דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 433 תמוז תשע"ט יולי 2019
כתבות

חשבון, נפש

בחמש השנים האחרונות ליווה סא"ל (במיל') יעקב סבג מעפרה למעלה מעשרים משפחות במסגרת תכנית 'נושמים לרווחה' באגף הרווחה בבנימין, בדרך לאיזון כלכלי ולרגיעה. בענווה רבה, בלי שיפוטיות ובקול רגוע ובוטח, הוא מסביר מהן הטעויות הנפוצות בהתנהלות הכלכלית המשפחתית ומהן


חשבון, נפש
צילום: freepik

למעלה מ-25 שנה שירת יעקב סבג מעפרה בצה"ל. 21 שנים מתוכן היה יועץ לענייני ערבים במינהל האזרחי. הוא ישב בתוככי עזה בשנות האינתיפאדה הראשונה והתרועע עם בכירי הארגונים ברמאללה באינתיפאדה השנייה.

כשהשתחרר מהצבא, כינס את תובנותיו בספר "זכרונות אבו-יוסוף" על ניהול הסכסוך הישראלי-פלשתיני.

סבג (55) גם הקים יחד עם אשתו וזוג שותפים את בית המרקחת בשער בנימין. אבל הראש, או הלב, רצה משהו נוסף. הוא פנה ללמוד אימון אישי ועסקי, ואת יכולת התקשורת הבין-אישית וקור הרוח, תכונות שימושיות משירותו הצבאי, החליט לנתב באזרחות לפרויקט 'נושמים לרווחה'. בימים אלו הוא מסכם חמש שנות עבודה בפרויקט האינטנסיבי.

 

"תכנית 'נושמים לרווחה' בבנימין, היא חלק מפרויקט ארצי משולב של משרד הרווחה, ארגון הג'וינט וקרן רש"י, הפועל בשיתוף פעולה עם ארגון פעמונים", מסביר יעקב סבג.

"במסגרת התכנית ניתן ליווי מקצועי למשפחות שמצד אחד הן במצוקה כלכלית אמיתית, ומצד שני אנחנו מזהים אצלן פוטנציאל להתקדמות, שבליווי נכון הן יכולות לצאת מזה.

"התכנית היא שלכל משפחה מוקצבות שנתיים של ליווי. כשהמטרה היא שבתוך השנתיים האלה המשפחה תתאזן כלכלית, וגם שתהיה לה תכנית איך להסתדר הלאה, שיהיה לה אופק עתידי".

 

איזה משפחות מגיעות ל'נושמים לרווחה'?

"משפחות כמעט מכל יישוב", עונה יעקב בפשטות, "למעט משפחות מעפרה, כי מראש הגדרתי שלא אטפל במשפחות מהיישוב שלי", הוא מדייק.

"גם הגילאים די מגוונים, ממשפחות שבהן בני הזוג בשנות העשרים לחייהם, למשפחות בשנות החמישים לחייהם, עם הרבה ילדים ועם מעט ילדים, עולים חדשים וותיקים.

ברוב המקרים מדובר במשפחות מאד נורמטיביות. משפחות שהסתבכו".


איך מזהים פוטנציאל להתקדמות?

"העו"סית של היישוב מפנה את המשפחות אלינו. לתכנית יש שלב מוקדם שבו העו"סית עושה תחקיר משלה, היא בודקת האם המשפחה בכלל בשלה לתכנית, והאם היא תהיה מוכנה לשתף פעולה. אני נכנס לתמונה כשהמשפחה אומרת שהיא מעוניינת ומוכנה.

אנחנו חותמים על הסכם טיפול, שבו קובעים את היעדים – מה אנחנו רוצים לעשות ולהשיג, קובעים את הכללים, ורק אז מתחילים לעבוד.

"את המשפחות אנחנו פוגשים פעם בשבוע-שבועיים", מתאר יעקב את תהליך העבודה. עיקר הפגישות נעשות בשעות הערב, אלא אם יש צורך בהתייצבות במשרד מסוים. "אנחנו נפגשים בבית ובמשרד הרווחה ובכל מיני מקומות שבהם אנשים צריכים עזרה כדי להתמודד עם הבירוקרטיה, כמו למשל בבנקים, ביטוח לאומי, הוצאה לפועל, או משרדי עורכי דין שפועלים מולם. מקומות כאלה שלא כולם מבינים מה צריך לעשות שם.

"בהרבה מאד מקרים אלו משפחות עם המון חובות שנצברו במשך תקופה ארוכה, אם זה בעקבות עסק כושל או התנהלות לא נכונה לאורך זמן. אחד הדברים הבסיסיים הוא לעשות סדר בחובות. זה יכול להיות בפשיטת רגל או הסדר נושים או איחוד תיקים. כל מיני מושגים שנשמעים לאנשים מן השורה כמו הצרה הכי גדולה שיכולה היתה לקרות להם. ובאמת לא כדאי להגיע למקומות האלה, אבל בסוף צריך לטפל בזה.

"גם לי חלק מהדברים לא היו מוכרים", מודה יעקב על צלילתו למים העמוקים של האזרחות, "התלמדתי תוך כדי עבודה. זה ממש מצריך להבין את הדברים מ-א' ועד ת'. במרוצת הזמן הפכתי לחצי משפטן", הוא צוחק.

 

 לצמוח ממה שיש

אני שואלת את יעקב איך גורמים לאנשים מבוגרים לשנות את התנהלותם מקצה לקצה. האם אפשר ל'חנך' אותם לדרך חיים טובה יותר?

"המטרה היא לא להתחיל לחנך אנשים מחדש. זה לא יעד", הוא משיב. "ברוב המקרים צריך לחפש את נקודות החוזק של המשפחה, מה הדברים שבאמצעותם עד עכשיו הם הצליחו להתמודד עם המצב שלהם, ואת הנקודות האלה לחזק עוד יותר.

"אי אפשר להגיד לבנאדם: כל מה שעשית עד עכשיו - גרוע, גרוע, גרוע; או: בואו, אני אלמד אתכם. להיפך. המשפחה מכירה את עצמה ואת המציאות שלה יותר טוב מכל מי שילמד אותה. לפעמים פשוט צריך לחבר את זה לכמה נקודות של ידע, לתת קצת עזרה פה ושם, כדי להגיע לזה שהמשפחה תדע לצמוח ממה שיש לה.

"אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים שאני זוכר, הוא של המשפחה הראשונה שטיפלתי בה.

"זה היה זוג מכוכב יעקב, הורים לחמישה, אחד מהם בחינוך המיוחד. מכיוון שהם התראיינו בעבר לעיתונות אני יכול לציין חלק מפרטי הסיפור. הם היו עולים יחסית חדשים מארצות הברית שצברו חובות רבים. האישה לא עבדה אז כי היתה בחופשת לידה והבעל בדיוק פתח עסק של אימוני כושר. אני לא מבין בכושר, ואני מודה שהסיכוי שדרך האפיק הזה הם יצליחו לצאת מהחובות היה נראה לי בהתחלה לא כל כך אמיתי, אבל זה מה שהיה להם.

"לכן, הרעיון היה לומר: התחלת עסק של אימוני כושר, בוא נראה מה אפשר לעשות כדי שהאימונים שלך יצליחו להביא הכי הרבה לקוחות ולהכניס לך את ההכנסות הכי טובות. בוא נראה איך ניתן לקדם את העסק כך שניתן יהיה לפרנס ממנו משפחה בכבוד.

"זה היה סיפור הצלחה מדהים כי העסק הזה פשוט פרץ במהירות מסחררת. תוך כמה חודשים הוא כבר ממש עמד על הרגליים.

"מה גרם לזה להצליח? בדקנו את כל ערוצי השיווק של העסק, בדקנו מה חסר לעסק כדי שיצליח. במקרה הזה למשל היה צורך בקניית ציוד לעסק. לכל משפחה בתכנית ישנו סל תמיכה כספית של כמה אלפי שקלים, שבאמצעותו אנחנו יכולים לעזור לה. מהכסף הזה היה ניתן לקנות את הציוד. אחר כך ראינו שהציוד יושב בתוך הבית, סכנת נפשות לילדים הקטנים. אז עזרנו להקים בחצר הקרוואן שבו גרו, מחסן לאחסון הציוד, והבחור הפך אותו לחדר כושר קטן, כך שאנשים יוכלו לבוא ולהתאמן שם.

המחסן היה כורח, אבל להפוך את זה למשהו שמייצר הכנסות, זה היה הדבר היפה.

"במקרה הזה גם עודדנו את האישה לצאת ללימודים ולעבודה, והיא נרשמה ללימודי חינוך מיוחד במקביל לעבודתה.

"כשאנשים מתעניינים בתהליך של שינוי, אתה מנסה לראות את כל הדרכים בהן אפשר לעזור להם. אחד הדרכים היא ברכישת השכלה, בתחומים שהם רוצים. לא אגיד להם עכשיו תלכו ללמוד את זה או את זה, אלא אעזור להם להשיג מלגות והנחות שיאפשרו לבני המשפחה להגיע למצב שהם יכולים לשנות לגמרי את איכות החיים שלהם ואת רמת החיים שלהם.

"להגיד שיש רק הצלחות? זה יהיה לא נכון, בלשון המעטה", מוסיף יעקב. "יש הרבה מאד תסכולים בדרך".

 

יותר משהעגל רוצה לינוק

אני מבררת עם יעקב אם יש כאלה שמתייאשים ופורשים מהתכנית. "היו משפחות, לפחות שתיים, שבשלב כלשהו – אחת בשלב מוקדם ואחת בשלב מאוחר – אמרו: די, אנחנו לא יכולים. גדול עלינו. אני לא יכול להכריח אנשים לעבור את התהליך. מבחינתי אני נותן מתנה, והבנאדם רשאי להחליט שהוא מקבל אותה ויכול גם להחליט שזה לא מתאים לו.

"זה דומה למקרה בו אדם הולך לרופא והרופא סבור שעליו לעבור טיפול מכאיב, והחולה מסרב.

"לפעמים אתה מרגיש שהמשפחה אולי רוצה בשינוי, אבל רוצה פחות ממך", הוא אומר בצער, "כמובן, שזה לא שהן באמת רוצות פחות, אלא שתהליך כזה מחייב שינויים ואת השינויים האלה קשה מאד לעשות. קל להגיד שצריך, אבל נורא נורא קשה לעשות.

"וחלק מהעידוד שלנו הוא בצורה שקצת מכאיבה", אומר יעקב. "כשאתה משקף תמונת מראה לאדם ואומר לו: אמרת שאתה רוצה לעשות שינוי, אבל לא עשית - זה מכאיב, אין ספק. זה לא שאני צועק עליו למה אתה עושה ככה ולא ככה, אבל גם להגיד: שמע, אמרת שאתה הולך לעשות א', ב', ג' ובסוף לא עשית, זה לא פשוט. יש משפחות שלקחו את זה קשה.

"לא כל המשפחות מגיעות להצלחות שאתה אומר עליהן 'וואו'. אני כן יכול לומר שכמעט כל המשפחות שנכנסו לתכנית יצאו ממנה בסוף השנתיים במצב טוב יותר מזה שהיו בו כשנכנסו אליה".

לפעמים נוצרות בתהליך גם בעיות של אמון.

יעקב מספר על משפחה אחרת שליווה, שרמת ההכנסות שלה היתה מאד נמוכה, ולא היתה שום דרך להגיע לאיזון כלכלי, מלבד בליווי לשינוי תעסוקתי. הבעל בחר לעבור לעיסוק אחר עם הכנסות גבוהות יותר, והאישה פתחה משפחתון בבית.

"פתאום היו הכנסות מאד יפות ופתאום המשפחה התחילה להתאזן, לראות אופק", הוא מתאר. "עכשיו, צריך להבין שתהליכים כאלה מלווים בעליות ומורדות. עסק כמו משפחתון שנה אחת יכול להרוויח יפה ושנה אחרי זה יכולה להיות לו ירידה בהכנסות. קשה לא ליפול מזה. בשלב הזה יש תחושה של אבדן אמון – נתנו בך אמון וזה לא מצליח, וצריך לשכנע להמשיך וצריך לראות איך עוזרים לעסק שימריא ושיהיה תגמול. זה לא קל, אבל נותן בסוף תחושה של סיפוק. סיפוק עם הרבה תסכולים", הוא אומר בחיוך.

"היתה לי משפחה שהתהליך שהיא עברה היה מאד מורכב. זו משפחה שהיתה כבר בשלבים של כניסה לפשיטת רגל. הם היו בטוחים שהם חייבים המון המון כסף וחשבו שהם צריכים למכור את הבית שלהם ולעבור לגור בשכירות. היו להם חובות, בעיקר לרשויות המס ובלגן עם הבנק למשכנתאות שרצה לעקל להם את הבית. אבל כשהתחלנו לבדוק גילינו שהחובות לא כאלה עצומים, ושיש תהליך שאפשר לעשות כך שלא יצטרכו למכור את הבית. להפתעתי, מצד המשפחה היה חוסר אמון בסיסי. הם ממש לא היו מוכנים לקבל את זה שיש מוצא. הם כל הזמן אמרו: 'לא, אנחנו חייבים למכור את הבית'. ועם כל כמה שניסיתי לבוא ולשכנע אותם שהם לא חייבים למכור את הבית, הם לא האמינו. מבחינתם היה להם ברור שככה הם לא מתקדמים לשום מקום, והגיע שלב שהם אמרו לי שהם לא רוצים יותר להמשיך בתכנית. כשעשינו סיכום של המקרה בצוות וראינו שבאמת יש מוצא ויש דרך, פנינו אל המשפחה והצענו לה שמי שילווה אותם במקומי, תהיה המקבילה שלי בתפקיד. ודווקא איתה הם כן התחילו להאמין שיש סיכוי. היום הם עדיין עם קשיים מסוימים, אבל הרבה פחות גדולים ממה שחשבו, שהם לא יוכלו להתמודד איתם, והם גרים בבית שלהם".

היכולת לזוז הצידה במקרה הזה, הפכה גם אותו לסיפור הצלחה.

חלק גדול מהמשפחות שטיפלנו בהן עומדות עכשיו על הרגליים בכוחות עצמן לגמרי. חלק צריכות עזרה קטנה. אבל את הרוב הצלחנו לעשות.

 

זו התמודדות לא תמיד פשוטה מול המשפחות. יש תמיכה לתומכים?

"זה נכון. אתה מוצא את עצמך לא פעם באמצע סכסוכים משפחתיים, וצריך להיות המגשר. או מתקשה להכיל מראה של משפחות במצוקה נורא קשה, שגרות בבתים עם טחב בקירות, או ילדים שחווים הזנחה. קשה לי לראות ילדים שמשלמים את המחיר.

"בתכנית אנחנו עובדים בשילוב - מלווה משפחה ועובדת סוציאלית. היא מתמודדת יותר עם הסוגיות הרגשיות שעולות, ואני עם הסוגיות המעשיות, הפרקטיות, שמלוות את התהליך. מידי תקופה היינו עוצרים ובוחנים לאן התקדמנו ומה השגנו. היו לנו גם הדרכות מטעם 'פעמונים' שבהן ליבנו סוגיות וקיבלנו מידע. להגיד שכל זה מכין אותך לכל מה שאתה עובר? לא. אבל זה עוזר".

 

כל המשפחה שותפה

דרישות הילדים בחופש הגדול מעצימות פעמים רבות את הקושי הכלכלי שחווים ההורים. יעקב מסביר שהכלי מספר אחת להתנהלות כלכלית, הוא לא להשאיר את הניהול הכלכלי בידיים של אחד מבני הזוג לבד. "זה ממש חייב להיות משהו משפחתי משותף", הוא טוען, ומפרט: "כמובן שזה תלוי בגילאי הילדים. אם הילד שלך בן שלוש, אין טעם שתתחיל להסביר לו כמה כסף המשפחה מרוויחה, אבל אפשר וצריך להגיד לילד, כבר מגיל שלוש ואפילו לפני, שלא את כל מה שאתה רוצה אנחנו הולכים לקנות".

הכלי השני הוא תכנון. צריך להשקיע זמן בלתכנן את העלות הכלכלית של דברים. לראות מה עומד לרשותנו, מה ההוצאות שיורדות במהלך הקיץ כמו שכר לימוד, ומה ההוצאות שיעלו. לראות איך אנחנו מכסים הכל.

עניין נוסף שצריך לתת עליו את הדעת - זה שכולם יוצאים לחופש בצימר בצפון, לא אומר שגם אנחנו חייבים לעשות את זה. אנשים אומרים: 'אבל זה מגיע לנו'. נכון, מגיע לכולם. באמת. אבל לא כולם יכולים לממן את זה.

"וגם חופשה באוהל בכנרת", מוסיף יעקב בחיוך של בעל ניסיון, "זה דבר שעולה כסף. אם החלטת שאתה הולך על זה, קח בחשבון את הארטיקים ואת הדלק ואת הקוביות של הקרח, ואחר כך תחשוב – יש לי את הכסף הזה, או שאולי עדיף להישאר בבית וליצור בילוי משפחתי בגן שעשועים השכונתי. לפעמים זה לא פחות מועיל לרגיעה ולאיחוד המשפחתי מנופש בצפון שאין לך איך לממן".

יעקב מבקש להוסיף דבר שנכון לא רק לחופשת הקיץ אלא לכל השנה – "חשוב שכל מי שרלוונטי במשפחה להתנהלות הכלכלית - יהיה שותף. אם אחד מבני המשפחה אחראי על ההכנסות והשני על ההוצאות, זה לא יילך".

"אנחנו לא בעידן של פעם, שהבעל היה מביא את המשכורת, נותן כסף לאישה לקנות בו אוכל, וזהו. דווקא לנשים אני אומר: כדאי מאד שתתחילי להבין בעניינים הפיננסיים. אם את רוצה שבעלך ישרוד את זה, כדאי שתביני בתחום. כל גבר חזק צריך אישה חזקה שתעמוד לצדו. שירגיש שיש לו שותפה בדבר הזה, כי אם לא, מתישהו הוא ייפול". הוא מחזק את דבריו בסיפור מדהים - "התחלתי לטפל לאחרונה במשפחה ששנים הבעל אמר לאישה: מה שאת רוצה - תקני, זה בסדר. יש לנו. עד שיום אחד הוא מגיע הביתה ואומר לה: 'אני כנראה עומד להיעצר בגלל החובות שיש לנו'. עד לאותו רגע היא לא ידעה מכלום. שום דבר לא הכין אותה למכה הזאת. תהיו ביחד. זה מונע המון הסתבכויות.

"אני מכיר זוגות שנפרדו או היו בדרך לזה, לצערי הרב. משברים כלכליים מרחיקים את האהבה. אחת המשימות העיקריות שלי היתה לעזור למשפחות לצלוח את המשבר ביחד. מבחינתי כשזוג נפרד זו תחושה של חוסר הצלחה.

"יש גם מקרים משמחים", הוא אומר בהקלה. "כשזוג מבין שזה משהו משותף ושהוא צריך לעבוד ביחד, הם כמו צוות בצבא שלומד מתוך הקושי שהם חייבים לעבוד אחד עם השני. אני לא יודע איזה חלק הוא שלי בסיפורים האלו, בטח לא רוצה לנכס לעצמי את ההצלחה הזוגית, אבל אני מניח שתרמתי משהו".

 

מותר לבקש עזרה

בקהל הקוראים שלנו יש כאלה שמזהים את עצמם בין השורות, אני אומרת ליעקב, ערים לכך שההתנהלות הכלכלית שלהם בבעיה, שהם עלולים להסתבך, אבל מכאן ועד שיפנו לעזרה חיצונית הדרך רחוקה.

"עד שלא תבין שאתה צריך לפעמים לבקש עזרה", אומר יעקב בישירות, "כנראה שהמצב רק יילך וידרדר. המצב לא נשאר סטטי. כמו מחלה, הוא חוזר לדוגמה מעולם הרפואה, "הטוב ביותר זה לא להיות חולה – לעבור טיפול מניעתי. ואם אתה כבר חולה אתה צריך ללכת לרופא. יש מחלות שנרפאות לבד, נכון, אבל יש מחלות שאם לא תלך לרופא, הן יחמירו. כדאי לפעמים כן לבדוק מה צריך לעשות. מקסימום תקבל זווית הסתכלות נוספת".

למי שחושב שהגיע הזמן לעשות מעשה, אומר יעקב: "אנחנו עובדים בצורה הכי דיסקרטית, אף אחד מסביב לא יודע מי המשפחות ואנחנו לא חושפים הלאה את הפרטים, למעט בתוך הצוות המצומצם שעוקב מה קורה בתהליך. ניתן לפנות אלינו דרך העו"סית של היישוב או דרך מרכז עוצמה".

 

אתה מאמין ביכולת של אנשים להשתנות?

"גם בתפקידי הקודם בצבא וגם בתפקיד האזרחי, אף פעם לא הסתכלתי על אנשים כקולקטיב. לדעתי זאת אחת הטעויות הגדולות שאפשר לעשות. ניסיתי להנחיל את זה בשירות הצבאי שלי, כתבתי על זה באריכות ב"זכרונות אבו-יוסוף", וזה ודאי נכון בתפקיד הזה של מלווה משפחות, שאי אפשר להסתכל עליהן כקולקטיב.

כשאני מסתכל על האדם הפרטי אני יודע שאפשר לעשות שינוי. אבל צריך לדעת שזה לא תהליך קל.

"אני אמנם נפרד מתפקיד מלווה המשפחות, אבל בתקופה הקרובה אחזור להעביר סדנאות בנושא של התנהלות כלכלת לצעירים ולזוגות, במסגרת ארגון פעמונים.

"אני יכול לסיים במשפט ששמעתי מאחד מבני המשפחות שטיפלתי בהן, זה מוטו שלקחתי איתי לחיים – אין בעיות, יש אתגרים. וגם עם אתגרים צריך להתמודד".

חזור למגזין