דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 415 - שבט תשע"ז
דברי הימים

הגיע זמן ריבונות

פינוי עמונה הוא מכה כואבת להתישבות, מסוג המכות שמעוררות ליותר אומץ ומאמץ, "אין ספק שהדבר עורר את ממשלת ישראל לחשיבה קצת יותר אמיצה ושונה".


הגיע זמן ריבונות
צילום: הלל מאיר/TPS

 

בתחילת יום הפינוי של עמונה היכה במלוא עוזו הפער שבין עמונה 2006 לעמונה 2017. השוטרים נכנסו אליה בהמוניהם לאחר שעות המתנה מתוחות, אבל הם לבשו סווצ'רים כחולים, לא מדים שחורים, ללא אלות קסדות ומגינים וללא סוסים, ומבט פניהם לא היה כה אטום ומרושע כאז לפני 11 שנה. הצעירים שהתבצרו בבתי עמונה 2017 הטיחו בהם מילים קשות, טעונות, מאשימות, והם ניסו בכל כוחם לשמור על איפוק. מראות האלות המונפות והמכות הבלתי נגמרות והפצועים מפוצחי הגולגלות של 2006 היו רחוקות ממראות היום הזה, גם אם ריחפו מעליו בזכרונם של כל מי שנכח בה אז. אבל ככל שנקפו השעות והקור הטריף את הדעת והחושך כיסה את הכל והתקדמות הפינוי היתה איטית מדי, הלך האיפוק והתפוגג.

הכאב בעמונה כיסה את הכל. על פניהם של הנערים הצעירים שלא שתקו ונסחבו אחד אחד על ידי השוטרים, חלקם שואלים בכאב שאלות קשות, חלקם מטיחים בכעס, חלקם מתריסים חרפות וגידופים; הכאב ניכר בפניהם של הילדים הקטנים שלא ממש הצליחו להכיל את כל מה שקורה, של הוריהם שנקרעו מביתם והשאירו אחריהם בית שהוא עולם מלא שהולך ונחרב. ותחושת עוול קשה וחוסר צדק מרים עד מאד. כאב לראות את השפלת המשפחות שהוצאו בכוח מביתן ונשארו בחוץ, בקור, איש לא הסיע אותן משם.

הפינוי לא חיכה לתשובת הבג"ץ. לא שמישהו השלה את עצמו שהרכב השופטים הזה יראה לנגד עיניו גם את זכויותיהם של אנשי עמונה, ובכל זאת תקווה סמויה נותרה שמתווה נכסי הנפקדים לא ייקבר סופית.

אבל בג"ץ קבר אותו סופית. התקווה להישארות עמונה על ההר שנתנה טעם להסכם שכלל וויתור של תושבי עמונה על תנופת המאבק לפני קצת יותר מחודש, מתה. מה שנשאר זה מגורים בעפרה באופן זמני לחלק ממשפחות עמונה, והבטחת ראש הממשלה ליישוב חדש.

"הפתרון לטווח הבינוני הוא מגורים בשכונה הזמנית בעפרה", אומר אבי רואה, "חלק מהמבנים הוכנו בעוד מועד – מבנים שקיווינו להעלות לחלקות על ההר אך כבר לא נעלה, חלק אחר יוכן במהלך החודש הקרוב. והפתרון שאנחנו מקווים לקדם לטווח הרחוק זה הקמת יישוב חדש לקהילת עמונה במרחב בנימין".

"עברנו אירוע קשה משני היבטים", ממשיך רואה, "גם בהיבט האנושי, לתלוש משפחות מבתיהן שבהם גרו יותר מ-20 שנה, זהו אירוע טראומתי ודאי ברמה האישית, המשפחתית והקהילתית; וקשה גם ברמה הלאומית, שוב יש תמונות של עקירת יהודים מבתיהם. בהיבט ההתיישבותי זו מכה קשה. גורמי השמאל הצליחו להרוס יישוב שהיה קיים 21 שנה, ובעצם לנטוש את הגבעה שחולשת על היישוב עפרה. אבל אנחנו מקווים ומייחלים שמתוך הכאב וההרס נזכה בזמן הקרוב לבניין חדש, בניין עבור המשפחות, עבור הקהילה, שאנשי עמונה יוכלו למצוא איזו נחמה בהקמת יישוב חדש, שיביא לידי ביטוי את השליחות שלהם למען ארץ ישראל, שליחות שהם אימצו ומימשו באופן כל כך מרשים על הגבעה בעמונה.

"בפן המדיני פוליטי", ממשיך רואה, "אין ספק שאירוע עמונה עורר גם את ממשלת ישראל וגם את הח"כים, ולדעתי גם את עם ישראל, לחשיבה קצת יותר אמיצה שעל ממשלת ישראל לעשות צעדים שונים ממה שנהגה לעשות עד עכשיו בפתרון העתירות כנגד יישובים יהודים. זה בא לידי ביטוי בחוק ההסדרה, ובניסיון – שבג"ץ פסל - בנושא אדמות הנפקדים. אבל יש מתווה נוסף שהוא הרבה יותר משמעותי, אמיתי ונכון, וזה להחיל את הריבונות בחבלי יהודה ושומרון, ואם הדבר הזה, שכבר תופס תנופה תודעתית ומחלחל יותר ויותר בחברה הישראלית יקרה, אין ספק שזה יהיה ההישג הגדול של קהילת עמונה בפרט ושל ההתיישבות בכלל.

"הכתובת שלנו היא לא בית המשפט העליון, למרות שהחלטתו נובעת מבחירה מצערת, אלא ממשלת ישראל, שעל ידי החלטותיה יכולה להביא את בית המשפט העליון להכרעות שונות בתכלית ממה שהיו עד עכשיו", מוסיף רואה. הכותרות לא רעשו כשאותו ערבי שבשל עתירתו בג"ץ הורה להרוס את מגרון, משך את עתירתו בתביעה שהתנהלה במקביל בבית משפט השלום, כשהדיון הגיע לשלב ההוכחות. שנתו של איש משופטי בג"ץ לא נדדה בשל העוול שנעשה לשווא.

עיתונים, כמו סדרות דרמה, נחתמים לפעמים בשיא המתח. גיליון זה יירד כנראה לדפוס כשפינוי עמונה עוד לא יושלם. כך או כך, זהו סיום אכזרי למאבק אמיץ ונחוש של תושבי עמונה. סוף פרק בסדרה, אך לא סופו של הסיפור.

 

מאבק תשעת הבתים

ביום שני שעבר שבתו הרשויות ביו"ש ועלו למחות בירושלים. מאות מבוגרים ותלמידי תיכונים צעדו אל גן הוורדים שמול הכנסת, לא מוכנים לשתוק מול הריסתו המתקרבת של יישוב שלם. נוער עפרה יזם שבת נוער המונית והביא לשבת הקפואה והמושלגת אלפי בני נוער, לשבת מרוממת של שירה, דיונים ועוצמה. לפני השבת ואחריה תושבי עפרה דנו שוב ושוב באופי מאבקם. שביתת רעב? השבתה אחרת? איום שביתת הרעב הוליד דיון מרתוני עם אנשי משרד ראש הממשלה, שבו הובטחו להם 68 יחידות דיור חדשות בעפרה, ושחוק ההסדרה יעלה להצבעה באותו שבוע. ההצבעה על חוק ההסדרה לא עלתה באותו שבוע, נקווה שגורלן של היחידות יהיה טוב יותר.

כך או כך צפויים מנופי ההרס להמשיך מעמונה אל תשעת בתי עפרה. גם תושבי הבתים עתרו לבג"ץ בבקשת דחייה. מרביתן רכשו בתים והם מחכות להשלמת בנייתם, ומבקשות שלא לעבור פעמיים. האם בג"ץ יראה גם את זכויותיהם לנגד עיניו?

"חשוב לזכור שלמרות שמדובר באירועים מאד קשים, בלתי נסבלים, שאסור לעבור עליהם לסדר היום, עדיין זה לא סוף העולם", מסכם אבי רואה, "גם אם לא נראה תוצאה חיובית מיידית מכל ההבטחות, אנחנו נדע להתגבר ולהמשיך ולתכנן וללחוץ ולפתח את היישובים עצמם, לבנות שכונות חדשות, להרחיב את ההתיישבות ולשפר תשתיות ראשיות כדי להמשיך לפתח ולהעצים את ההתיישבות".

 

החלטה חסרה

ובינתיים, הכרזת ראש הממשלה ושר הביטחון על בניית 2,500 יחידות דיור ביו"ש, מוטב לה שלא היתה יוצאת לעולם, אמר אבי רואה, ראש המועצה, "כי היא מדברת על קידום בנייה ב'גושים', ולהפרדה הזאת אנחנו מתנגדים נחרצות. עם זאת יש כאן סנונית ראשונה, ויש לנו את כל הסיבות להאמין שתקרה התפתחות בזמן הקרוב. עצם העובדה שהממשל האמריקאי השתנה ובראשו עומד מי שמבין את זיקת עם ישראל לחבלי יו"ש ואת צרכי עם ישראל, מולידה ציפיות למשהו אחר. אנחנו מצפים לאישורי תכניות ושיווקי יחידות דיור בכל רחבי יו"ש. אני מקווה שראש הממשלה יתקן את ההחלטה החסרה".

 

חזור למגזין