מה הוא חוסר שטף התפתחותי?
במהלך התפתחות השפה אצל ילדים, קיים שלב - בסביבות גיל שנתיים-שלוש - שבו הם מתחילים להתבטא במשפטים מעט ארוכים, מעבר לשתיים שלוש מילים. ילדים אלה גםמתחילים להבחין במורכבות של העולם הסובב אותם, ורוצים לשוחח עליו יותר. הדחף של הילד לדבר גדול יותר בשלב זה, מה שגורם לתסכול מכל דבר שמפריע לילד להביע את רעיונותיו. ילדים לא מעטים בשלב התפתחותי זה מתחילים לחזור על מילים או הברות, בדרך כלל בתחילת משפט. חזרות אלה על מילים שלמות או הברות, הפסקות בשטף הדיבור, משיכת צלילים ובלבול כללי של חשיבה ודיבור, הן תופעות נורמליות אצל ילדים צעירים.
ילדים בגילאי 3-4 חווים חוויות חדשות רבות, שעליהם הם רוצים לספר. בגיל זה עדיין אין הם מיומנים מספיק להביע את עצמם בצורה שוטפת. הגמגום וחוסר השטף הם למעשה הדרך שבה מדבר ילד שרוצה לומר יותר, או לדבר מהר יותר, ממה שמאפשרים לו מנגנוני הדיבור או כישורי השפה שלו.
בכ-80% מהמקרים חוסר השטף יחלוף מעצמו. אם הילד אינו מודע לחוסר השטף, ואינו נמנע מדיבור בגללו, עדיף להתעלם ולא לעורר את תשומת ליבו לעניין, כיוון שקיים סיכוי גבוה כי חוסר השטף ייעלם באופן טבעי. אצל אחוז קטןמהילדים נשארת בעיה של גמגום.
בחלק מהמקרים לגמגום יש נטיה משפחתית, אך גמגוםיכול להופיע גם ללא רקע משפחתי. בילדים שכיחות הגמגום נעה סביב ה-5%, אך עם השניםהשכיחות יורדת ומגיעה  עד לכ-1% בקרב האוכלוסייה הבוגרת. הגמגום נפוץ יותר בגברים מאשר אצל נשים.

מה גורם לגמגום?
 הסיבה לגמגום אינה ידועה, וייתכן שיש גורמים שונים לאנשים שונים. כיום מקובלת הדעה שלגמגום יש מקור גנטי, המחמיר בשל השפעות התפתחותיות וסביבתיות הגורמים לחוסר שטף בדיבור. ההתנסות בדיבור מגומגם, הניסיונות להתגבר עליו, תגובות הסביבה והפער בין יכולות לדרישות שפתיות, יכולים להוות גורמים משמרים ומחריפים את הגמגום.
 אז מה לעשות אם ילד מדבר בחוסר שטף או מגמגם? כיצד נכון להגיב לחוסר השטף אצל הילד, על מנת להפחית את הסיכויים שהילד יהפוך למגמגם?
ראשית, חשוב להקשיב לילד בסבלנות ולא לתת לו להרגיש שקיימת בעיה. מומלץ לא להשלים במקומו מילים או משפטים, ולא לתת לו עצות כגון "דבר לאט", "תנשום עמוק", "תחשוב לפני שאתה מדבר" וכדומה. חשוב להתרכז בתוכן דבריו, לתת לו להרגיש שאתם מעוניינים בדבריו, ולא לקטוע אותו או להשלים עבורו את הנאמר.
יש לזכור, התוכן חשוב יותר מהצורה. אל תדרשו ממנו לדבר בזמן שהוא בוכה, נחבל או מוטרד. במצבים כאלו יש סיכויים גדולים להופעת חוסר שטף בדיבור. גם אין ללחוץ עליו לדבר כשאינו מעוניין בכך. לא כדאי להגיד לו "תגיד תודה", "תגיד שלום", וכדומה. הנימוסים יירכשו ממילא בדרך של חיקוי הדוגמא האישית שאתם נותנים.
 ישנם ילדים חסרי שטף שאינם מודעים לכך, או אינם מרגישים שזו בעיה. רצוי שיישארו בתחושה זו.  כדאי להגביר את הביטחון העצמי של הילד על ידי הצלחות בתחומים אחרים. חשוב לראות אותו כילד עם הרבה יכולות, ולא להתרכז רק בתחום הדיבור או הגמגום. כך גם הדימוי העצמי שלו יהיה בריא יותר.  מומלץ לדבר אל הילד במשפטים פשוטים יותר, גם אם יש לו יכולת למורכבות רבה יותר. כמו כן, מומלץ לעבור הערכת דיבור אצל קלינאית תקשורת. 
 
 
מתי כדאי לטפל?
כאשר מתקיימים חלק מהתנאים הבאים, שוקלים תחילת טיפול אצל קלינאית תקשורת: חוסר השטף אינו חולף (לרב מעל 3 חודשים), הילד מודע לבעיה, הילד נמנע מדיבור, מתחילות להופיע מספר חזרות רב על ההברה, או חסימות / תקיעות בדיבור, מופיעות תנועות לוואי.
עם זאת, ישנה גישה הטוענת כי יש לטפל בכל ילד אשר הוריו מודאגים מהאפשרות שהוא מפתח גמגום, ללא קשר לתופעות המופיעות אצלו. זאת כיוון שאצל הורים המודאגים מדיבורו של הילד, חוסר השטף עלול לגרום להם להיות מודאגים, עצבניים או כעוסים, בשל הקושי שלהם לראות את הילד נאבק בדיבורו, ואז הם עלולים להעביר לילד מסר שיש להימנע מהגמגום בכל מחיר. הדבר רק מגביר את מאבקו של הילד בחוסר השטף, ובכך מחמיר את הבעיה.
בגיל הצעיר הטיפול בדרך כלל הינו דרך הדרכה להורים, ורק לפעמים טיפול ישירות לילד. 
 
טיפול הדרכה להורים
טיפול זה מומלץ בדרך כלל כאשר מדובר בילדים צעירים מאד (מתחת לגיל 3-3.5 שנים, אך לעיתים גם לגדולים יותר). ההורים לומדים דיבור איטי ורך, ומודרכים לספר כך סיפורים לילד, ואף לשחק איתו משחק באותו אופן דיבור, למשך 10-15 דקות ביום. כמו כן, הם יכולים לדבר כך כאשר הילד מאד מתקשה בדיבורו. כל זאת מבלי להפנות דרישה לילד לדבר כך. בנוסף, ההורים מקבלים הדרכה כללית.
 טיפול ישיר בילד יכול להתאים מגיל 3-3.5 שנים. הילד נפגש עם קלינאי תקשורת פעם בשבוע, למשך 30-40 דקות, לטיפול יחידני, ולומד תוך כדי משחק  דיבור איטי, רך ופתוח, אשר נותן לו כלים לצאת מהגמגום כאשר הוא נתקע. בנוסף, ההורים מתרגלים עם הילד בבית כ-10 דקות ביום.
מטרת הטיפול היא למנוע מהילד תחושת חוסר אונים והחמרה נוספת של הגמגום, לאפשר לו תקשורת טובה, ולאפשר לו דיבור שוטף יותר.
חשוב לזכור כי בדרך כלל רואים תוצאות יותר טובות בטיפול ככל שהילד צעיר יותר. עם זאת, זכרו כי חוסר שטף בגיל צעיר הוא תופעה נורמלית, וברוב המקרים תחלוף. יחס ההורים, ותגובה רגועה, הינם משמעותיים למניעת החמרה של חוסר השטף.
 
 
  (מבוסס על "מדריך להורים למניעת גמגום", המכון לאודיולוגיה והפרעות בתקשורת, הדסה עין כרם).