אכן, צודק מר הרמלין, וסוגיית חישוב צריכת הביוב היא סבוכה ולא פשוטה. אך אני חולק על מסקנתו בשורה התחתונה. לעניות דעתי, מבין כל האפשרויות השונות והמשונות לאופן חישוב הגבייה, בשיטה שבה בחרנו במטה בנימין יש הכי פחות אי צדק מכל שיטה ריאלית אחרת. ואני שב ומדגיש – שיטה ריאלית אחרת, שכן שיטות יותר צודקות אך בלתי ישימות אולי קיימות, אך כאמור לא ניתן ליישמן.

חשוב להבין כי אין דרך ריאלית למדידת המים שנצרכים לביוב בלבד. ניתן היה באופן תיאורטי לחבר שעון מים שמודד את המים שהולכים לגינון, אולם מתוך הניסיון שיטה זו פשוט לא ישימה ולא עובדת, שכן היא מהווה פתח לאינספור הסתבכויות, ומסרבלת כל כך את כוח האדם שנדרש לעניין, עד שהעלות הכוללת לכל תושב יוצאת יקרה אפילו יותר. ככל הידוע לי, בפועל אף רשות לא משתמשת באפשרות הזו.

יש לדעת שמשרד הפנים כפה על המועצה לבנות תכנית כוללת להקמת מתקני ביוב ואחזקתם השוטפת (בעוד לדעת שעלויות האחזקה הן פי שתיים מעלויות ההקמה!),כאשר על הרשות היה להוכיח שהיא מסוגלת לגבות את הסכום הנדרש לכך, ורק אז ניתנה לה אישור משרד הפנים לקבלת הלוואה לצורך הקמת המתקנים. כלומר – הסכום שאותו צריך לגבות מדי שנה מסך כל תושבי המועצה ידוע מראש, וההתלבטות הגדולה היא איך בדיוק לחשב ולחלק את הגביה, כך שהיא תהיה כמה שיותר הולמת את הצריכה, כמה שיותר פשוטה ולא תייקר את התהליך, ותיצור כמה שפחות אי שוויון בין התושבים.

אלא שכמו בכל מס ובכל גבייה – אין שוויון מוחלט, ואין צדק בלי עיוות קל. הלוואי שניתן היה לעשות זאת בשיטה של צדק מוחלט, אך לצערי, דבר זה לא ניתן.

במטה בנימין חושבו האפשרויות השונות, כאשר קיימות שלוש ברירות עיקריות: שיטה אחת לוקחת בחשבון מראש שחלק מצריכת המים הולכת לגינון ולא לביוב, ולכן מוזילה באופן שווה לכולם את המחיר שנגבה על כל קוב מים שנצרך, על בסיס של הערכה ממוצעת של הצריכה לגינון;

שיטה שניה שנפוצה בארץ היא זו שמאמצת "מכסת מים לגינון" (המירבית היא של כ-300 קוב), ועליה לא גובים אגרת ביוב. מכסת המים נקבעת לפי הנחיות נציבות המים, אבל שאר החיוב על צריכת המים יקר הרבה יותר בהתאם. כל צריכת מים לגינון מעבר למכסה שנקבעה – חייבת באגרת ביוב.

שיטה שלישית גובה על פי יחידת דיור, סכום אחיד למשפחה.

אף שיטה איננה מושלמת, לכל אחת היתרונות והחסרונות שלה. במטה בנימין, אחרי בדיקת כל האפשרויות והתייעצויות עם מומחים, בחרנו באפשרות הראשונה.

מאפשרויות שונות של "טיפוסי צריכה" שונים שבדקנו (כאלה שמוציאים יותר על צריכה ביתית ופחות על גינון ולהיפך – במינונים שונים), ראינו שדווקא שיטת הגבייה שלנו מקלה עם אנשים שמשקיעים בגינתם כמו מר הרמלין. השיטה האחרת מעודדת יותר דווקא את אלה שלא משקיעים בכלל בגינה, ואת אותם 300 קוב מוזלים שניתנו להם הם בכלל מנצלים לצריכה ביתית ולא לגינה שאין להם.

אכן, ביישוב מדברי כמו זה שבו גר מר הרמלין נדרשים להשקות יותר (פי שש זה קצת מוגזם, אבל בודאי יותר מיישובי ההר). בשונה מטענתו, המועצה איננה נגד גינות, חס וחלילה, והמס נועד להקים מתקני טיהור שפכים, והוא בפירוש לא מס על גינות. ובכל זאת מר הרמלין נוגע כאן בסוגיה בעייתית: אולי במדינה שבה מצוקת המים ידועה, יש מקום להשקיע מחשבה בגינון חסכני במים, ועל אחת כמה וכמה במקומות המדבריים? השקיה בכמויות עצומות של מים בחודשי הקיץ היא בעייתית מאד במדינה כשלנו. גם במקומות מדבריים אפשר לגדל גינות ירוקות, ובהם צמחים שמתאימים לתנאי הסביבה, ולא דורשים השקיה מוגזמת. גם עמדה עקרונית זו נלקחה בחשבון בעת ההתלבטויות על חישוב הגבייה.

בחודשים האחרונים שוקדים במועצה על קידום תכנית שתאפשר לתושבים להתקין ציוד המשקה את הגינה ב"מים אפורים", כלומר מים מן המקלחות והברזים שבבית. התקיימו כבר מספר פגישות עם יזמים וקבלנים, והתכנית בהחלט ישימה. בקרוב נפרסם את פרטיה לתושבים, ואנו מקווים שרבים יאמצו אותה, לא רק בשל החיסכון בתשלום אגרת ביוב, אלא קודם כל בשל הצמצום בבזבוז מים ראויים לשתיה על השקיית גינות.

ועוד נתון ששכח מר הרמלין, במאמר מוסגר: צריכת המים בקיץ היא אכן גבוהה יותר. ולא רק בשל הגינות. בקיץ צורכים יותר מים גם אלו שאין להם גינות כלל. בתל ציון למשל, יישוב שבו אין כמעט גינות פרטיות, צריכת המים הכוללת של כל משפחות היישוב באוגוסט היא יותר מפי שניים מזו שבפברואר (ואשמח להציג את המספרים בפני המעוניינים).

הרכיב השני שעליו מלין מר הרמלין מתמיה אף יותר. בניגוד לטענתו, דווקא כפר אדומים לא מסבסדת את הביוב של יישובים אחרים, אלא מרוויחה מיישובים אחרים. אם היה על כפר אדומים לבדה לממן את הקמת מתקן טיהור השפכים שלה – היא לא היתה עומדת בכך. היא יכולה לעמוד בכך רק בזכות העובדה שכל היישובים שותפים בסל באופן שווה, בין אם כבר קיים בהם פתרון ביוב ובין אם לא, בין אם פתרון הביוב פשוט ובין אם הוא מורכב ויקר; בין אם פתרון הביוב נבנה באופן מיידי ובין אם ייבנה רק בעוד כמה שנים. לא נכון, בראייתי, שכל יישוב יתמודד עם עלות הביוב שלו לבדו, כי יש יישובים שלא יוכלו לעמוד בזה, וכפר אדומים ביניהם. אנחנו מועצה אחת, והפתרון צריך להתבצע ברמה המועצתית, ולא ברמה היישובית.

מאז החל כותב מר הרמלין את מכתביו ומאמריו, שוחחתי אתו טלפונית כמה פעמים. ובכל זאת אני רואה חשיבות בפרסום מאמר הביקורת שלו, שמהווה גם עבורי הזדמנות להסביר דברים שאולי מטרידים תושבים נוספים בבנימין. אשר לדאגתו בעניין התכניות, הרי שהן אינן נעולות בכספת סודית, ומי שרוצה יכול לבוא ולעיין בהן. מדובר בחוברת עבה, שאינה נשלחת לכל תושב בבנימין, אך מי שהדבר חשוב לו – יכול לתאם, להגיע ולעיין בה. כל תהליך התכנון והחישוב נעשה על ידי אנשי מקצוע ולא על ידי חובבנים, כדי שאף אחד מאתנו לא ישלם את טעויות של אחרים.