על המועצה
כתובת: אזור התעשייה שער בנימין
סקירה כללית
לבנימין DATA - אתר הנתונים של המועצה>>
המועצה האזורית מטה בנימין משתרעת על שטח של כמיליון דונם, בין אזור בקעת הירדן ממזרח ועד שפלת לוד ממערב, ובין השומרון מצפון ועד פרוזדור ירושלים מדרום. המועצה האזורית מטה בנימין היא המועצה הגדולה בארץ, המועצה מונה 47 ישובים, ואוכלוסייתה כ-80,000 נפש.
שנת הקמה: סיון תשל"ט, מאי 1979 יישובי המועצה הראשונים הוקמו בשנים 75'-77'.
מקור השם: נחלת שבט בנימין התנ"כית, אשר שכנה אף היא בין כתף יריחו במזרח לכתף הר יערים במערב; ובין כתף לוזה מצפון לכתף היבוסי מדרום, כדברי הפסוק: "ולבנימין אמר, ידיד ה' ישכון לבטח עליו, חופף עליו כל הים, ובין כתפיו שכן"(דברים ל"ג י"ב). 
הלוגו: סמל שבט בנימין הוא זאב. בברכת יעקב לבנימין ברך אותו "בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל" (בראשית מט' כז').
היישובים: מרביתם של הישובים – קהילתיים; 3 ישובים הם בעלי אופי עירוני, ושני ישובים הם מושבים שיתופיים (מתתיהו ומבוא חורון).
מתוך סך הישובים – 8 חילוניים; 6 ישובים מעורבים חילוניים-דתיים, שתי שכונות גדולות הן חרדיות (תל ציון הצמודה לכוכב יעקב, והקהילה החרדית ביישוב אדם) והשאר - דתיים.
ההתיישבות: היישוב היהודי באזור החל עם הקמת מבוא חורון בשנת תשכט (1969), נמשך בהקמת עפרה על גב ההר בשנת תשל"ז (1977), והתבסס בגל עליה של 8 יישובים מתשל"ז עד תשל"ט.
סיפור ההתיישבות בראשיתו היה רצוף מאבקים חלוצים ונחישות ציונית, אשר לא חדלו מלאפיין את מעשה ההתיישבות עד ימינו אלה, אך נוספו להם מאז איכות חיים גבוהה, וחיי קהילה, תרבות וחינוך עשירים.
גידול וצמיחה: מטה בנימין בולטת מדי שנה באחוזי גידול גבוהים בהשוואה לממוצע הארצי. משנת 87' שבה מנתה אוכלוסיית המועצה 5,700 נפש, ועד לשנת 90', חל בה גידול של 100%, למרות שנות אינתיפאדה קשות. בשנה זו כבר מנתה 11,500 נפש, שהם כ- 2,300משפחות.משנת 90' עד שנת 95' שוב הכפילה המועצה את עצמה, ועד לשנים אלה נמשך תהליך הגידול המואץ.
החינוך: במעונות לומדים כ-1,300 ילדים. סך מספר התלמידים במוסדות חינוך מגנ"י עד תיכון (כולל): 17,000. כ -3500 תלמידים מוסעים כל יום בכ-428 קווי הסעות בתוך בנימין ומחוץ לתחום המועצה, מתוכם כ-150 קווי הסעות בחינוך המיוחד (הסעות מורים - כ-79 קוים נוספים).
תרבות, חברה וקהילה: מתנ"ס בנימין מבצע פעילות חברתית, קהילתית ותרבותית ענפה בישובים השונים, וכן ארועים גושיים ואזוריים גדולים.
דירוג סוציואקונומי: על פי נתוני הלמ"ס, הרמה הסוציאקונומית בבנימין הינה 5 (בדירוג של 1 עד 10, כאשר 10 הוא הגבוה ביותר). בחינת הפערים ברמה הסוציואקונומית שבין היישובים מעלה תמונת פערים גבוהים בדומה לפערים ברמה הארצית.
תעסוקה ותעשייה: המועצה נמצאת בתחום שני אזורי מטרופולין גדולים ודומיננטיים בתחומי התעסוקה והשרותים: ירושלים וגוש דן. אזור גוש דן מספק היום את עיקר השרותים והפרנסה לישובים שבמורדות המערביים של הרי בנימין, וירושלים לישובים בגב ההר ובמורדות המזרחיים.
תשומת לב מיוחדת מופנית במועצה לקידום התעשייה והתעסוקה באזור, ולשם כך הוקמה על ידי המועצה חברה כלכלית שמטרתה לקדם תחום זה. לחברה מגוון רחב של פעולות, ובהם שרותי הסעה והובלה, פיתוח ובנייה, מבני תעשייה ותשתיות, שרותי קשר, תחנות דלק ושרותי דלק שונים ועוד. אזור התעשייה "שער בנימין", הולך וצובר תאוצה ופתוח ליזמים ובעלי עסקים. בנוסף יש עוד כשני אזורי תעשייה גושיים נוספים, בשילה ובנווה צוף. פרט להם קיימים אזורי תעשייה הממוקמים ליד היישובים עצמם, ובהם פועלים מספר רב של מפעלים ועסקים במגוון תחומים.
שניים מתוך ישובי המועצה מוגדרים כיישובים חקלאיים, אך במספר ישובים קהילתיים עוסקות משפחות בודדות בענפי המטעים, הלול, הדיר, מכוורות, בקר, כרמים ויקבים, ופרחים.
היסטוריה ואתרים:
בתקופות עברו היה אזור זה של ההר מעוזה העיקרי של ארץ ישראל. שבט בנימין שלט על במת ההר, וצפונה לו - שכן שבט אפריים. פריחת האזור היתה בימי ממלכתם המאוחדת של יהודה וישראל, וישובים יהודיים פרחו כאן גם בתקופה היוונית. הצלבנים ביצרו ישובים רבים, שעל שרידיהם קמו אחר כך כפרים ערבים. מאז הכיבוש העותמאני הפך הישוב באזור לדליל.אתרים מן ההיסטוריה העתיקה של העם היהודי קיימים לכל אורכו ורוחבו של מטה בנימין, והבולטים בהם:תל שילה, קבר בני ישראל, שרידי דרך האבות ההסיטורית, ועוד.
למרות פגיעה קשה ביער הטבע, שפסקה רק בימי הבריטים, נותרו עדיין מספר שמורות יפות: אזורי מעיינות עטורי צמחיה בעין שילה, חורש אום צפא העשיר בעצי אלון ואלה טבעיים, מערת נטיפים בעפרה, שמורת כוכב השחר, אפיק נחל דולב, ונחלי העוג'ה וקלט בעלי האפיקים הרחבים המחתרים בנוף מדברי.
אתרי העתיקות מהווים חתך של התקופות ההיסטוריות השונות: מאתר משכן שילה המשוחזר, דרך שרידי בתי כנסת, חוות חקלאיות, פסיפסים וחורבות גדולות, המעידים על ריכוזי ישובים מהעבר.
