ביום שני השבוע נזכרתי שהחודש מסתיימת שנה למנוי לספק האינטרנט שלי. התקשרתי וביקשתי מחיר לחבילה חדשה. הציעו בדיוק את אותו מחיר שהיה לי (39.95) עם תוספת: התחייבות שלי לחברה לחצי שנה. ביקשתי מחיר יותר טוב, סיפרתי ששמעתי שאנשים משיגים מחירים יותר טובים, לא עזר לי. אז עשיתי שופינג. בדקתי בכמה חברות את המחיר (חברה אחת לא ענתה לי והשאירה אותי עם תקליט עד שהתעצבנתי וניתקתי), רובן הציעו את אותה הצעה. בחברה אחת הציעו לי "חבילה" עם הגנות למחשב ולמייל ב-59.90 ₪!. אמרתי לא, כמובן, אבל הם לקחו מספר טלפון. כעבור כשעתיים חוזר אלי נציג עם הצעה: 33 ₪ לחודש. ומצלמת אינטרנט חינם. ושלושה חודשים חינם. ומה עם ההגנה למחשב? שאלתי. וסינון אתרים? קיבלתי גם. קצת התלבטתי, אך מכיוון שהובהר לי שההצעה היאחד פעמית, הסכמתי (תוך התחייבות שלי לשלושה חודשים בלבד).

חזרתי לחברה הראשונה שלי וביקשתי להתנתק מהם. פתאום נהיה להם מחיר יותר זול בשבילי: 29.90 ₪. לא ייאמן, מה?

אמרתי להם באדיבות שאני מבקשת להתנתק. העבירו אותי מאחד לשני, הציעו להקפיא את המנוי, עד שהערתי: אני רואה שצריך ללכת לרבנות כדי להתנתק פה! והוספתי וסיפרתי לה שחוויתי חווית פרידה ממש לא טובה בחברת האינטרנט הקודמת שלי, ובבקשה שפשוט תנתק. ואז בזריזות אכן נותקתי.

לא להסתפק בפחות טוב

בזמן השיחות האלה התברר לי משהו מפליא. באמת היה לי קשה לעזוב את החברה הקודמת. אפילו שידעתישיש הצעות אחרות, ובאמת אין הבדל משמעותי כל כך בין החברות, בכל זאת בתור בניאדם אנחנו כנראה מתרגלים לדברים מסוימים ואז קשה לנו לשנות את ההרגלים.

העמידה על המקח אינה דבר זר לנו, יושבי המזרח התיכון. רק לעובדה שהתחום הועבר מפריטים שאתה יכול לקחת הביתה בסל, לקניינים יותר מופשטים, לזה עוד קשה להסתגל. ובעצם למה לא?

יש הרבה טוב בתהליך הזה. אנחנו לומדיםלחפש את הטוב. לא להסתפק בפחות טוב. ברוחניות למשל, זה יכול להיות מעולה. לא להגיד אני צדיקה, זהו. לא צריכה יותר לעבוד על המידות שלי, להיות יותר טובה. להיפך, אפשר עוד. איפה משיגים? שמעת על שיעור טוב? יאללה!

מצד שני, עצם הרצון הזה להשיג את הטוב ביותר יכול להיות לנו לרועץ, אם אנחנו מצפים למצוא אותו אצל אחרים. אז אנחנו לא עושים מאמץ לגלות את הטוב האמיתי, הפנימי שנמצא בבן הזוג שלנו, בילדים שלנו, אלא חושבים בטעות שאפשר למצוא אותו במקום אחר. וזהו, שלא. אנשים אחרים נראים ממש מושלמים, לעומת אלה שאנחנו מכירים מקרוב. אבל מי שמכיר אותם מקרוב יודע בוודאות שהם לא. ממש לא.

דווקא עם האנשים הקרובים אלינו אין מה לדפדף הלאה. באתרים האלה צריך לגלוש בנחת, לקרוא את כל כתבות המשנה בעניין ובתשומת לב. אז נגלה את האוצרות שלפעמים מסתתרים מעיננו.

סלט שהוא ארוחה

ובעניין תגליות, היינו בנופש קטנטן באזור יוקנעם.

אכלנו במסעדה שנקראת: קפה במושבה. המסעדה ממוקמת בבניין היסטורי, נעימה וכייפית. קיבלתי אישור לפרסם מתכון מהמם שלהם. סלט שהוא ארוחה.

סלט בטטות ופטריות מוקפצות

כאמור, באדיבות "קפה במושבה" ביקנעם מושבה (כשרות רבנות מגידו).

מצרכים:

בטטות קלופות חתוכות לקוביות קטנות (ס"מ * ס"מ בערך), פטריות שמפיניון, גבינה בולגרית, חסה, עלי בייבי

 לקרם פלפלים (אני מוותרת על זה לגמרי, כי אני לא אוהבת פלפלים, שמה במקום זה שמן זית ומלח): פלפלים קלויים, מקלפים וטוחנים בבלנדר, עם מעט שמן, שום, מלח, פלפל וטיפה סוכר. את זה מערבבים עם החסות. מטגנים הבטטות בשמן עמוק. פטריות חצויות מטגנים (נראה לי בחמאה או בשמן זית, לא רשום לי...). מוסיפים את הבטטות, מתבלים במלח, פלפל, אגוז מוסקט, ומקפיצים עם יין לבן. מרכיבים בכלי הגשה: חסות, פטריות ובטטות, ומעל מגררים גבינה בולגרית. טעים להפליא!

 חוב

יש לי חוב מהפעם הקודמת: כתבתי על המחול ומרוב התלהבות לא ציינתי את המורה שלי למחול מזרחי: דורית ייני. מלמדת בערבסק ובמתנ"ס פסגת זאב. מורה מקצועית ומקסימה. גם מפרגנת לנו על עצם הקדשת הזמן הזה לעצמנו.