בתמונה: סיבוב השערים. מנהג עתיק יומין

סיבוב שערים, המתקיים זו השנה השביעית ברציפות, הוא בעצם חידוש של מנהג עתיק-יומין עוד מתקופת הגאונים. על פי המנהג מתקבצים אלפי יהודים מידי ערב ראש חודש, מקיפים סביב סביב את הר הבית, מקום מקדשנו, ומתפללים אל מול שעריו, תוך כדי שמחה ושירה.
אחד הממצאים המרתקים שנתגלו ב"גניזה הקהירית" היה קטע תפילה, שמור בחלקו, שכותרתו "תפילות השערים". מסמך זה שפך אור על המנהג הקדום והמיוחד, "סיבוב השערים" בירושלים. המנהג העתיק הצית את דמיונו של פרופ' זאב וילנאי, מגדולי חוקרי ארץ ישראל בדורות האחרונים, מורה דרך וחתן פרס ישראל. פרופ' וילנאי הצליח לגייס את ועדת התרבות של הסתדרות העובדים הכללית, וביום המיועד התקבצו מאות אנשים אל רחבת בניין מועצת פועלי ירושלים, ויצאו לדרך בליווי סמוי של לוחמי "ההגנה". היו שם "אנשים מכל הגילים, מכל העדות ומכל המעמדות", משחזר וילנאי, "זה היה סיור של עמך ישראל". על אף התקופה המתוחה, ולמרות החשש מפני התנכלות הערבים המקומיים, סבב ההמון את חומת ירושלים בשמחה ובהתרגשות.
הצלחתו המסחררת של "סיבוב השערים" הראשון הביא לכינונו של ה"סיבוב" השני והשלישי, עד שהתקבע כמנהג המתקיים מדי שנה בערב תשעה באב.
לאחר נפילת העיר העתיקה בידי הלגיון הירדני, נשמטה העיר העתיקה מידי היהודים ובמשך 19 שנים לא יכלו וילנאי ושותפיו להשלים את "סיבוב השערים" כמנהגם. במקום זה עמדו מידי ערב תשעה באב בקצה שכונת תלפיות וצפו אל מקום המקדש והכותל מרחוק. מיד אחרי מלחמת ששת הימים חודשה הצעדה, הפעם תחת חסותה של עיריית ירושלים. "ההתרגשות היתה רבה בקרב המשתתפים", משחזר וילנאי, "רבים מהם עוד זכרו את ההקפות המסוכנות ורצופות החרדות של העבר... כמה השתנו הזמנים: אז צעדנו בפחד ובמורא, ושוטרים נוכרים שומרים עלינו כביכול. עתה צעדנו בעוז וברגש ודגל ישראל מתנוסס מעלינו. אשרינו זכינו לכך!"
פרופ' זאב וילנאי הלך לעולמו בשנת 1989, אך "סיבוב השערים" עודו חי וקיים. המשמעות הגדולה של סיבוב השערים היא באמירה הציבורית, המציבה את הכיסופים והציפיה למקדש ולגאולה כמשהו חי וממשי, ה"עומד אחר כותלנו". אין מדובר בהפגנה בעלת אופי פוליטי, אלא כאירוע של קדוּשה הממחיש בצורה הפשוטה ביותר את השייכות של מקום המקדש לעם היהודי.
סיבוב שערים אינו אירוע השייך לקבוצה מצומצמת, אלא נעשה כשליחות-ציבור של עם ישראל כולו, ואכן אנו זוכים לראות בסיבובי השערים ציבור יותר ויותר מגוון מכל רחבי הארץ. כעת – בסימן ארבעים שנה לאיחוד ירושלים – החל מהלך נוסף של חיבור קהילות לסיבוב שערים. הרעיון מתבסס על המעמדות שהיו בזמן שבית המקדש היה קיים: "תקנו נביאים הראשונים שיבררו מישראל כשרים ויראי חטא ויהיו שלוחי כל ישראל לעמוד על הקרבנות, והם הנקראים אנשי מעמד וחלקו אותם עשרים וארבעה מעמדות" (רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ו).
בדומה לזה, השאיפה היא לכך שבכל חודש יעלה אזור בארץ לירושלים וישתתף בסיבוב שערים. כך נבטא את רצון הפנימי של עם ישראל לחזות בבניין ירושלים והמקדש.
מטה בנימין הוא החלוץ לפני המחנה. בע"ה בערב ראש חודש ניסן, יום חנוכת המשכן, יום חמישי, כ"ז אדר ב', נעלה ונבוא לירושלים עיה"ק להשתתף בסיבוב שערים.
פרסום מפורט יהיה בלוחות המודעות בישובים.