השנה, שלא כמו בשמיטות קודמות, קדושתה וייחודה של שנת השמיטה מורגשת, מדוברת ומתוקשרת. זאת בעיקר מההיבטים הצרכניים (והצרחניים) שלה. מה מותר לאכול? לאיזה תוצרת נותנת הרבנות הראשית הכשר ולאיזו לא? "אוצר הארץ" מול יבול נוכרי, האמרת המחירים, ועוד.

אולם על קדושתה וייחודה של שנה זו מבחינת החקלאים המגדלים, אלו שנדרשים – ורוצים - לשמור את מצוות "שבת הארץ", ולא רק מחפשים דרכים לעקוף אותה, על אלה שומעים פחות.

אולם גם בנושא זה ישנה השנה התפתחות גדולה, וחקלאים רבים במושבים רבים בארץ, ואף במשקים שיתופיים, עושים מאמץ לשמירת קדושת השביעית והלכות השמיטה, לפחות בחלק משדותיהם.

והנה מתברר שמטה בנימין על המפה גם בנושא זה. המשק החקלאי היחיד בארץ שבו משביתים לגמרי את ענף גידולי השדה, בהיקף של אלפי דונם, הוא המושב השיתופי מבוא חורון.

אכן, ישנם מספר ישובים חרדיים ודתיים בארץ שאינם מסתמכים כלל על היתר המכירה, המאפשר לגדל על הקרקע יבולים גם בשנה השביעית, ומקפידים להימנע מביצוע מלאכות אסורות. אולם בשל בעיית הפרנסה הקשה הכרוכה בהשבתת הקרקע לגמרי, הם נוהגים לגדל גידולים מיוחדים הנזרעים לפני שנת השמיטה, ומאפשרים לנצל ולהרוויח מיבול השדה גם בשנת השמיטה. למשל - כותנה דו שנתית, או זריעת חיטה ערב ראש השנה השביעית וקצירתה לתחמיץ (מאכל בהמה).

אולם במבוא חורון מקיימים בפשטות את הפסוק "ושבתה הארץ שבת לה'". זאת על אף שענף גידולי השדה הוא ענף גדול וחשוב, המהווה חלק מהותי מפרנסת המושב.

ברכת השנה השישית

רגע, אתם שואלים: אם כן ממה בכל זאת הם מתפרנסים?! על כך כבר נכתב בתורה: "וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית: הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת אֶת-הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים" (ויקרא כ"ה).

האם יתכן? האם אפשר לבנות על כך?! האם ניתן "לקנות עם הפסוק הזה במכולת"?

ערב יום העצמאות האחרון, לקראת עונת הקציר ואסיף היבול בשנה השישית – תשס"ז, כתבו מרכזי ענף גידולי השדה לחברי מבוא חורון: ..."הננו השנה בשנה השישית במחזור שמיטין, ובעזרת ה' נגיע לראש שנת התשס"ח לתחילת שנת השמיטה. אנו רואים בהצלחת הגידולים בשנה השישית מטרה נעלה של קידוש ה', באשר כל הציבור החקלאי שמכיר את מבוא חורון יודע שאנו משתדלים להשבית את ענף גידולי השדה בשנת השמיטה, כמו שכתוב "ושבתה הארץ שבת לה'", ומצפים לראות את קיום הברכה המיוחדת בשנה השישית".

וכך כתבו בסיום מכתבם: "שלושה מיליארד ושבעים וחמישה מיליון צמחי החיטה. שמונה מיליון ומאה אלף צמחי החימצה. מיליון וארבע מאות אלף שתילי הפפריקה. מיליון ושמונה מאות אלף נבטי התירס. תשעה מיליון צמחי הכותנה. כל אלה מקווים לתפילת האדם לברכה של שפע היורד מן השמיים. ואנו, אנשי צוות הגד"ש, מבקשים בזאת מכל הציבור הקדוש במבוא חורון המעטירה, שיתפלל יחד עם הצוות והצמחים להצלחה בגידולים, על מנת שיהיה בזה קידוש שם הבורא יתברך".

 ערב חג האסיף

חלפו כחמישה חודשים, היבול נאסף, וכך סיכמו את הדברים מרכזי ענף גידולי השדה במכתב נוסף שכתבו לחברי המושב ערב חג האסיף: "הנה אספנו את יבולי השנה השישית, והננו באים מתוך תחושת כבוד והערצה לתפילותיכם, שנשמעו בשמים. אנו מבקשים לתאר לפניכם את ההצלחה המיוחדת של שנת הגידולים תשס"ז. ובכן: זרענו כ-20 טון זרעי חיטה וקיבלנו יבול של 800 טון, שזה פי ארבעים, שהלכו כולם למצות שמורה. זרענו 3.8 טון זרעי חימצה, וקיבלנו 165 טון יבול, שזה פי 42.6. וגם קיבלנו מחיר מיוחד מתוך התחשבות הסוחר בשנת השמיטה. זרענו 250 קילו זרעי תירס, וקיבלנו 540 טון, וזו תוצאת יבול גבוהה מכל השדות שנקצרו השנה בצפון הארץ המיומן בגידול זה. מנהלי המפעל ציינו לשבח גם את טיב התירס והפחת היה נמוך מאד יחסית.

"בפפריקה קיבלנו יבול של כ-100 טון, וגם קיבלנו מחיר הוגן, ורכשנו חברים חדשים בענף. הכותנה טרם נקטפה אך נראית כמבטיחת יבול טוב. מעבר לכל, באופן מובהק ההוצאות על הגידולים היו קטנות מהרגיל, היו פחות מזיקים ולכן פחות הוצאות ריסוס, פחות הוצאות מים, ועוד פעולות שהלכו כשורה וללא תקלות, ולכן הכנסת הענף תהיה גבוהה מאד, וקרוב להיות כמעט פי שלושה מההכנסות נטו של שנה רגילה".

קידוש ה'

היבול המבורך, העלויות הנמוכות, והמחירים הטובים ששולמו בעד הגידולים, הובילו לכך שהרווח נטו מהגידולים ביחס לשנה רגילה עומד כל כמעט פי שלושה, ממש כהבטחת ספר ויקרא. וכך הוסיפו וכתבו מרכזי הענף: "חישבו נא רבותי איזה קידוש ה' יש בדבר, ועוד נפרסם את הדברים במהלך שנת השמיטה, למען דעת כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו".