אלפי שנים חלפו מאז נצטוו בני ישראל במצוות השמיטה, ועד לשנת השמיטה האחרונה - השמיטה ה-18 מאז חודש קיום השמיטה בשנת תרמ"ט (1989).אלפי שנים בהם שינויי אורחות החיים הביאו את העם היהודי לאין ספור שאלות והתלבטויות כיצד לקיים כראוי את השמיטה. כבר בעת המעבר ממצוות דאורייתא למצוות דרבנן, הוסיפו חז"ל עשרים ושתיים הלכות, על ארבע איסורי התורה (מועד קטן ג' ע"א). מסכם הרמב"ם כל אותן מצוות ואומר: "... ואינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה, או על הבצירה שנתפרשו בכתוב. ועל שאר עבודות הקרקע האסורות אינו לוקה אלא מכת מרדות מדברי סופרים" (משנה ברורה זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פ"א, א'-ג').

מרוב עצים לא רואים את היער, ומרוב הלכות עשה ולא תעשה יוצאים מבולבלים ולא יודעים כיצד לנהוג. החקלאי עושה "היתר מכירה" וממשיך עבודתו כמעט כרגיל, אולם בעל הגינה איננו יודע מה מותר ומה אסור על מנת להמשיך ולשמור גינה נאה סביב ביתו. כמדומני שהפחד מפני "מלקות מכת מרדות" מביאים את הציבור ל"פחד שמיטה" ופשוט מזניחים את הגינה. נראה שלא רוצים לדעת מה מותר לעשות, ויותר מכך, מה צריך לעשות, שהרי בטח אין הכוונה בשמיטה להביא נזק לצמחים.

סיומה של שנת השמיטה החזירה אותנו לעבודה בגינה בראש שקט, וללא הרהורים ופחד שמא אנו עושים את אשר אסור לעשות. בתום השמיטה נחלקות העבודות לשתי קבוצות. האחת, העבודות אותן עושים מדי שנה בשנה בעונה זו, והשנייה, העבודות הנדרשות עקב שנת השמיטה. שתי העבודות החשובות כעת הן הגיזום וניקוי הגינה. במהלך שנת השמיטה שיחים רבים לא נגזמו, והם כעת שיחי ענק עם ענפים רבים יבשים. ראוי לעשות גיזום נמוך לשיחים, תוך מתן תשומת לב לגיזום מעל צמיחה ולבלוב חדשים. יש לגזום ענפים יבשים, על מנת למנוע ממזיקים להיכנס לתוכם. כמו כן יש לקטום פרחים יבשים, פעולה החשובה גם למראה נאה של הצמחים, וגם משמשת עידוד לפריחה חדשה, כמו לדוגמה בורדים הצפויים לגל פריחה סתווי.

במשך השמיטה התמלאו הגינות גם בעשבים אשר רובם יבשים כעת, וגם בהרבה צמיחה חדשה הבאה מצמחים ותיקים בגינה על ידי ייחורי שורשים ונביטה מזרעים. בטרם נשתול שתילים חדשים, ננקה את הגינה מהעשבים ומצמחי הגינה המיותרים, נחזיר את הגינה להיות נקייה ומסודרת, ויקל עלינו להחליט היכן לשתול שתילים חדשים.

עציצים ואדניות המונחים על הקרקע או על קירות בגובה פני קרקע, אם אין להם תחתית, צפוי מאד ששורשי עצים ושיחים הגדלים בקרבתם ייכנסו דרך חורי הניקוז של המים. שורשים אלו ימלאו את העציצים בשורשים דקים, ובכך גם יסתמו את חורי הניקוז וגם יקלקלו את אדמת העציצים. כדאי מאד לבדוק את אדמת העציצים, ולהרים את העציצים ולבדוק אם לא חדרו אליהם שורשים. ככלל, אם אכן ישנה כניסת שורשים מלמטה, אזי או שנשים תחתית מתחת לעציץ, או שנבדוק מדי פעם מה קורה מתחתיו.

הפרחים העונתיים מוסיפים הרבה צבע לגינה, אולם בשנת השמיטה לא שתלנו עונתיים, לא בעונת החורף ולא בעונת הקיץ. השנה שוב נשתול פרחים עונתיים, אולם עקב הצורך בשתילה כל חצי שנה והשקיה מרובה יחסית, שותלים מעט שתילים עונתיים, במקומות אותם אנו רואים הכי הרבה, כגון בכניסה לבית ובעציצים ואדניות המונחים באזור הכניסה.

מומלץ להכיר צמחים רב שנתיים כגון בשמת, ביגוניה, סקיבולה ועוד, צמחים רב שנתיים רבים הדומים לעונתיים, אך מאריכים בפריחתם ובאורך ימיהם, ולשתול אותם במקום העונתיים.

יחד עם עבודות אלו, עלינו לזכור את שנת השמיטה כשנה בה ירדו מעט מאד גשמים, וגם בגינה אנו נדרשים לחסוך בכמויות מי ההשקיה. להלן כמה עצות לחיסכון אשר חלקן ניתן ליישם כבר בימים אלו, וחלקן לאורך כל עונות השנה.

- הקטנת שטחי הדשא, גם לשטחים של 30-40 מ"ר, ובמקום הדשא לשתול שיחים ועצי נוי.

- ויתור על עצי פרי הדורשים כמות מים גדולה, ובמקומם לשתול עצי נוי.

- הפעלת מערכת ההשקיה על ידי מחשב אשר איננו שוכח לסגור את הברז, לימוד תיכנות המחשב ויצירת לוח זמנים מתאים לברזים.

- הגדלת מרווחי ההשקיה בדשא, פעולה הגורמת להעמקת השורשים ולהתחזקותם, והשורשים יונקים מים מעומק הקרקע. גם את ההשקיה הראשונה בקיץ נדחה לשלושים ימים לאחר הגשם הראשון, עבור אותן סיבות.

- הקטנת נוף העצים, ובכך יוקטן איבוד המים.

- שתילת עצים המביאים צל לגינה.

- כיסוי חלק מהגינה בטוף, חלוקי נחל, שבבי עץ או ריצוף, עליהם ניתן לשים עציצים ואדניות עם פרחים, או פסלים נאים.

- שתילת שיחים ועצים במרווחים יותר גדולים, ובהם לבנות שבילי גינה מאבני דריכה, חתיכות עגולות של גזעי עצים, או אבני טוף.

- בניית מערכת טפטוף נכונה עם כמה שפחות טפטפות (לשים טפטפות 2 ל/ש – אדומות, ולא 8 ל/ש - ירוקות).

- להשקות חלקות פרחים, שיחים ועצים רק בטפטפות ולא בממטרות, מתזים קטנים, ולא בהשקיה ידנית.