דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 431 אדר ב' אפריל 2019
טורים

בטוחים בדרכים - מי שעומד מאחוריי ומלפניי ומצדדיי

תחת הצער הכבד של אבדן יוס עמיחי ואורי מנד"ל מעפרה, בהרכנת ראש לשבר האיום והמחיר הנורא שגבה הכביש באחרונה, נכתב הטור על נושא פשוט ויומיומי בהרבה. בעולם עמוס משימות, מטלות וצורך בסיפוק מיידי ותכוף, עד כמה אנחנו באמת מקדישים את תשומת לבנו למתרחש מחוץ לרכב, ע


בטוחים בדרכים - מי שעומד מאחוריי ומלפניי ומצדדיי

הטור הזה פונה אליך, הבחור שקורא טקסט בסלולרי ברכב לפני שמתקדם לאט לפניי ברמזור. ואלייך, שמתאפרת איפור פנים מלא ברכב מאחוריי במחסום. ואליך שעולה מולי בכביש וחייב לחפש משהו למטה במושב לידך. ואלייך שאוכלת כריך גדול, ואליך ששותה קפה ואל... נראה שהבנתם את העניין.

מי שנוסע בכבישים וערני לסביבה רואה נהגים מוסחים כל הזמן.

אני נוהגת עם בעיה מעט אחרת - אני בחרדה מהתאונה הבאה. כשנפגעתי בעצמי איבדתי את האמון הבסיסי שיש לכולנו בסטטוס-קוו שהוא 'כולנו רוצים להגיע בשלום'.

זאת לא דעה אמיתית על מישהו מהנהגים, לא אשמה כלפי אף אחד. זה פחד מהפעם הבאה שלמישהו יימאס לחכות, שמישהו לא ישים לב, יאבד ריכוז, יתעייף וכולי. זה הפחד להיפגע כשאני יכולה לדמיין את הפגיעה, כיוון שכבר חוויתי אותה.

אני לא נוסעת כל הזמן בחרדה כמובן, כי אז הייתי מסכנת את עצמי ואתכם. אני נוסעת דרוכה וערנית מאד, וודאי כמו נהגים רבים אחרים.

בעולם בו הרבה מבוגרים טוענים שיש להם הפרעת קשב וריכוז, בעולם בו הכל מיידי וחיוני, הנהיגה נותרה מונוטונית וטכנית ברובה.

הרבה מאד נהגים מתעסקים בדברים שונים ברכב, ואין כמעט נסיעה בה לא ניתן לזהות כמה נהגים שכפסע בינם ובין תאונה בשל חוסר תשומת לב מספקת לכביש ולשותפים בו.

כיוון שאני לא יכולה תמיד לנסוע בכביש המועדף עליי - כביש ריק עם הפרדת בטון מהנתיב הנגדי, הייתי רוצה להציע לכולנו לחשוב רגע לפני הכניסה לרכב.

לחשוב מה בטיחותי ומה לא. מה אפשר לעשות ברכב כדי לא להשתעמם בדרך, ואיך נחליט מה לא כדאי - מה לא הייתי רוצה שבן או בת זוגי יעשה בשעה שהוא או היא על ההגה? מה לא היינו נותנים לילד שלנו שקיבל עכשיו רישיון לעשות? מה לא היינו רוצים לראות נהג אחר עושה? מה לא הייתי עושה אם הילדים היו איתי ברכב? וכן על זו הדרך.

האיפוק הוא חשוב. כמה מאתנו באמת מתאפקים ולא בודקים הודעות שמתקבלות בזמן נהיגה?

לקראת חג האביב המתרגש עלינו לטובה, אני רוצה לבקש מכל אחד ואחת מכם לרענן את הרגלי הנהיגה הבטוחה לטובת כולנו.

חזור למגזין