דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 430 שבט תשע"ט ינואר 2019
טורים

עין צופיה – יומני היקר

על שלושה סוגי אנשים העולם עומד. אלו עם הלו"ז המתוקתק והמסונכרן, הזורמים מעל לזמן והמסורתיים שכותבים כחול על גבי יומן


עין צופיה – יומני היקר

מכירים את המשפט החכם הסיני-תאילנדי-פולני שאומר: "אמור לי איפה אתה רושם את הפגישות שלך ואומר לך מי אתה"? לא מכירים? איך תכירו? מעולם לא הייתם שליש פולנים, שליש תאילנדים ושליש סינים. אבל המשפט הזה חכם יותר משתוכלו לתאר. ראשית, מאחר והוא לא נאמר מעולם אני שמחה להביא את התאוריה הזאת לעולם ושנית מאחר והוא מוכיח את עצמו.

אני טיפוס של לו"ז. מה לעשות? אני משלבת בין קריירה לאימהות, חופשים, זריחה ושקיעה, שבתות וחגים, וביניהם אני צריכה לנהל את ימיי ולילותיי בלי שתתרחשנה תאונות דרכים נוסח שתי פגישות במכה אחת.

בכל תחילת שבוע אני סוגרת את השבוע שאחרי. לפעמים אני מתפללת לאיזה יום חופשי, אך הבוסית שלי (שהיא אני) לא מאפשרת לי לעשות זאת מאחר ואני בעסק שעובד חמישה ימים בשבוע + יום נוסף.

בין פגישה לפגישה אני מתכננת זמן נסיעות, נשימה או טלפונים, כך שיש לי משחק של חצי שעה בין הפגישות. לא שאי פעם זה יצא לפועל, אבל זה סיפור לטור אחר.

את כל המידע שלי אני מכניסה ליומן. כן, מה שלא עשיתי בכל 12 שנות לימודיי, אני נאלצת לעשות היום ומשלמת על זה ריבית דריבית, דמע"מ וביטוח לאומי.

בקרב בני האדם זיהיתי שלושה סוגים של אנשי יומן.

 

המעונן, השאנן והכתבן

המתנשא - אותו אדם המשתמש ביומן מסונכרן החל מהטלפון הנייד וכלה במחשב האישי ובמחשב המשרדי. המסונכרנים מכניסים כל פיסת מידע למכשיר הקטן ומוסיפים בו התראות נוסח "חצי שעה לפני האירוע" או "שעתיים לפני האירוע", כאילו שאם תהיה רשומה להם חתונה של הבן בתאריך X, הם יספיקו להתארגן בשעתיים. אלו אף יגדילו לעשות ויוודאו שכל מי שמעורב בעניין יקבל גם הוא את המידע. המתנשא ייהנה מהזכות להוכיח את מי שיטען כי שכח מהפגישה באמירה כי "אישרת את הפגישה ביומן גוגל, ואפילו קיבלת התראה". המסונכרנים (להלן: המתנשאים) יאחזו בנייד שלהם כאילו חיים תלויים במכשיר הקטן. הם לעולם לא יבקשו עט מאף אדם ואף פעם לא יחפשו טיפקס. המתנשאים מסתדרים לבד. הם לא ישימו לב כי בעת שיחה הם נאלצים להשאיר את המאזין בצדו השני של הקו ולבזבז את זמנו תוך כדי שהן מחפשים במשך שעה את התאריך המבוקש. המאזין ייאלץ לשמוע את תקתוקי המכשיר תוך כדי שהמתנשא יכניס או ימחק את מה שיידרש מהלו"ז.

המתנשאים לא צריכים חברים, הם צריכים סוללה קבועה וגיבוי נעול וחתום בענן.

 

הזורמים - הזורמים לא צריכים יומן, הם זוכרים דברים פשוטים קטנים כמו ימי הולדת, תאריכים עבריים ואפילו את שמות החברים מהתיכון. הזורמים יזכרו כתובות, דרכים צדדיות ועוד. יש להם מעין מחשב מוחי פנימי. ואם יאבדו את הדרך, הם ייקחו טרמפים או יעצרו איזה ברסלבר באיזו כיכר שיכווין אותם לאן שהם צריכים.

לאלו על פי רוב אפילו אין נייד, הם מתקשרים בעזרת טלפונים ציבוריים, ומאז שאלו נעלמו מהיקום, הזורמים פשוט סומכים על הברייה בה הם פוגשים שתזכיר להם את מועד הפגישות. הזורמים אכן זוכים לצירופי מקרים מוצלחים, אולי בגלל שאלו שקבעו איתם יודעים שיש 100% סיכוי שאם לא יזכירו לפרטנר על הפגישה, הם יישבו עם עצמם.

הזורמים, אגב, מאריכים חיים יותר מכולם מאחר שמאגרי הזיכרון שלהם נמצאים בפעולה מתמדת, ויש להם יכולת לבצע 'delete' ממאגר הזיכרון, ובלי צורך במטען.

 

המסורתיים - המסורתיים שומרים על גזירת רבי יהודה המתמיד שאומר "וכל פגישותיי בספר נכתבות". המסורתיים לא סומכים על ענן או על מערכת סינכרונים, הם צריכים להרגיש את הדיו זורם בכפות ידיהם. הם מבקשים לכתוב ולמחוק מה שנקבע ובוטל, יש להם צבעים או מדבקות או אפילו כתמים של קטשופ שיזכירו להם מה הם אכלו ביום שנקבעה הפגישה.

המסורתיים יקנו בכל שנה מחדש יומן, יעתיקו מסוף השנה האחרונה דברים חשובים אל תחילת השנה הבאה ויומניהם יהיו מלאים בקשקושים שציירו באמצע שיחות טלפון משעממות עם לקוחות שמתקשרים בפעם האלף כדי לוודא שהם קיבלו את ההנחה המקסימלית.

המסורתיים מתרחקים מזימונים לפגישות, הם לא יחשבו אפילו להגיב לפגישה שנשלחה אליהם למייל כ"מאשר את הפגישה, אגיע", לא לפני שירשמו אותה ביומן ויסמנו באלף פסים מתחת למילים: אושר במייל. אלו שרושמים ביומן שמים מבטחם במילה הכתובה, וברגע שירשמו את הדברים הם יבצעו פעולת 'שגר ושכח' ויסירו את המידע ממוחם הדל.

פעמיים ביום יבדקו שהכל מתנהל כסדרו, שלא שכחו לרשום כלום, ויסמנו ב'וי' את מה שבוצע.

אני, כפי שניתן לנחש, שייכת לקבוצת המסורתיים. יש לי חמישה עטים בתיק, פתקים להכניס בין דפי היומן וטיפקס שעובד שעות נוספות. יש לי מיליון קשקושים על דברים שבוטלו, ועוד אלף ציורים קטנים שהבנות שלי הוסיפו כי המחברת של אמא הרבה יותר מעניינת.
אני יצור חברותי שמבקש עט מאנשים זרים ואני נהנית לעמוד בכל שנה שעות מול דוכן היומנים כדי לבחור את היומן השנתי החדש שלי. אני אוהבת לראות את השבוע פרוש לפניי ולדעת שבניתי אותו מהרבה דם, יזע ודיו.
ובעיקר, בעיקר אני שמחה לדעת שאני לא נמנית עם המתנשאים שחושבים שאם יש להם יומן מסונכרן, הם צריכים להזכיר לי ששכחתי לכתוב ביומן את הפגישה איתם.

חזור למגזין