כֹּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה, וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח, קָדִימָה, עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה,
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ, הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם, לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.
זה השיר המלווה אותנו בכל טקס בימים אלה. זה השיר שבזכות עזרא יכין (אלנקם) יכולתי להתחבר אליו ולו במעט, כשסיפר איך עולי הגרדום שרו אותו עד שנחנקו למוות ושאר האסירים המשיכו את שירתם. כשעמנו ושרנו אותו לזכרם, הרגשתי את שאיפתם הנעלה, לשחרר את ארץ ישראל מיד צר.
אבל מה המשמעות של השיר עצמו?
הנפש היהודייה חבויה איפשהו בלבב פנימה, אבל היא לא יכולה להיות שקטה, מה פתאום, כי היא יהודיה.
ויהודי איך הוא יכול להיות שקט אם יש לו יעוד שעדיין לא הוגשם?
העין שלו תמיד צופה לציון, אבל לא סתם להיות חופשי בארצנו, אנו רואים הרבה אנשים חופשיים ברוך ה' בארצנו, וחייהם נטולי טעם, כל אחד מתפאר בהישגיו, ואפילו מהשחיתות אף אחד לא מתרגש.
אבל מה , כל אחד עדיין מצפה. הנה, מכל דתי מצפים לדוגמא של מוסריות-על ומסירות אין קץ. למה????
כי התקווה האמיתית לא כבתה למרות החופשיים בארצנו. העם הזה נועד לגדולות ולא יעזור שום דבר. העם הזה נועד להיות מופת לקשר של עם, עם בורא העולם. מופת למידות טובות ויחסי אנוש מתוקנים. מופת ללמידה וצמיחה, לידע עמוק בכל רבדי החיים ומה שמעבר להם. העם הזה נועד להיות הכוכב בתוכנית הריאליטי של האלף הזה: עם נגאל.
ומה לעשות שהגאולה הזו לא מתפרצת על המסך, לא מופיעה בבת אחת, אלא קמעה קמעה?
ומה לעשות שהגאולה הזו יש לה המון אבני נגף ומכשולים שבאים ומבררים אותה ומניעים אותה ומכוונים אותה לכיוון העדין והנכון?
אם פעם חשבנו שהמדינה היא היא הגאולה, הרי שהתפכחנו מעט ואנו רואים שיש לנו עוד דרך לעבור.
אז מה, יש לנו עוד תקווה. להיות חופשיים אבל על אמת: אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. וכל אחד מאיתנו יכול לעשות עוד צעד בכיוון, לפגוש עוד נפש יהודי הומייה, ולהאיר. בחיוך, במבט, בשיחה, במצווה קטנה. להפחית את הניכור, את הזרות. אנחנו עם אחד. כשנראה את המשותף שבינינו, נוכל לחבר בין כל הלבבות.
ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו.
עוד אבן ועוד אבן, ובמהרה יבנו כל חורבות הבית.
רבי רפאל לוין זצ"ל
פעם חיכיתי להיכנס לרב רפאל לוין, בנו של הרב אריה לוין זצ"ל. בהמתנה חשבתי על מידה רעה מסוימת שבי, שרציתי שהרב יעזור לי לתקן.
כשנכנסתי אל הרב, הוא התבונן בי בעיניו הטובות, ושאל אותי לשמי, ומה אני מבקשת, ביקשתי רק את רפואתם של מי שהיו זקוקים, ואת בקשותי האישיות. שכחתי לגמרי מהמידה הרעה. מדוע? מפני שעיניו של הרב ראו בי רק את הטוב. הרגשתי זאת מיד כשהתבונן בי וכך הרע שבי נגוז ונעלם לחלוטין באותה שעה.
הבחירה היא בידינו. אנו יכולים להביט על הטוב שבמציאות אותה אנו חיים או חלילה על ההפך. ככל שנביט יותר על הטוב, כך נעצים אותו ונחזק אותו. וזה מה שאני מאחלת לכולנו. עין שרואה את הטוב, אף שמריח את הגאולה באוויר, לב שמרגיש שכל ישראל אחים.
ולקראת חג השבועות המתקרב,
הנה רוטב הפטריות הכי קל. (הולך עם תפ"א אפוי, פסטה, בלינ'צס ועוד...)
בסיר שמים: חצי חמאה ( 50 גר') 2 כפות קורנפלור, 3 כפות אבקת מרק בטעם פטריות וכוס חלב. מחממים על אש בינונית תוך כדי בחישה עד שמסמיך. מכבים אש ומוסיפים תבלין: בזיקת מעט אגוז מוסקט טחון וחצי כפית פסטו שידרוג: להוסיף פטריות חתוכות ומסוננות מקופסא. גורמה: לחתוך פטריות טריות ולהוסיף לסיר לפני שמתחילים לחמם. אנטי- דיאטה: להוסיף שמנת מתוקה לפני הדלקת האש או כשמסמיך. מעולה!!!