דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 431 אדר ב' אפריל 2019
כתבות

רק רגע עם שלמה קשת, כוכב השחר

חקלאי, מקים ומנהל מפעל "סבונטו" לייצור סבונים טבעיים, המשלב בעבודה אנשים עם צרכים מיוחדים.


רק רגע עם שלמה קשת, כוכב השחר

נולד ב-1970 בירושלים, להורים שעלו מצרפת.
נשוי לנעמי, בת כוכב השחר. הורים לשישה בנים.
לימודים: בישיבה התיכונית בכפר מימון ובישיבה הגבוהה בבית אל.
עיסוקים בעבר: עובד במשק אחיה.

עיסוקים בהווה: חקלאי, מקים ומנהל מפעל "סבונטו" לייצור סבונים טבעיים, המשלב בעבודה אנשים עם צרכים מיוחדים.

תחביבים: ייצור יין.

מוטו לחיים: "אם יש לך חלום שבוער בך, תגשים אותו".

 

מה היה הרגע -

שזכור לך מילדותך?
גדלתי בשכונת סנהדריה בירושלים, קרוב לגן קברי הסנהדרין. בתור ילד הייתי משוטט וחוקר את המערות בגן. זאת חוויה שנחרתה בי חזק. ההתרגשות שהייתה בי כשזחלנו פנימה וגילינו עוד פתחים ועוד חיבורים למערות אחרות, הייתה גדולה. חוויית ילדות מרנינה.
 

שבו החלטת לגור בבנימין?
אחרי החתונה היינו שותפים להקמת היישוב נצרים בגוש קטיף. כשאלנתן, הבן הרביעי שלנו, נולד עם תסמונת דאון, גילינו שאם חשבנו שהאתגר הכי גדול הוא התיישבות במקום הכי חלוצי בישראל, הרי שהיינו צריכים לחשב מסלול מחדש ולהקדיש את המקסימום כדי לתת לו את המיטב.

מבחינתנו המעבר לכוכב השחר היה יותר משמעותי מהדריכה של האדם על הירח.

ההורים של נעמי גרים ביישוב, והמקום היה מוכר לנו ולילדים והפך את המעבר לפשוט וקל. עברנו מיישוב מאד מבודד עם המון אתגרים ביטחוניים, למקום שאז ראינו כ"עיר הגדולה".

של קושי גדול?

לפני שמונה שנים התבשרתי על הירצחם של חבריי, משפחת פוגל. הכרתי את אודי בנצרים, הוא היה מפקד כיתת הכוננות ואני הרבש"ץ. ביישוב מאותגר ביטחונית כמו נצרים היחסים בינינו היו כמעט כמו בני זוג. רגע ההודעה על הרצח והתקופה שאחריו היו מאד מאד קשים. למחרת הרצח התחלתי להתעסק בנטיעת כרם הזיתים שלנו, עשרה דונם של זיתים. הרגשתי שאת כל האנרגיות הקשות אני מנתב לעשייה חיובית בארץ ישראל.

של בחירת כיוון בחיים?
מאז שאלנתן נולד היינו צריכים כל הזמן למצוא את המסגרות הכי מתאימות לו. זה לא היה קל, ועד היום כשהוא בן 21, זה מאד מאתגר. בסוף, זה מה שדחף אותנו להקים את המפעל - לייצר מקום עבודה מתאים לאלנתן וחבריו.

עד הקמת 'סבונטו' לא היה שום מענה תעסוקתי לאנשים עם צרכים מיוחדים בבנימין.
אנשים עם צרכים מיוחדים שמשולבים במסגרות תעסוקה שונים במהותם מאלו שלא. ההסתכלות עליהם היא אחרת לגמרי, גם בעיני עצמם, גם בעיני הסביבה וגם, באופן מפתיע, בעיני משפחתם שרואה שיש לאן לשאוף ולאן להתקדם.

 

של סיפוק מקצועי?
כשעברנו לכוכב השחר עבדתי במשק אחיה. במסגרת העבודה ביקרתי במאות בתי בד בארץ ובעולם, וכבר אז העבודה עם שמן הזית גרמה לי לחשוב איך אפשר להפוך אותו לסבון. לפני חמש שנים, כשחשבנו על מיזם שיכול להתאים לאנשים עם צרכים מיוחדים, למדתי בצורה מקצועית את תחום הפיכת השמנים לסבונים, ואחרי תקופה לא קצרה של ניסיונות הצלחנו להגיע לפורמולות מעולות.

את הרקיחה, שצריכה להיות בצורה מדויקת, אני עושה לבד. ומשם, את כל שאר העבודה עושים האנשים המיוחדים שלנו.
"סבונטו" הוא גם מפעל תיירותי. כל שנה מגיעים עשרות אלפי תיירים מהארץ ומהעולם לבקר בו. לא פעם אני מוצא את עצמי מראה בפעם הראשונה לתיירים את הפנים היפות שקיימות מאחורי הקו הירוק. עד אז הם שמעו שמאל רדיקלי מדבר על הכיבוש ועל המצב הקשה שקיים כאן. אנחנו מראים להם פנים אחרות.

של תובנה משמעותית?
בחודשים האחרונים אני מעביר שיחות לבני נוער שמגיעים למפעל ואנחנו מדברים גם על משפחה, והמקום שלה כשיש אח עם צרכים מיוחדים. במבט לאחור אחים לילדים עם צרכים מיוחדים גדלים קצת בצל. אין להם קבוצות תמיכה ואין להם עמותות שעוזרות להם. לכאורה, האתגרים והמשימות הם של ההורים, לשם כל הזרקורים מופנים, אבל האמת היא שלאחים לא פחות קשה. זה משהו שצריך לעלות למודעות ולתת לו מענה. אצלנו, האחים שנולדו אחרי אלנתן קיבלו את הסיטואציה יותר בקלות. הם לא מכירים עולם אחר. לגדולים יש את האתגרים שלהם, והם עומדים בהם בגבורה.


של שמחה מיוחדת?
אחד העובדים אצלנו ב'סבונטו', הוא בחור שעבר לפני כחמש שנים תאונת אופנוע קשה ונפצע אנוש, וסובל גם מפגיעת ראש. כשאביו הביא אותו לבית הכנסת ראיתי שרק יד שמאל שלו מתפקדת בצורה משמעותית. מיד חשבתי שהוא מתאים להטבעת סמל המפעל על הסבונים. הוא מגיע למפעל, לוקח סבון חלק, מכניס אותו למכשיר ההחתמה ואז מעביר את הסבון המוחתם שמאלה, לתבנית ריקה. את כל זה אפשר לעשות עם יד אחת. זה שאפשר לראות תוצאה מיידית, גורם לאנשים עם צרכים מיוחדים סיפוק גדול. הם מרגישים שהם עושים משהו. שהם מטביעים חותם, תרתי משמע.

כל פעם שהעובד מגיע למפעל אני רואה את ההתקדמות העצומה שהוא עושה בשיקום, וזה גורם לי שמחה גדולה. אנחנו חלק מההתקדמות, אנחנו שותפים במשהו גדול מאד.

 

של חלום לעתיד?
בחודשים האחרונים אנחנו מובילים יחד עם עוד קבוצת הורים של ילדים עם צרכים מיוחדים בבנימין, ובשיתוף עם עמותת לב בנימין והמועצה, מהלך מאד משמעותי. אנחנו מקווים לשנות את כל ההתייחסות שיש לנושא בבנימין, החל מינקות - מעון שיקומי, הסעות, דרך בתי ספר יסודיים, ועד לתעסוקה ודיור. כיום המענה קטן ולא מספק, ויש המון אתגרים. הגאווה שלי תהיה כאשר הפרויקט יצליח, כשתהיה התקדמות. אתגרים גורמים לי לאנרגיות, ורצון לעשייה. השאיפה היא להצליח בגדול.

החלומות בעתיד הם ליצור רווחה, תעסוקה ודיור בבנימין ברמה כזאת שיהוו דוגמה ומודל בארץ ובעולם.

חזור למגזין