ביתי הוא מבצרי, כך נאמר.
עד שנופל עליו קסאם, כנראה.
בעקבות נפילות הטילים בבאר שבע הצטרפה אחותי עם ילדיה הקטנים לנודדים. היא בהיריון, חודש תשיעי. יש לי הרגשה שלא כך היא תכננה לעבור את התקופה שלפני הלידה.
מה לעשות? יש מלחמה, "עופרת יצוקה" (האמת, נקרעתי מצחוק כששמעתי את שם המבצע).
במוצ"ש האחרון הייתי באזכרה לזכרם של בנימין וטליה כהנא.
בכל פעם אני מתפעלת ומצטמררת מחדש, עד כמה אקטואליים הדברים שנכתבו ונאמרו על ידיו ועל ידי אביו. פסוק מפורש ממשיך להדהד ולהזהיר: "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה" (במדבר לג. עיינו שם גם בפסוקים נב-נו).
כולנו חרדים לגורל אחינו המשרתים כעת בצבא. חרדים ומודאגים בצדק, מפני שמטרת הצבא איננה להוריש ואפילו לא למגר כליל את תופעת שיגור הקסמים. תעיד על כך העובדה שהשלימו לגמרי עם הפגזת שדרות וגוש קטיף במשך שנים.
בליבי חשד כבד שהמלחמה הזו היא עוד תרגיל פוליטי, יקר ועקוב מדם.
אפילו חייל אחד שלנו פצוע זה יותר מדי.
לבד מסגירת כל הברזים (מים, חשמל, וסכומי כסף עצומים שהזרמנו להם שנים על גבי שנים), ונעילת השערים, ישנו פיתרון נגיש ובהישג יד, ואפילו התאמנו עליו עם האנשים הלא-נכונים: D9. את הדחפורים העצומים, שהרסו במחי יד את בתיהם של חפים מפשע, יש להפעיל במלא העוז כנגד אויבינו.
מי שחרד לגורל הפלסטינים יוכל לעבוד במנהלת סל"ע (סיוע לפלסטינים עוינים) ולמצוא להם פתרונות דיור (לכל פלישתיני יש פיתרון) בחוץ לארץ. אפשר יהיה לייצא את הקרווילות הישנות של המתיישבים מגוש קטיף אשר יבנו את ביתם מחדש בנוף המקסים של עזה.
אם תרצו, אין זו אגדה.
 
מוסיקת אחרית הימים:
 
באזכרה לבני הזוג כהנא התארח המוזיקאי יצחק פוקס.
בעלי ואני שמענו אותו לראשונה בבית אל לפני כ-14 שנים.
התרשמנו עמוקות כבר אז. כמו יין טוב המוזיקאי הזה השביח עם השנים, שר מכל הנשמה וכמו רוח סערה מרים אותך איתו לגבהים חדשים.
אפילו שירי "סוכנות" ישנים הפכו בפיו לשרשרת קדושה שמחברת את העם הזה בינו לבין עצמו, בינו לבין המסורת שלו, בינו לאלוקיו.
אם יש הופעה שלו בקרבת מקום, רוצו!
 
 
בהרט
ועוד משהו טוב: בהרט.
תבלין נהדר שגיליתי רק השנה.
למרות היותי קולית ומגניבה למדי, יש בי צד שמרני. טעמתי מאכלים עם התבלין הזה בעבר, אבל לקח לו הרבה זמן להיות חלק בלתי נפרד משורת התבלינים שלי.
לפניכם שני מתכונים עם בהרט.
 
חזה עוף מהיר וטעים במיוחד
הוגש אצלנו מעל אטריות סבתא רחבות, מבושלות, מסוננות, ועם קצת שמן זית, אבל יכול להיות מצוין גם בתוך בגט, ליד פירה או צ'יפס ביתי.
מטגנים בשמן זית שני בצלים בינוניים קצוצים לקוביות.
את החזה עוף גוזרים לפיסות קטנות בגודל 2 ס"מ, ומערבבים עם ביצה טרופה.
(אני מכינה מגשיות של החזה עוף גזור עם הביצה ומקפיאה מראש. אין צורך להפשיר מראש, מטגנים והופכים ומפרידים כשזה כבר במחבת).
כשהבצל מזהיב קצת מוסיפים את נתחי העוף ואת התבלינים: פפריקה כחצי כפית, מלח, כחצי כפית, ממש מעט כורכום ומעט בהרט. מטגנים עד שכל חתיכות העוף הפכו לבנות ומוזהבות.
 
 
טבית - חמין עיראקי עם קיצורי דרך בסיר בישול איטי
(אני מנסה לשחזר אלתור שלי לשבת אחת שהייתי צריכה להכין מהר מהר ולנסוע... סליחה אם יהיו אי דיוקים).
קודם כל, סליחה מכל העיראקים על השמטת הקורקבנים ואי מילוי העוף. זו גרסה מאוד מקוצרת, אבל קטפה הרבה מחמאות.
במחבת מטגנים 3 בצלים. אפשר גם לטגן בסיר בישול על החום הכי גבוה, אבל זה לוקח המון זמן.
מעבירים אותם לסיר בישול איטי. מכוונים אותו לחום הכי גבוה (מומלץ לתוך שקית קוקי מתאימה).
מוסיפים 2 כוסות אורז, 2 עגבניות גדולות קצוצות, 2 כפות רסק עגבניות, מעט סוכר, מלח, בהרט, 8-9 חתיכות עוף, ו-3 כוסות מים רותחים.
סוגרים את השקית, ומכסים את הסיר. אחרי כשעה של חום גבוה מעבירים לחום נמוך עד לסעודת השבת.
מכיוון שהחמין מתבשל יחסית מהר, מומלץ להכינו כשעתיים לפני שבת.
 
נ.ב. נזכרתי בעוד משהו טוב, הפעם יש למי להצביע, בלב שלם!