דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 416 אדר-ניסן תשע"ז
כתבות

גבורת אמת

17 משפחות קראו לילדן שנולד בשנה האחרונה על שמו של ינאי ויסמן הי"ד, ומיזמי ההנצחה לזכרו פרוסים בכל רחבי הארץ. "אני מרגישה שגדלתי והתבגרתי ב-20 שנה ", אמרה יעל אשתו בערב הזיכרון במלאת שנה לנפילתו, "ומנגד אני מרגישה שרק אתמול נפרדנו"


גבורת אמת

בי' באדר מלאה שנה לנפילתו של ינאי ויסמן בעת שנאבק מול מחבלים בשער בנימין. ינאי, לוחם בחטיבת הנח"ל ששהה בחופשה, ערך קניות עם רעייתו יעל ובתו הפעוטה נטע. כשהחל פיגוע הדקירה הסתער ינאי בידיים חשופות על המחבלים, ובמהלך הקרב נפצע אנושות ונפטר כמה שעות מאוחר יותר בבית החולים.

במלאת שנה למותו פקדו את קברו בחלקה הצבאית בהר הרצל מאות חברים ובני משפחה.

במעמד האזכרה נחנך הכיתוב האישי על קברו של ינאי:

"הוענק לו צל"ש אלוף"

"גבורת אמת תמצא רק במקום שיראת אלוקים שמה" (הראי"ה קוק זצ"ל).

בערב הזיכרון ביישוב מעלה מכמש נשאו דברים לזכרו בני משפחה וחברים.

הרב שמואל נתנזון, ראש המכינה הקדם צבאית 'ידידיה' שבה למד ינאי, לימד שיעור בנושא הכל-כך מתאים לינאי: "עד כמה רחוק אתה מוכן ללכת עם האמת שלך?".

בהמשך הערב הוקרן סרט לזכרו, ובסיום שר חברו למחלקה, רון ביטן, שיר שכתב והלחין בשעה שינאי הובא למנוחות ואילו הוא לא יכול היה להשתחרר ולהגיע להלוויה.

במהלך הערב נסקרו מיזמי הנצחה שהוקמו לזכרו של ינאי, ובהם "בית ינאי" - בית חם לחיילים במעלה מכמש, הענקת אות גבורת מגן תל חי, מחנה קיץ לצעירים בעלי צרכים מיוחדים, הענקת צל"ש אלוף פיקוד המרכז, מרוץ סניף בני עקיבא בקרית גת, פרויקט הנצחה של מכינת 'ידידיה' העוסק במיזמים עסקיים לצעירים, גינות הנצחה בבית הספר ג'ינוגלי בו למד ינאי, בתלמוד התורה במכמש, ובמקומות שונים ברחבי הארץ. גם מחלקות וצוותים בצה"ל נקראו על שמו.

שירה עמיחי, אמו של ינאי עמיחי הפעוט שאך נולד, נשאה דברים מרגשים בשם משפחתה, ובשם 17 המשפחות שקראו לילדיהן על שם ינאי.

יעל, אלמנתו של ינאי, אמרה בטקס: "אני יודעת שהרבה זמן לא כתבתי לך, ינאי. לפעמים מרגיש לי שהמילים לא יכולות להכיל את מה שאני חושבת ומרגישה, וזה אולי ימעיט מתחושת הגעגוע אליך. ינאיצ'וק שלי, מטורף שעברה שנה. אני מרגישה שגדלתי והתבגרתי ב-20 שנה, ומנגד אני מרגישה שרק אתמול נפרדנו. שרק לפני רגע היית כאן לידי, חיבקת ושמרת.

"אני חיה את היום האחרון שלנו כל יום. מנסה לחשוב מה הייתי יכולה לעשות יותר טוב, מנסה להבין למה. למה דווקא אתה? למה דווקא אני? מנסה לא לחשוב כל רגע ושנייה על הרגעים האחרונים שלנו יחד, אבל לא מסוגלת. זה חוזר אלי שוב ושוב. הייתי נותנת הכל כדי להרגיש אותך עוד פעם אחת, להגיד לך שאני אוהבת אותך ואתה בתגובה תחייך, ותשאל - 'באמת, כמה?', ואני אגיד – 'עד הירח ובחזרה. ואפילו יותר'.

"נטע המדהימה שלנו. כמה שאתה חסר לה.

כל בוקר אנו יוצאות מהבית, נטע מצביעה על התמונה שלנו, ליד הדלת, התמונה שאתה דאגת לפתח ולתלות, אומרת 'אבא' ונותנת לך נשיקה.

כל בוקר מחדש אני מחזירה לה נשיקה ממך ואומרת לה שאבא אוהב אותה. שאבא ואמא תמיד פה בשבילה.

"לא מזמן הייתי חולה ינאי, כל כך חולה שלא יכולתי לטפל בנטע. תחושת התסכול והכאב לשמוע אותה בוכה וקוראת לי "אמא, אמא" ואני לא מסוגלת לקום ולחבק אותה, להרגיע אותה, לטפל בה ולשחק איתה. ופתאום הצלחתי להבין אותך ינאי. הצלחתי להבין אולי במעט איך קשה לך. כמה כואב לך לחוש את נטע שלנו גודלת ומתפתחת, לחוש איך היא הופכת מתינוקת יפיפייה לילדה מיוחדת ומקסימה, שאף אחד לא יכול שלא לחייך אליה. לראות איך כולם מעניקים לה חום ואהבה, איך היא לומדת כל יום משהו חדש.

"לראות, אבל בלי יכולת באמת להיות אתה. לחוש אותה והיא לא תשמע אותך אומר שאתה אוהב אותה".

כמה ימים לאחר האזכרה, ערכו חניכי סניף בני עקיבא במעלה מכמש את שוק הפורים המסורתי. אלפי השקלים שנאספו במהלכו הוקדשו להמשך פעילותו הברוכה של 'בית ינאי'.

יהי זכרו ברוך.

חזור למגזין