לא להרים ידיים

במהלך חיפוש אחר קרמיקה לביתי, הגעתי לשיש אלוני בתלפיות. הזמנתי 160 מטר מרובע של קרמיקה, ובהזמנה הדגשתי בפני מנהל הסניף שאני גר בפסגות, צפונית לירושלים, רבע שעה נסיעה מפסגת זאב.
שלושה ימים לפני מועד קבלת המשלוח, התקשרתי לתאם את מועד ההגעה. ביום חמישי, אמרו לי. יום לפני התקשרו לוודא שאהיה בבית בשעות שיגיעו. תיאמנו שיתקשרו חצי שעה מראש.
ביום חמישי מתקשר נציג החנות בשם ארז, ואומר שמכיוון שיש לערבים איזה חג, אין להם נהג שיביא את הקרמיקה. רק היום אתם יודעים שיש חג? התרעמתי, לא יכולתם לדעת את זה מראש?
ביום ראשון נגיע, מבטיח ארז.
בסדר, אני מסכים, אבל תגיעו על הבוקר, כי אני מזמין רצפים.
ארז לא הבטיח. אשתדל מאד, הוא אמר, אבל אני לא יכול להתחייב.
כתבתי מכתב מפורט לחנות, ובו סקירת האירועים עד כה. במידה ולא אקבל את הקרמיקה עד יום ראשון בבוקר, כך כתבתי, אבקש לבטל את כל העסקה. התקשרתי לוודא שהפקס הגיע. סגן מנהל החנות ביקש לדבר אתי.
שמי רון, הוא הזדהה, ויש בעיה. זה לא שלא נוכל להגיע ביום ראשון, לא נוכל להגיע בכלל.
למה, אני שואל, ורון מסביר: זה לא בעיה של הנהג. אנחנו לא יכולים להגיע בכלל לפסגות, לא נכנסים ליהודה ושומרון.
דבר כזה לא נאמר לי עד כה, מחיתי. אף אחד לא אמר משהו ברוח זו למרות ששבתי וציינתי שאי גר בפסגות.
יש לנו מדיניות שלא להיכנס ליהודה ושומרון, אמר רון, ואם אתה רוצה – נוכל להגיע למחסום. המדיניות אמנם לא ממש כתובה, הוא הודה, אך היא קיימת באופן עמום.
סליחה, עניתי לו, אמרו לי לפני חצי שעה שהסיפור זה החג. תודה, ושלום.
מיד התקשרתי לעו"ד שלי להתייעצות, וגם לאבי רואה, יו"ר המועצה, למרות שהתלבטתי - מה מעניינת אותו קרמיקה של משפחה אחת מפסגות. אך כיוון שסברתי שזה נושא עקרוני לכל תושבי המועצה ולא לאדם פרטי, התקשרתי בכל זאת. התנצלתי, אבל אבי רואה אמר לי, לא מה פתאום, זה חלק מהעבודה שלי, ואם יש לך זמן – בוא נילחם על זה, זה עניין עקרוני, אידיאולוגי, ואולי לא ייפתר מעכשיו לעכשיו.
אין לי בעיה, הסכמתי, אעצור את הרצפים. זה אכן עקרוני ואני מוכן ללכת למלחמה.
אבי רואהביקש את הטלפון, ואמר שבכוונתו להציג עצמו כראש המועצה, ולהודיע לחנות שאם הם לא מגיעים ליש"ע – יפרסם לציבור הרחב שלא לקנות משיש אלוני. כראש מועצה יש לי יותר משקל וכוח, אמר לי אבי רואה.
במקביל פנה העו"ד שלי, יהודה שמעון, תושב חוות גלעד, למנכ"ל החברה שבשפיים, דיבר עם בועז בירמן, סמנכ"ל התפעול, וסוכם ביניהם שלא תהיה בעיה ושהעניין יוסדר ביום ראשון.
ואכן, אחרי שעה קיבלתי טלפון מסגן המנהל, אותו רון שטען שהמדיניות היא שלא להגיע לכאן, ושאל האם יש לי משאית מנוף שתיקח את האספקה מהמחסום על חשבונם.
הסכמתי, בתנאי שהאחריות שלכם עד הבית, ולא פגה במחסום.
לאחר זמן מה טלפון מבועז: בדקתי, אנחנו נגיע עם המשאית שלנו, עדיף לי לשלם יותר לנהג ולא לקחת מנוף אחר.
ביקשתי את ההבטחה בכתב.
למה, בועז שאל, אתה רוצה לתבוע אותי?
לא, חס וחלילה, עניתי. אתה נשוי? למה עשית כתובה עם אשתך?
בועז שלח לי בפקס התחייבות: "אנו מתחייבים להוציא אליך את הסחורה מוקדם בבוקר ביום ראשון".
ואכן הקרמיקה הגיעה ביום ראשון. אמנם לא כל כך מוקדם, אבל הגיעה...
סוף טוב הכל טוב, אך אין לי ספק שלא לכל אחד יש את הכוחות להתעקש, וגם עו"ד צמוד וקשר ישיר עם ראש המועצה. ומאחר ואני, בתוקף תפקידי, עובד לא מעט מול הבירוקרטיה הממשלתית, היו לי הכלים להיות נחוש, אסרטיבי, לא להרים ידיים, ובסוף גם לנצח.
בתקווה שנלמד מהסיפור הזה שכדאי לא להרים ידיים.
משה אייזן, פסגות

לא מצאנו במפה
רכשתי מסך מחשב עבור משרד האדריכלות שלי הממוקם באזור התעשייה בשילה. השירות עבור המוצר ניתן על ידי חברת קראט. לאחר מספר ימים החלו בעיות עם המסך. לזכותה של החברה ייאמר, שכשקיבלו את תלונתי מיד פנו אלי על מנת לאסוף את המסך הבעייתי ולבדוק אותו. האיסוף אמור היה להתבצע על ידי חברת השליחויות UPS, אך לטענת החברה הם לא מצאו על המפה את אזור התעשייה בשילה, ולכן אין באפשרותם לקחת אותו ממני. אני היא זו שצריכה להעביר אותו למקום אחר שנמצא על המפה...
חברות שיווק רבות פונות אלינו על מנת לבוא למשרדנו ולהראות את מוצריהם. אנחנו מקדמים בברכה כל אחד, מסבירים היכן אנו נמצאים, אך עד היום לא בא אף אחד.
ובכל זאת, אוכל לציין לשבח את חברת דפי זהב שנציגתה הגיעה למשרדנו לצורך פגישה הנוגעת לבניית אתר אינטרנט.
שירה דרורי, גבעת הראל

  תושבי בנימין מוזמנים לכתוב לנו על מקרים שבהם הופלו לרעה על ידי חברות, ספקים ונותני שירותים, ואשר יש בהם כדי להזהיר את שאר תושבי בנימין משירות המפלה אותנו לרעה. ([email protected]).