות את בתי השנייה בלידת הילד השמיני שלה. במהלך הלידה ראינו ישועות גדולות. הבת שלי כל כך שמחה שהייתי שם וליוויתי אותה, היא אמרה שהייתי אי של שפיות. זה היה מאד עוצמתי עבורי.

 

של נחת?
לפני שלוש שנים חגגתי יום הולדת 60, הגעתי לאולם מלא בכל הסובבים אותי. כולם באו לחגוג איתי, בהפתעה גמורה. זה היה מרגש ומלא נחת. לפני כמה שבועות חגגתי יום הולדת 63 וכל הזוגות שלנו הגיעו לארוחת ערב משותפת אצלנו, גם זה רגע של נחת לראות איך כולם בקשרים טובים זה עם זו.

 

של חלום לעתיד?
יש לי חלום שאוכל להעניק מעצמי בתחומים נוספים, וגם חלום לפתוח סניפים נוספים של 'לגעת במים' ולסייע לכל מי שצריך, לתת נחת ושמחה לכמה שיותר מטופלים ברחבי הארץ.

חזור למגזין