דלג לתוכן העמוד
המגזין הדיגיטלי של מטה בנימין
גיליון 416 אדר-ניסן תשע"ז
מאמרים

להוזיל את יוקר המחיה

עם הלוואה של 20,000 שקלים בלבד יצא לדרך 'גמ"ח אחי יעקב' שמוכר תצרוכת ביתית במחירי עלות בהיקף של שני מיליון שקלים בשנה, וחוסך לתושבים הקונים בו כמיליון שקלים במצטבר בשנה. הגמ"ח והחנות משווקים כעסק לכל דבר ואף אחד לא מרגיש שעושים לו טובה


להוזיל את יוקר המחיה

איך אפשר לשנות את העולם עם 20,000 שקלים?

הסיפור שלי מתחיל לפני 19 שנה ביום בו התבשרנו כי אחי הבכור, יעקב ז"ל, נהרג בפיצוץ בלון גז בביתו בגבעת זאב. הוא היה נשוי טרי, אב לילדה בת שנה. כמשפחה דלת אמצעים וברוכת ילדים לא היה באפשרותנו להקים משהו לזכרו, אבל הרצון הזה תמיד בער בי. חשבתי שכשיהיה לי כסף אוכל באמת לעשות משהו ראוי לעילוי נשמתו. השנים עברו, והכסף לא הגיע... עד שיום אחד החלטתי לעשות משהו יצירתי. אמרתי לעצמי, חייבים לחשוב מחוץ לקופסה, חייבת להיות דרך לעשות טוב לאנשים ולשנות משהו בעולם, גם אם אין לך כסף אלא הרבה רצון טוב ועקשנות.

בהתחלה גייסתי 2,000 שקלים וקניתי בהם ספרי קודש של הרב ארוש. אם הייתי מחלק אותם כמקובל, הייתי זוכה להפיץ 80 ספרים. אבל עם 80 ספרים אי אפשר לשנות את העולם. לכן במקום לחלק אותם – מכרתי אותם, במחיר עלות. כעבור שבוע כל הספרים נמכרו, ובידי היו שוב 2,000 ₪ לקנייה נוספת של עוד 80 ספרים. כך במשך חודשים זכיתי להפיץ מאות ספרים של טובי הרבנים ולהאיר את העולם.

הרגשתי שיש לי ביד רעיון שמשדד את המערכות הקיימות בחברה שלנו. רעיון גאוני שניתן להמיר אותו לכל תחום שרק ארצה. חשבתי לעצמי, מה עוד אני יכול להוזיל ולמכור במחירי עלות? פתחתי גמ"ח לתרופות ללא מרשם רופא - תרופה שעלותה בבית מרקחת 40-50 ש"ח עלתה עשרה שקלים. ההצלחה כמובן היתה גדולה.

 

@ביניים: סיכון מחושב

אחר כך עברתי לשלב הבא. למה לחשוב בקטן? הבנתי שהנושא הכי חשוב בו אוכל לעזור לכלל המשפחות הינו סל המזון והתצרוכת השוטפת. כל הוזלה ולו הקטנה ביותר, מסתכמת במאות ואלפי שקלים בחודש. לפני כארבע שנים החלטתי שהגמ"ח שלי ימכור פירות וירקות, כי שם ראיתי שפערי המחירים הם של 100 אחוז ממחיר הקניה למחיר המכירה.

לוויתי מחמי 20,000 ₪ ויצאתי לדרך. השבוע הראשון שבו קיבלנו סחורה זכור לי כחוויה שלא אשכח. האדרנלין שזורם לך בגוף עם הסיכון המחושב בהזמנת משאית עם שלושה טון פירות וירקות, וללא הודעה מוקדמת, פריקה על כביש ראשי בלב היישוב, ומכירה ללא אמצעים בכלל. והתגובה הנדהמת של האנשים, שלא מאמינים שניתן למכור עגבניה בשני שקלים, גזר בשקל אחד, אפרסמון בשלושה. וכך הלאה.

אנשים עצרו את הרכבים על הכביש, אפילו נהג האוטובוס נעצר לקנות, אי אפשר היה להישאר אדיש לזה. בסיומו של יום הסחורה נמכרה, והסכום בקופה נשאר כשהיה.

כמובן שבשבוע שלאחר מכן מזכירות היישוב הבהירה שלא תיתן לי לערוך את המכירה על הכביש הראשי, ובתיאום עמם עברנו למכירה ברחוב באזור התעשייה ביישוב.

לאחר מכן הבנתי שלא רק בפירות וירקות אלא גם בבשרים, עופות ודגים יש פערי מחיר גדולים, ומה על מוצרי חלב ומעדנים, בקיצור תוך שנה לא יכולנו יותר להפעיל את הגמ"ח ברחוב, ונאלצנו לעבור למקום יותר "מסודר" - בפרגולה אצלי בבית. בראייה לאחור אני מתקשה להאמין איך היה לי את האומץ להזמין סחורה בגשם, ולפעמים אף בשלג, או לחילופין בחום ללא אפשרות לצינון או הקפאת מוצרים במידה ויישארו. סוג של אמונה בצדקת הדרך והמון סיעתא דשמיא.

 

@ביניים: לצמוח מלמטה

כיום אנחנו מסודרים במבנה תעשייה, עם מקררים, מקפיאים, מידוף, קופה וכל שנדרש, כמו עסק לכל דבר. ההבדל היחידי הוא שהכל נעשה על ידי מתנדבים, וללא מטרות רווח. היקף המכירות שלנו עומד על כשני מליון שקלים בשנה. בהתחשב בהוזלה המשמעותית, אנחנו למעשה תורמים לקהילה כמיליון שקלים בשנה.

העמותה המפעילה את הגמ"ח לא עוסקת רק בסבסוד מוצרים אלא גם מכינה סלי מזון ומארגנת קו חלוקת אוכל מוכן למשפחות נצרכות.

התחנה הבאה שלנו היא הקמת מערך מכירה מסובסד בשער בנימין או במקום מרכזי אחר, לרווחת כלל משפחות האזור.

אם היו שואלים אותי בעבר האם אתה מאמין שניתן להקים מערך של קניית סחורה ומכירתה ותרומה בהיקף של שני מיליון שקלים, עם הון עצמי של 20,000 שקלים בלבד - לא הייתי מאמין. אבל עם עובדות אין מה להתווכח. כיום פוקדות את הגמ"ח מאות משפחות מכלל שכבות האוכלוסייה, כולן נהנות מסחורה טרייה ואיכותית, ומעבודה בהתנדבות של סטודנטים ובנות מכינת לפידות שמתגברת אותנו לקראת החגים ובעתות לחץ. גם ילדי בתי הספר והאולפנה, ובעצם כמעט כל הקהילה, לוקחים חלק בפרויקט העצום הזה - למען שמו באהבה.

 

 

@ביניים: בגובה העיניים

במהלך השנים יצא לי לפגוש בהרבה סיפורים מרגשים, הממחישים את חשיבות הפרויקט שלנו. רבנים מהקהילה מספרים לי שיש משפחות שהם מטפלים בהן באופן אישי שאלמלא הסופר החברתי שלנו, לא היה להן מה לאכול. אני נפגש לא אחת עם אנשים שחיים ממש על השקל, ולא יכולים להרשות לעצמם לחרוג ממסגרת תקציב של 100 ש"ח לשבוע, וכל שאר המוצרים שחורגים מהתקציב השבועי מוחזרים מהעגלה למדף. אני רואה אנשים שקונים רק את המבצעים שאנחנו מסבסדים ומוצרי בסיס בלבד, ואני חושב כמה חשוב לעזור למשפחות כאלו לחיות בכבוד. האזרח מהשורה לא יבחין בהן, אבל אני על הקופה כן. לא פעם אני פונה באופן דיסקרטי ומציע להן להיכנס בחינם לחלוקת אוכל מוכן שהגמ"ח מפעיל במהלך כל השנה, בו יוכלו לקבל ארוחות הכוללות בשרים משובחים, פרגיות, דגי סלמון ומושט, תוספות וסלטים שלא יכלו לחלום עליהם.

לקראת החגים יצאנו במבצע סבסוד סלי מזון. מקבלי הסלים שילמו עליהם סכום סמלי של 200 ש"ח, ממקום של שותפות וכבוד ולא ממקום של נצרכות. בכדי שההטבה לא תנוצל על ידי מי שלא צריך לה באמת, פרסמנו ששווי הסל יעמוד על 350 ₪. בפועל עלות הסל עמדה על 750 ש"ח. אדם שמסכים "לקנות" סל מזון לחג, מבלי לבחור בערב החג איזה עוף יהיה לו על השולחן, או איזה סוג של בשר, זה למעשה היה מבחן הזכאות של המשפחות. מלבד אוכל היו בסלים גם שמיכות צמר, צעצועים, חיתולים ועוד. אנשים שקיבלו את הסל (שכלל חמישה קרטונים) לא ידעו את נפשם מרוב שמחה. חלקם שלחו תגובות נרגשות - כמה הילדים שמחו בצעצועים שקיבלו, ועל כך שיוכלו להעביר את החג בכבוד.

אנחנו מסתכלים לנצרכים בגובה העיניים, ולא מבדילים אותם משאר האוכלוסייה. כל הקונים בסופר החברתי נהנים ממחירים מוזלים, שחלקם אף מסובסדים, וביניהם גם הנצרכים. כתוצאה מכך אף אחד לא מרגיש שעושים לו טובה. הגמ"ח והסופר משווקים כעסק לכל דבר, עד כדי כך שלקח לי שנים (ועדיין לא הצלחתי) לשכנע את מזכירות היישוב שאנחנו עמותה ללא מטרות רווח, ושכל הפעילות הינה לשם שמיים, ואני לא מרוויח משכורת מהפעילות הזו.

יש לי חלום לשכפל את ההצלחה הגדולה הזו לעוד מקומות בארץ ולפתח את הגמ"ח החשוב שלנו בכדי שיעזור לכל עם ישראל. יש הרבה כוחות בעם שלנו, המון אנשים טובים, מתנדבים, נוער נהדר ונדבנים. אם אמצא תורם רציני או כמה תורמים שיתמכו בנו למעבר לשלב הבא, נוכל להקים רשת שתזעזע את כל ענף רשתות השיווק של המזון בארץ ותוזיל את המחירים בעשרות אחוזים. זה המקום לפנות גם לאנשים פרטיים המעוניינים לתת כתף ולהתנדב בגמ"ח, אפילו לכמה שעות, זו עזרה משמעותית מאוד עבורנו. מנהלים ומחנכים של תיכונים, בתי ספר, פעילים חברתיים, ורכזי התנדבות במקומות השונים, אנחנו צריכים את כולכם בשביל לשנות. "אני ואתה נשנה את העולם, אני ואתה אז יבואו כבר כולם".

(ליצירת קשר: טל יקותיאלי 050-9233095)

חזור למגזין