בעלי הדין נכנסו לאולם והתיישבו במקומם. לאחר חתימה על שטר בוררות החל התובע מספר כיצד הנתבע ביקש לקנות ממנו 200 אתרוגים מהודרים, וזה הציע לו אתרוגים במחיר מוזל (של 40 ₪ ליחידה) בטענה שהם באיכות טובה מאד אלא ש"הסוחרים לא מבינים זאת". יתירה מזאת, התובע הבטיח לנתבע שאם ירצה, יוכל להחזיר את הסחורה ולבטל את העסקה.
לאחר שבועיים הגיע הנתבע לקחת את האתרוגים, הבטיח לשלם בהמשך, וניסה למכור אותם בשוק. כעבור שבוע הנתבע התקשר אל התובע וביקש להחזיר את הסחורה, בגלל שלטענתו התברר לו שחלק מהאתרוגים דביקים, וכן איכותם נמוכה. התובע הסכים אולם דרש מהנתבע להוביל את הסחורה, אך הנתבע השיב שהוא לא יוכל להתפנות לכך. בעקבות זאת, התובע דורש לקבל את מלוא התמורה עבור האתרוגים.
בתגובה טען הנתבע שהאתרוגים היו באיכות נמוכה, והוא הביא לכך עדים. לטענתו, עקב האיכות הנמוכה של האתרוגים, הלקוחות התרעמו עליו, וחלקם אף קנו אצל סוחרים אחרים. לדבריו, הוא לא יכול היה להחזיר את הסחורה בתקופה הלחוצה של החגים, "בימי שיא המכירות", והוא פטור מתשלום למרות שמכר את האתרוגים, כיון שנגרם לו נזק גדול עקב פגיעה במכירות ואובדן לקוחות.
להלן עיקרי פסק הדין:

מקח טעות באתרוג לא מהודר
בית הדין השתכנע שהאתרוגים שנמכרו לנתבע היו באיכות נמוכה. במקרה כזה לכאורה יש לנהוג על פי דברי השולחן ערוך (חו"מ רלב, ז): "כל הלוקח סתם, אינו לוקח אלא הדבר שלם מכל מום".
אלא שלגבי אתרוג שנמצא כשר, אך פחות מהודר מכפי שחשב הקונה, נחלקו אחרונים. בספר פתחי חושן (גניבה ואונאה יב, הערה נב) הביא בשם ספר משמרת שלום שפגם בהידור מהווה עילה לביטול הקנייה. לעומת זאת, בספר אורחות משפט כתב שכיון שיש הבדלים רבים בין האתרוגים לא ניתן לבטל את הקנייה.
כאשר נמצא פגם בסחורה הקונה אינו חייב לטרוח ולהחזיר אותה למוכר, כפי שכתב הלחם משנה (על הרמב"ם מכירה טז, ד): "דכשהודיעו מתחלה: "דע, שאני מוליכו למקום פלוני", אז ודאי כשאין שהות (=להחזירו) הרי הוא ברשות מוכר...". דהיינו, אם הקונה הבהיר למוכר שהוא מתעתד להוביל את הסחורה למקום אחר, הרי שהוא יכול לבטל את העסקה, ועל המוכר מוטל לבוא ולקחת את הסחורה בחזרה.
במקרה הנדון, היה סיכום בין המוכר והקונה שהקונה יוכל להחזיר את הסחורה כשירצה ולבטל את העסקה. סיכום זה מאפשר לקונה לחזור בו, ללא קשר להכרעה במחלוקת האחרונים שהובאה לגבי אתרוג שאיננו מהודר. אולם במקביל הוא מטיל על הקונה את החובה להחזיר את הסחורה למוכר כדי לבטל את העסקה. לפיכך, ברגע שהקונה לא החזיר את הסחורה נמנע ממנו לבטל את העסקה. גם אם לא נפרש את הסיכום באופן זה, הרי שהקונה בחר שלא לבטל את העסקה ולמכור את האתרוגים.

רווח ומניעת רווח מסחורה פגומה
לגבי מקרה בו הקונה השתמש בסחורה לאחר שהפגם התגלה, נפסק בשולחן ערוך (חו"מ רלב, ג): "...אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום, הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר". כלומר, החלטת הקונה להשתמש בסחורה מעידה על כך שהוא ויתר על זכותו לבטל את העסקה והוא בחר לקיים אותה כפי שהיא.
לא זו בלבד, אלא שאילו היתה מתקבלת דרישת הנתבע לבטל את קניית האתרוגים, הרי שהיה עליו להחזיר למוכר גם את מה שהרוויח ממכירת האתרוגים, כיון שאלה היו בעצם של המוכר.
אמנם הקונה טען שהוא פטור מתשלום כיוון שמכירת האתרוגים הפגומים גרמה לירידה בהכנסותיו ממכירת ארבעת המינים באותה שנה, והביאה לאיבוד לקוחות קבועים. אלא שגם טענה זו דינה להידחות משני טעמים: האחד, כאמור לעיל, הנתבע יכול היה להחזיר את האתרוגים ולבטל את העסקה והוא בחר שלא לעשות זאת, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו. הטעם השני הוא שתביעה עקב מניעת רווח פוטנציאלי שנויה במחלוקת נרחבת בהלכה (ראו פתחי חושן נזיקין ג, כט) ובמקרה בו הקונה בחר שלא להחזיר את הסחורה אין מקום לפטור את הקונה מתשלום שהוא התחייב בו.
על כן הנתבע חייב לשלם את מלוא התמורה לסחורה שקיבל.