דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 416 אדר-ניסן תשע"ז
מאמרים

עמונה: תם ולא נשלם

אמנם לא הצלחנו להציל את עמונה, אבל אנו שלמים. אנו שלמים כיוון שעשינו באמת כל מה שיכולנו, ומפני שאין דבר יותר שלם מלב שבור. תהליכים היסטוריים משמעותיים באים לעיתים מתוך משברים וכאב, כמו לידה. המשבר שלנו יכול להוות דחיפה לשני תיקונים חשובים, ביחס אל מעמד הי


עמונה: תם ולא נשלם
צילום: הלל מאיר/TPS

המילים שעולות לי שוב ושוב בתקופה האחרונה הן - ייסורים של אהבה. מילים מפתיעות, שכן כיצד ייסורים מסתדרים עם אהבה?! אמנם חז"ל במסכת ברכות (ה ע"א) לימדו אותנו שיש סוג כזה של ייסורים, אך מה שפחות ידוע הוא שהמימרא הידועה של רבי שמעון בר יוחאי, על כך שארץ ישראל היא מתנה טובה שניתנת על ידי ייסורים, כמו העולם הבא והתורה, נמצאת באותה סוגיא. אכן, גם כאן נמצא הפלא, מתנה מצד אחד, וייסורים מצד שני.

מצאתי שרבי דוד בן שמעון (המכונה הצוף דב"ש) כותב את הדברים במפורש: "הדר בארץ ישראל ויש לו ייסורין אין לו צורך לפשפש במעשיו בכל הדרכים שאמרו ז"ל, שהרי כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון, שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עוון, וכיוון שהוא נשוא עוון בידוע שהייסורים שבאו עליו אינם אלא ייסורים של אהבה" (שער החצר סימן קנט).

יש ייסורין שבאים כתוצאה מעוון, ושורשם בתיקון העבר, אולם יש ייסורים שבאים בשביל העתיד, בכדי להעלות את האדם, להרים אותו למדרגה גבוהה יותר, מתוך ההתמודדות. בהקשר של ארץ ישראל, לתחושתי, הייסורין בוחנים ומעוררים אותנו להתבונן פנימה – עד כמה אנחנו רוצים את ארץ ישראל, לשם מה הגענו לארץ ישראל, מהי עבודת ה' של ארץ ישראל. הייסורין מוציאים מאתנו כוחות נפש פנימיים יותר, להעמיק ולהרים את המבט על חיינו ותכליתם.

 

@ביניים: ימים יגידו

ומכאן לעתיד. לבניית יישוב חדש לתושבי עמונה יש חשיבות גדולה. חשיבות לאומית, שיוקם לאחר שנים רבות סוף סוף יישוב חדש ביהודה ושומרון, באופן רשמי וגלוי על ידי ממשלת ישראל. חשיבות קהילתית, שקהילת עמונה שבנינו במשך שנים תוכל להמשיך, גם אם במקום אחר. וכמובן, חשיבות משפחתית ואישית, של בניית בית במובן הפשוט ביותר של המילה.

לאבלים, להבדיל, אומרים: המקום ינחם אתכם עם שאר אבלי ציון וירושלים. במקרה שלנו אנחנו אכן מצטערים על ציון, על ארץ ישראל, ועל כן – בבניין ציון וירושלים ננוחם. הנחמה השלמה כמובן תהיה כאשר יחזור עם ישראל אל עמונה.

יש תהליכים היסטוריים משמעותיים שבאים מתוך משברים וכאב, כמו לידה. מעבר לבניית יישוב חדש, שכאמור בעצמו מהווה תיקון לאומי, מה שאירע לנו יכול להוות, וכבר מהווה, דחיפה לשני תיקונים כלליים משמעותיים: הראשון - שינוי היחס אל יהודה ושומרון, ובפרט – מעמד היהודים ביהודה ושומרון. האבסורד הנורא בעקירת עמונה נבע מתוך היחס המפלה ליהודים ביהודה ושומרון. תיקון הוא לראות ביהודים תושבי קבע, ולא אורחים או זרים, וממילא להחיל ריבונות על חבלי המולדת שלנו. חוק ההסדרה הוא סנונית ראשונה בתהליך הזה, ואנו מקווים שפעולתנו זו תביא בסופו של דבר להסדרת כלל ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.

התיקון השני הוא היחס לבתי המשפט, ובפרט – לבג"ץ, ובאופן כללי יותר ליועצים המשפטיים למיניהם. התיקון יהיה כאשר נבחרי הציבור, שהרוב היהודי בחר, ישלטו באמת במדינה, ויקדמו למעשה את רצון העם, ולא מיעוט שלא נבחר, שמקדם תפישות קיצוניות בעזרת ה'מישפטיזציה' שפשתה בנו. הקולר על הרס עמונה תלוי בעיקר בצווארם של בג"ץ והיועצים המשפטיים למיניהם, שנראה שעל תוצאות מעשיהם נאמר בברכת השיבה שופטינו: "והסר ממנו יגון ואנחה" (כל זה לא מסיר כמובן את אחריותם של נבחרי הציבור, שלא השכילו לפתור את הבעיה במשמרת שלהם, ולשלוט).

אלו שני תיקוני עומק, שאני מקווה שקיבלו, ויקבלו עוד בעתיד, דחיפה וקידום מתוך המשבר שלנו. ימים יגידו.

תודה גדולה לכל מי שהיה אתנו בעמונה בימים הגדולים, המבוגרים והנוער, שבוודאי הותירו רושם בלב כל אחד ואחת. ותודה למי שתומך בנו בהווה, ובפרט עובדי המועצה היקרים והמסורים.

ולסיום: אמנם לא הצלחנו להציל את עמונה, אבל אנו שלמים. אנו שלמים כיוון שעשינו באמת כל מה שיכולנו, ומפני שאין דבר יותר שלם מלב שבור. יהי רצון שבסופו של דבר נצמח, ויצמח עם ישראל כולו, מתוך השבר הזה, ויתקיים בנו: "הזורעים בדמעה – ברינה יקצורו".

חזור למגזין